שאלות ותשובות

מה מייחד את סידור התפילות של היהדות המתקדמת?

המסורת היהודית כיוונה את התפילה לדרך שבה שח האדם עם קונו. היהודי המודרני חייב לבחון את אופן תפילתו וכנותה על מנת שלא תהיה בבחינת "מצוות אנשים מלומדה". אנו רואים בתפילה, בראש ובראשונה, צורך אנושי לחוש במשמעות הנסתרת של חיינו ברגעי שמחה וצער, הודיה והתרסה. צורך זה יכול להתעורר בכל מקום ובכל עת. עולמה של התפילה היה מראשיתו עולם של יצירה והתחדשות. המעיין בין דפיו של סידור התפילה ימצא את מאווייו של כל דור, חרדותיו ושמחותיו. הסידור המסורתי ליווה את העם היהודי בנאמנות במשך שנים רבות. באמצעותו יכלו יהודים לבטא את רחשי לבם בעבודת הקודש בכל ימות השנה ובאירועי הפרט והאומה. עם זאת, היהדות המתקדמת רואה את הסידור ואת המחזור כיצירות ספרותיות, אשר צריכות לדבר גם אל לבו של המתפלל בן זמננו. המייחד את הסידור והמחזור שלנו הוא גם הנמצא וגם המושמט. יש בהם תוספות ויצירה התואמים את זמננו, ואין בהם חזרות מיותרות, ביטויים הנוגדים את המוסר הדתי, החברתי או השכל הישר, ואף לא עמדה נחרצת בחינת "כזה ראה וקדש" - לא למסגרת המסורתית וגם לא לדפוסים החדשניים. סידורנו "העבודה שבלב" והמחזור שלנו "כוונת הלב", ערוכים לפי המסגרת המסורתית: תפילות לערבית, לשחרית ולמנחה. אליהן נוספו איזכורים קבועים לשני המאורעות המרכזיים שפקדו את עמנו במאה העשרים - השואה ושיבת ציון. הסידור מיעד מקום הולם למועדים חדשים בלוח-השנה היהודי כגון יום השואה והגבורה, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל , יום השנה לרצח יצחק רבין ז"/ל ויום העצמאות.

>חזרה לרשימה