מצע התנועה ליהדות מתקדמת

אנו, נציגי קהילות התנועה ליהדות מתקדמת בישראל ומוסדותיה, מאמצים מסמך עקרונות זה כבסיס לפועלנו כיחידים וכציבור.

היהדות המתקדמת במדינת ישראל הנה כעץ שתול על שני פלגי מים. האחד זורם בנתיבה של היהדות המתקדמת (הרפורמית) כפי שהתגבשה ב- 200 השנים האחרונות, ומבקש להבטיח את חיוניותה של היהדות בחיינו, על ידי התחדשות ויצירה, בצד קשר איתן עם מורשת העם ומסורותיו; האחר - בו זורמים חיינו הריבוניים במדינת ישראל, בחברה דמוקרטית, אשר ערכי הצדק והמשפט חרוטים על דגלה. בשילוב זה, בין יהדות מתחדשת ויוצרת לבין מחויבות עמוקה למדינת ישראל ולערכי היסוד שבבסיס קיומה, אנו רואים את ייעודנו.

כחברים בתנועה הדתית הגדולה ביותר בעולם היהודי, אנו מבקשים להמשיך את דרכם של נביאי ישראל ושל חכמיו, יוצרי התורה שבעל-פה. את דרכם וחזונם של נביאי ישראל אנו מבקשים להמשיך בהדגשת יסודות המוסר, החסד, האמונה והמצוות שבין אדם לחברו; את דרכם של חכמי המשנה והתלמוד אנו ממשיכים בגישתנו הפרשנית והיצירתית למקורות האומה, גישה המבקשת להתאים את אורח החיים היהודי למציאות המשתנה. בגישה עתיקה-חדשה זו טמון סוד הישרדותה של היהדות.

עקרון היסוד בדרכה של היהדות המתקדמת הוא ראיית הרב-גוניות כברכה. ריבוי הדעות והשיטות הוא המבטיח את חירות האדם ואת החתירה המתמדת לטוב ולצודק. הסובלנות לשונה והנכונות להידברות הם המפתחות לבנייתה של חברה מוסרית ואיתנה.

כיחידים וכקהילות אנו מצויים בתהליך יצירה מתמיד המבוסס על דו-שיח אמיץ עם המקורות, דו-שיח שאינו מבקש להעלים את הספקות המלווים את חיינו. מבלי להתעלם מקשיים וממכשולים, אנו רואים בדרך זו מקור כוח. המחפש הגדרות חדות בלבד והכמה לתמונה יהודית בצבעי שחור-לבן – לא ימצא מקומו בשורותינו.

לאור הכתוב נדגיש כי אין אנו מבקשים לפרוס במסמך זה את דיברותיה של היהדות המתקדמת, ואין אנו מבקשים לטעון שבלעדי הסכמה עם כולן, ללא עוררין, אין אדם שותף לדרכנו. שערינו פתוחים לכל אדם, קהילה וציבור המזדהים עם הרוח המנשבת במסמך זה והמרגישים קרבה למרבית תוכנו.

שער א'

"זֶה סֵפֶר, תּוֹלְדֹת אָדָם: בְּיוֹם, בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם, בִּדְמוּת אֱלֹהִים, עָשָׂה אֹתוֹ" (בראשית ה,א)

אלוהים

האמונה באלוהים ובייחודו עומדת ביסודה של החוויה הדתית היהודית. האמונה התמימה, ובצדה התהייה בדבר מהות האלוהות, ליוותה את האדם היהודי במרוצת חייו, וכל דור ודור העשיר את הניסיון להבנת ה"עומד מעבר לנו". המפגש עם האלוהים והחיפוש אחר נוכחותו היו, והנם, רבי פנים, שכן הם צומחים מתוך מגוון רחב של חוויות אנוש ודרכי חיים.

לרבים מבני דורנו, האמונה, ובמיוחד בביטוייה המסורתיים, אינה חוויה ברורה מאליה. כאבותינו ואמותינו אנו חשים פעמים רבות בקיומו של ה"נשגב" וה"בלתי נתפס", ועם זאת, לעתים, הספקות והשאלות הם עיקר נחלתנו, ולא התשובות. כיהודים מתקדמים אנו מבכרים את חוויית החיפוש על פני אמונה השוללת תהיות, וגם בחיפוש זה אנו רואים דרך להגשמת הציווי: "וְאָהַבְתָּ, אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים ו,ה).

אדם

כל בני האדם נבראו בצלם האלוהים, שווים זה לזה ובעלי זכות לכבוד ולחירות. כל הבחנה המפלה בני אדם על בסיס אמונה, מוצא, מין ואורח חיים הנה פגיעה בצלם האלוהים ובנוכחותו בחיינו. במשך הדורות למדה האנושות, ועודנה לומדת, להכיר בעליונותה של חירות האדם ובזכותו לעצב את אורחות חייו בגבולות המוסר והכבוד לכל הברואים. היהדות המתקדמת שואפת לעגן הכרה זו בעולמה של היהדות ולעצב את אורח החיים היהודי לאורה. חייו של כל אדם ופועלם של אנשים במסגרת כל קהילה ולאום - ראוי להם להיות מונחים על ידי עקרונות אלה.

משפחה

המשפחה, במעגליה השונים, היא אבן היסוד של החברה האנושית. היא האמורה להבטיח לאדם מקלט מבדידותו, משענת בימות צרה ושותפות ברגעי שמחה. מתוך הכרה זו ראתה היהדות, מאז ומעולם, את חיי המשפחה כערך חשוב ביותר וכאחד המישורים המרכזיים בהם מתנהל אורח החיים היהודי.

היהדות המתקדמת שואפת לחזק את המסגרות המשפחתיות בימינו באמצעות אורח חיים, היונק מהמסורת והמחזק את תחושת ההמשכיות. אנו מודעים לכך שעתות הזמן מביאות עמן שינויים בהגדרת התא המשפחתי. הרכבים חדשים של משפחה באים לעולם ודפוסי עבר נעלמים. לפיכך, אנו מכבדים כל מסגרת משפחתית המבוססת על שוויון בין בני הזוג, כבוד, מחויבות-אמת ואחריות הדדית בין הורה לילד.

קהילה

היהדות המתקדמת רואה בקהילתיות מרכיב מרכזי בחיי אדם וחברה. מתוך ההכרה כי אין בכוח החוויה האישית להביא את האדם למלוא מימושו העצמי, אנו מבקשים לעגן את החוויה הקהילתית כחווית יסוד בחיינו. הקהילה היא מסגרת רב-ממדית, העוטפת את האדם בתחושת שייכות ושותפות ומסייעת לו בגיבוש אורח חיים ערכי ורוחני, שאחד מיסודותיו – הנתינה לזולת והאחריות ההדדית. האדם וקהילתו נפגשים בצמתי חיים שונים ומגוונים, וממפגשים אלה נבנים ומועשרים שניהם גם יחד.

ביהדות המתקדמת מגוון רחב של קהילות ואורחות חיים קהילתיים. המשותף לכולם - התאגדות חופשית של בני אדם, המושתתת על ערכי השוויון, הדמוקרטיה והיהדות המתקדמת. הקהילה היהודית המתקדמת רותמת את חבריה לעשייה חברתית-ציבורית במעגלים הקהילתיים ומחוצה להם ושואפת להעניק להם ולבני משפחותיהם מסגרת לחוויה רוחנית וחינוכית ברוח ערכיה של היהדות המתקדמת בישראל. בתוך מערכים קהילתיים אלה - תפקיד חשוב לרב ולרבה, המסייעים לגיבוש חיי הרוח והמעשה של היחיד והקהילה, מתוך ניסיונם האישי, מקצועיותם ובקיאותם במקורות ישראל ומסורותיו.

התערערותן של המסגרות הקהילתיות בעת החדשה ותחושת הניכור המאפיינת חיי רבים, מציבות את טיפוח המסגרות הקהילתיות כאחת ממשימותיה העיקריות של היהדות המתקדמת בישראל.

עם

העם היהודי ועולמה של היהדות הנם שני מרכיביו של חיבור ייחודי, המלווה את חיינו כיהודים - חיבור שאינו ניתן להפרדה. כבני העם היהודי, המגשימים בחייהם את חזון שיבת ציון, אנו חשים קרבה לכל יהודי והזדהות עם כל יהודי באשר הוא, בבחינת "כל ישראל ערבים זה לזה". בטיפוח זיקתו של כל יהודי לעמו אנו רואים מחויבות דתית, לאומית ותרבותית.

טשטוש הגבולות התרבותיים, החברתיים והכלכליים, המאפיין את ימינו, מעצים את אחריותנו להמשכיותו של העם היהודי. עיצובו של אורח חיים המשלב בין קשר חי עם מסורת העבר לבין התמודדות עם אתגרי ההווה הוא, לדידנו, הערובה העיקרית לעמידתנו במשימת ההמשכיות.

היהדות המתקדמת מקבלת בברכה את אלה המבקשים להצטרף לכלל ישראל ולדתו באופן כן ואמיתי. הגיור, הנערך על ידי רבנינו, הנו תהליך מורכב, בעל משמעויות דתיות, תרבותיות וחינוכיות, המשלב בין דרישות ההלכה לבין מציאות חייו של העם היהודי בימינו. קהילות היהדות המתקדמת פותחות שעריהן בפני "בניהם ובנותיהם של אברהם אבינו ושרה אמנו". אנו רואים בדאגה את האטימות הקשה המופגנת כלפי המבקשים להתגייר בישראל, ופועלים לפתרון בעיה כאובה זו. "ואהבת לרעך כמוך" רבי עקיבא אומר: זה כלל גדול בתורה. בן עזאי אומר: "זה ספר תולדות האדם" כלל גדול מזה.

שער ב'

"כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ, וְלֹא רְחֹקָה הִוא" (דברים ל,יא)

תורה

ספר הספרים העברי ובמרכזו התורה הוא מסדה של היהדות. למרות גישותינו המגוונות ואף הסותרות בדבר מקורה של התורה, אנו מאוחדים בהכרתנו בקדושתה ובנצחיותה - פרי יחסם המיוחד של דורות רבים. התורה הנה אבן שואבת, הטומנת בין דפיה ערכים נצחיים, המוסיפים להדריכנו בחיינו האישיים והחברתיים. במשך כל הדורות עסק העם היהודי בתלמוד תורה וביצירתה הבלתי פוסקת של תורת חיים עשירה, המביאה רוח ערכים אלה לידי מימוש. תורת חיים זו חבקה את כל תחומי ההגות והמעשה שחווה האדם היהודי. העמדתה של המילה הכתובה במרכזם של חיי הדת והתרבות, היא שאפשרה את רב-השיח התוסס - ללא קול - בין דור אחד לקודמים לו.

אנו שואפים להמשיך גם כיום את הלימוד המתמיד של תורת ישראל ברבדיה השונים. לימודם של הפרט, התא המשפחתי והקהילה, המשלב רכישת ידע עם חוויה רוחנית, הוא הבסיס לעיצובה של הזהות היהודית. בין מאפייני לימוד זה בימינו - השימוש בכלי מחקר ומדע והסירוב להגבלת שאלות וביקורת, כתנאי להבנתם של ההקשרים ההיסטוריים, התרבותיים והדתיים של מקורותינו הקדומים. המשכה של היצירה התורנית בפרט והיצירה היהודית-עברית בכלל היא מהביטויים העליונים של מחויבותנו להמשכיות העם היהודי ותרבותו.

אורח חיים יהודי מתקדם

אין עולמה של היהדות נחתם בין כותלי בית הכנסת או בית המדרש. נביאי העם וחכמיו הדגישו חזור והדגש את נגיעתה של תורת ישראל בכל תחומי החיים של הפרט והחברה. תפיסה זו התגבשה במרוצת השנים למערכת הלכתית מורכבת, השואפת לחבוק את האדם בכל מעשיו. במערכת זו התגלם "ניסיון החיים" היהודי שנצבר במשך מאות ואלפי שנים.

כיהודים מתקדמים אנו מאמצים את הרעיון לפיו "לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה" (אבות, א יז). שאיפתנו היא לתת לעולמה של היהדות משקל גדול בעיצוב אורחות חיינו. מושג ה"מצווה" מייצג, לדידנו, את הקריאה לבחון את חיי היום-יום לאורם של חוכמת החיים וערכי המוסר והצדק, הגלומים בתורה וביצירת הדורות.

היהדות המתקדמת וההלכה

עקרון יסוד בדרכה של היהדות המתקדמת הוא חיוב ההתחדשות בעולמה של היהדות - פרי האיזון בין מחויבות למסורת העם לבין התמודדות עם דרכי ההווה ואתגרי העתיד. היהדות, ובכללה ההלכה, הנה סיפור תגובתו של עם ישראל לדבר האל נוכח מציאות חייו המשתנה. "משה קיבל תורה מסיניי, ומסרה ליהושוע, ויהושוע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה". (משנה, אבות א,א). שרשרת קבלה זו, המתוארת במשנה, לא פסקה מעולם, וכל דור ודור הוסיף לה חולייה בדמותם של פוסקים ומורי הלכה, שבצדם המוני העם ומנהגיהם. דרכה של היהדות המתקדמת ופועלה הנם אחת מחוליות דורנו בשרשרת היהדות. מתוך עקרון יסוד זה, אין אנו יכולים להתעלם מהפער הגדול שפערה מציאות ימינו ביננו לבין ההלכה, כמערכת מחייבת של חוקים וציוויים. תחומים נרחבים בהלכה ההיסטורית, כגון: מעמד האישה, דיני טהרת המשפחה, היחס ללא-יהודי, עבודת הקורבנות ועוד, סותרים את הערכים שבבסיס אורח חיינו. פער זה הועצם עד מאוד בדורות האחרונים, עקב זניחתם של מנגנוני השינוי וההתפתחות שאפיינו את ההלכה היהודית משחר ימיה.

אמונתנו האיתנה בזכות האדם לעצב את אורחות חייו חוברת להכרה בפער הנזכר. מתוך כך, אוחזת היהדות המתקדמת בגישה מחודשת כלפי ההלכה, הרואה בה מקור מנחה ומורה דרך, ולא מקור סמכות מוחלט ומחייב. היהודי המתקדם נקרא להתמודד עם מורשת ההלכה, ובעזרת תהליך לימוד מעמיק ומתמשך לעצב את אורח חייו. בחירותיהם של היהודי המתקדם וחברי קהילתו ראוי שתיעשנה מתוך הקשבה לקולות הבאים:

  • קול המוסר - אמונת האדם בדבר הטוב, הראוי והצודק.
  • קול סיני - הבנת האדם את טעמי המצוות ודרך התפתחותן במסורת הדורות.
  • קול הרוחניות - שאיפת האדם להתעלות מהחולין ולחוש בנשגב.
  • קול המסורת - הכבוד כלפי מעשי אבותינו ואמותינו וניסיון חייהם.
  • קול ההמשכיות - אחריות כל יהודי לחוסנו ולליכודו של העם.
  • קול הבריאה - אחריות כל אדם לעולמו ולשותפיו בבריאה.
  • קול ההשכלה - קולו של השכל האנושי, המחקר המדעי וערכי הביקורתיות.

מתוך הכרתנו בחשיבות המסגרת הקהילתית לחיי היחיד ומתוך תחושת האחריות העמוקה כלפי כלל ישראל, אנו מכירים בנחיצותן של הכרעות קהילתיות ותנועתיות בנושאים שונים הקשורים ברשות הכלל. המסגרת הקהילתית היא המעצבת את אורחות החיים הקהילתיים-ציבוריים, והיחיד החבר במסגרת נקרא לכבד את החלטת קהילתו, כשם שהקהילה נקראת לכבד את הכרעות הפרט האישיות.

בסוגיות בעלות חשיבות מכרעת לכלל ישראל, כגון סוגיות המעמד האישי והגיור, ובסוגיות הנוגעות ליסודות דרכה של היהדות המתקדמת, כגון השוויון בין המינים, אנו מעמידים החלטה תנועתית, המחייבת את כלל חברינו. בבואנו ללמוד, לדון ולהחליט בסוגיות אלו, מתעצם בקרבנו "קול ההמשכיות", ולתחושת אחריותנו כלפי כלל ישראל יש בכך משקל מכריע.

בגישתנו זו כלפי ההלכה, אין אנו מתעלמים מהמתחים הנקרים בדרכנו: מתחים בין יחיד לקהילה, בין חירות אנושית לצורך בגבולות, בין שמירה על מסורת לחדשנות. ואולם, מתחים אלה מתחייבים משאיפתנו לשלב את היהדות באורחות חייו של היהודי המודרני. בצד המכשולים הטמונים במתחים אלה, שוכן, לדידנו, סיכוי גדול לחידושה, ריענונה ופיתוחה של ההלכה. למימושו של סיכוי זה אנו שואפים ומחויבים.

אורח חיים יהודי-מתלמוד למעשה

היהדות המתקדמת ממשיכה לאחוז בתפיסה היהודית הקדומה, שאורח החיים היהודי בא לידי ביטוי בכל תחום בחיינו, בבחינת "בְּכָל-דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ" (משלי ג,ו). הוגנות, כיבוד הזולת ופעילות למען איכות הסביבה הנם ביטויים של אורח חיים יהודי - לא פחות ממעשי פולחן וטקס. חייהם של אדם וציבור מורכבים משגרת חולין, המעוטרת ברגעי קדושה וייחוד. אורח חיינו היהודי מכוון לעיצובם של חיי החולין לאור הערכים, האמונות והתקוות המבוטאים ברגעי הקדושה, ובה בעת הוא מכוון גם להשתקפותם של חיי השגרה, על קשייהם ושיאיהם, ברגעים מיוחדים אלה.

הבית היהודי

כיהודים מתקדמים אנו שואפים לתת לעולמה של יהדות מקום בד' אמותינו הפרטיות באמצעות עיצוב אווירה ביתית יהודית. עיצובה של אווירה זו מושג בעזרתם של סמלים, חפצים ומנהגים משפחתיים. לאורחות החיים בבית תפקיד חשוב בגיבושה של הזהות האישית ובהנחלת מורשת העם לדורות הצעירים.

שבת

"יותר מששמרו ישראל על השבת, שמרה השבת על ישראל" (אחד העם) - באמירה זו באה לידי ביטוי מרכזיותה של מצוות השבת בחייו של העם היהודי במרוצת הדורות. ברעיון השבתון השבועי מעוגנים זיכרם של בריאת העולם ויציאת מצרים, ערכי השוויון והצדק והאמונה בצלם האלוהים שבאדם.

משחר ימיה של האמונה הישראלית עמד בבסיס מצוות השבת רעיון ההבדלה המובילה לקדושה. כיהודים מתקדמים אנו שואפים להעניק משמעות אמת להבחנה בין ימות החולין ויום השבת. באמצעות המנוחה וההימנעות מפעולות חולין מצד אחד, ושימת דגש על החוויה הרוחנית, המשפחתית והקהילתית מצד שני, אנו מקדשים את השבת ומגשימים את ציווי הנביא: "וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג" (ישעיהו נח, יג).

בדרישתה להענקת מנוחה שבועית לכל אדם תרמה תורת ישראל תרומה מהפכנית לאנושות. עיצוב אופיה הציבורי של השבת במדינת ישראל, ראוי לו לאזן בין היסוד החברתי של השבת לבין זכויות הפרט וחירויותיו.

מעגל השנה וטקסי החיים

לוח השנה העברי ומעגל הטקסים המלווים את חייו של האדם היהודי, הנם נקודות מפגש בין אדם לאלוהיו, בין יחיד לציבור ובין אדם לטבע. ל"ארמונות זמן" אלה תפקיד מרכזי בבניינם הערכי והחברתי של הקהילה והעם (עפ"י אברהם יהושע השל).

חגי ישראל וטקסי מעגל החיים לבשו ופשטו משמעויות וצורות ביטוי במרוצת השנים. בכך הובטחה חיותם ותרומתם למרות השתנות העתים. נאמנה לדרכה, מבקשת היהדות המתקדמת להעשיר מועדים אלה ברובדי משמעות חדשים, המתחייבים, בין השאר, משיבת עם ישראל לארצו, מקורות העם היהודי במאה החולפת ומתפיסות העולם המוסריות והערכיות המעצבות את חיינו. כך, לדוגמא, מוצאים להם יום העצמאות וימי הזיכרון ביטוי רוחני-דתי בקהילותינו, ראש השנה לאילנות נטען במשמעות אקולוגית-סביבתית, ובטקס הנישואין שותפים בני הזוג בעיצוב כתובתם ובניסוחה.

תפילה

תפילת היחיד ותפילת הציבור הם ממסדיו העיקריים של אורח החיים היהודי מימי קדם ועד ימינו. רבים רואים בתפילה דרך ביטוי של המאמין הבוטח במילותיו ובייעודן; אנו רואים בתפילה בראש ובראשונה צורך אנושי לחוש במשמעות הנסתרת של חיינו ברגעי שמחה וצער, הודיה והתרסה - צורך היכול להתעורר בכל עת ובכל מקום.

מסורת הדורות קבעה את כוונת הלב כמרכיבה המרכזי של התפילה. האדם היהודי מחויב לבחון תדיר את דרך תפילתו וכנותה, למען לא תהיה כ"מצוות אנשים מלומדה" בלבד. עיצובה של תפילת הקבע בקהילות היהדות המתקדמת מכוון להשגת מטרה זו. בצד השמירה על מטבע התפילה ומסגרתה המסורתית, הושמטו מסדר התפילה מקורות העומדים בסתירה להשקפותינו וערכינו. אמונתנו בשוויון מלא בין המינים ורוח הסובלנות והאחווה הבין-דתית באות לידי ביטוי נרחב בסדר התפילה.

עולמה של התפילה היה מראשיתו עולם של יצירה והתחדשות. המעיין בין דפיו של סידור התפילה ימצא בינות הברכות, המקראות והפיוטים את מאווייו של כל דור, חרדותיו ושמחותיו. בסידור תפילתנו - ביטוי נרחב לקורות העם היהודי במאה החולפת ולסוגיות השונות שעל סדר יומה של חברתנו. את תפילתנו כיחידים וכציבור אנו מעשירים תדיר ביצירתם של בני כל הדורות, ובהם דורנו אנו.

צדק, מוסר ותיקון העולם

נאמנה לרוחה של תורת ישראל וממשיכה את דרכם של נביאי העם, רואה היהדות המתקדמת בכינונה של חברה צודקת ומוסרית את הייעוד העיקרי והנצחי של דרכנו הדתית. כיהודים המגשימים בחייהם את חזון שיבת ציון, אנו מאמצים את הרעיון המקראי בדבר הזיקה ההדוקה בין דמותה של חברתנו לבין זכותנו על הארץ ואת גישת נביאינו המבכרת את מעשי הצדק והחסד על פני הטקס ומעשה הפולחן.

היהדות המתקדמת שואפת לחדש את תפקידה ההיסטורי של הנבואה כ"מתריעה בשער" על עוולות חברתיות קשות ועיוותי דין, ולהרים את קולה של מורשת ישראל כנגד תופעות אלו. אנו מחויבים לפעול, יחד עם שותפים רבים, לצמצומם של הפערים בחברתנו ולביצורה של תחושת האחריות ההדדית. בהתבססותם של פערי הכנסה והשכלה, הקשורים פעמים רבות למוצא עדתי ולאומי, אנו רואים סכנה מוחשית לחוסננו המוסרי והקיומי כחברה.

ציוויה של תורת משה: "צדק צדק תרדוף" משתלב עם חזונה של מגילת העצמאות, ככתוב: "מדינת ישראל תהיה מושתת על ערכי החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל". שילוב זה עומד לנגד עינינו כיהודים מתקדמים במדינת ישראל.

שיווין בין המינים

השוויון בין המינים הנו ערך יסוד בדרכה הדתית של היהדות המתקדמת מראשית ימיה. שאיפתנו לשותפות מלאה ושוויונית בין גברים ונשים באה לידי מימוש בכל תחומי החיים, ובכללם החיים הדתיים והקהילתיים. בין ביטוייה: ביטול מוחלט של ההבחנה בין גברים ונשים בתחום קיום המצוות, הטמעת ערך השוויון בלשון התפילה, בניית מערכת שוויונית של טקסי מעגל החיים ושותפות מלאה בתפקידי ההנהגה הרבנית, הקהילתית והמקצועית.

מיום שקמה היהדות המתקדמת והכריזה באומץ על שוויון זכויותיה וחובותיה של האישה, הועשרו חיינו היהודיים בממדים רבים ומגוונים. המאמץ להשגתו של שוויון מלא בין המינים וביצור ההגנה על זכויות הנשים הוא מדגליה העיקריים של היהדות המתקדמת בישראל.

שער ג'

"כִּי-בָחַר יְהוָה בְּצִיּוֹן; אִוָּהּ, לְמוֹשָׁב לוֹ" (תהילים קלב, יג)

היהדות המתקדמת ומדינת ישראל

במשך כל דורות הגלות עמדה במרכזם של החיים היהודיים הבקשה: "השיבנו יי אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם". בקשה זו הוגשמה בהקמתה של מדינת ישראל ובקיומם המשגשג של חיים יהודיים ריבוניים - הערובה העיקרית להמשכיות העם. יחסה המסתייג של היהדות המתקדמת, בראשית ימיה, כלפי המפעל הציוני, הומר לפני עשרות שנים לשותפות אמת בתחומי העשייה הציבורית, החינוך, עידוד העלייה וקליטתה, ההתיישבות וחיזוקה של המדינה. בעשייה ציונית זו אנו רואים את אחד הביטויים החשובים לאורח החיים היהודי בדורנו בארץ ובתפוצות.

יובל שנים לאחר הקמת המדינה, מתחבטת החברה הישראלית במגוון שאלות חברתיות ותרבותיות. אנו מאמינים כי יש בכוחן של פעולותינו בשדות החינוך, הפיתוח הקהילתי, קליטת העלייה והעשייה הציבורית-חברתית להרים תרומה גדולה לבניינה של חברה, היונקת עוצמה מעברה והמבוססת על ערכי צדק, משפט וחסד. חברה, המתמידה בשאיפתה לצמצום פערים והמהווה מרכז רוחני לעם היהודי ואות ומופת לאומות העולם, כחזון הנביא: "כי מציון תצא תורה ודבר יי מירושלים" (מיכה ד, ב).

יחסי דת ומדינה במדינת ישראל

הבכל שנותיה חרטה היהדות המתקדמת בישראל על דגלה את שינוי מערכת היחסים בין הדת לרשויות המדינה. בבסיס המאבק - ההתנגדות העיקשת להפרת זכויות האדם, לאפליה ולפגיעה בסדרי שלטון תקינים, רעות המאפיינות, לא אחת, את פעולת הרשויות בתחום זה. תחושת הסלידה ממעשי הממסד האורתודוכסי בישראל, נתפסת בעינינו כגורם העיקרי להתרחקותו של ציבור רחב מן היהדות. מעשים אלה, הנעשים באצטלת קדושה ובשם היהדות, מגיעים לא פעם לכדי חילול שם שמים ברבים.

עיצוב אופיה היהודי של מדינת ישראל ראוי שייעשה בשדות החינוך, התרבות והשיח הציבורי, וזאת, תוך הכרה במגוון הזרמים, האמונות ואורחות החיים בחברתנו והבטחת חופש דת וחופש מדת לכלל אזרחי ישראל. הפרדה מוסדית בין הדת והמדינה הנה תנאי הכרחי, על פי תפיסתנו, להשבת עולמה של היהדות ללב הציבור הישראלי, ובה בעת לחיזוק הדמוקרטיה הישראלית ברוח ערכי מגילת העצמאות.

היהדות המתקדמת והזרמים הנוספים ביהדות זמננו

נאמנה לדרכה, שואפת היהדות המתקדמת לעיצובה של חברה סובלנית ורב-גונית, המקדמת "רב-שיח" בין מגזריה השונים. מתוך שאיפה זו אנו רואים בקיומם של הזרמים השונים ביהדות זמננו -ברכה, בבחינת "אלו ואלו דברי אלוהים חיים". מראשית ימיה זכתה היהדות המתקדמת ליחס עוין ומסתייג מצד קהלים אורתודוכסיים רבים.

דווקא במדינת ישראל הועצמה עוינות זו, יותר מבכל קהילה יהודית בתפוצות. עם זאת, אנו עדיין מקווים לדו-שיח מפרה ויוצר בין היהדות המתקדמת ליהדות האורתודוכסית. אנו קוראים לציבור האורתודוכסי להכיר בהרס הנגרם למקומה של היהדות בחיי הציבור הישראלי, כתוצאה ממערכת היחסים הנוכחית בין הדת לרשויות המדינה. ברכתנו נתונה לניצני השינוי המופיעים בציבור הציוני-דתי בשנים האחרונות. כיהודים מתקדמים אנו חשים קרבה ערכית לישראלים רבים, המגדירים עצמם כחילונים ומסורתיים, השותפים לנו באופן הבנתם את אורח החיים היהודי בזמננו. בישראלים אלה אנו רואים שותפים עיקריים למאמץ לבנייתה של חברה יהודית-פלורליסטית.

היהדות המתקדמת והציבור הלא-יהודי במדינת ישראל

משעת הקמתה חי במדינת ישראל ציבור לא-יהודי גדול בצדו של הרוב היהודי, ציבור שטרם זכה לשוויון ולשותפות אמת בחיים הציבוריים. הגדרת המדינה כמדינה יהודית - אסור שתהווה צידוק לאפליה, המולידה תחושת ניכור וזרות. השגת השוויון המלא בין האזרחים היא תנאי ראשון במעלה למימוש אופיה של המדינה, הן כמדינה דמוקרטית והן כמדינה יהודית. בצד ההכרה במגוון אורחות החיים בחברתנו, שואפת היהדות המתקדמת לביצורן של תחושות השותפות והאחווה בחברה הישראלית, המבוססות על סובלנות, כבוד הדדי והידברות.

היהדות המתקדמת רואה בדאגה את צמיחתה של "עבדות מודרנית" בישראל, את התבססותה בדמות תנאי חייהם והעסקתם של מאות אלפי עובדים זרים ואת קיומן של תופעות חמורות נוספות, כמו סחר בנשים. אדישותה של החברה הישראלית כלפי תופעות אלו הנה פגיעה קשה בחוסנה המוסרי ובערכי היסוד היהודיים והכלל-אנושיים הניצבים בבסיסה. דרישת התורה: "לא תעשק את רעך ולא תגזל, לא תלין פעלת שכיר אתך עד בקר" (ויקרא יט, יג) ראוי שתהדהד ביתר עוצמה באוזנינו.

היהדות המתקדמת בישראל והתפוצות

בצד ראייתנו את מדינת ישראל כלבו הפועם של העם היהודי, אנו מכירים בקיומם של חיים יהודיים עשירים ומגוונים בתפוצות, ובחיזוקם אנו רואים את צו השעה. אנו מאמינים כי מערכת קשרים הדוקה בין ישראל והתפוצות חיונית לשני הצדדים, ובכוחה להביא להפריה הדדית ולהעשרת החיים היהודיים בדורנו. אנו מחזקים את ידיהן של קהילות היהדות המתקדמת ברחבי העולם במאבקן העיקש להבטחת ההמשכיות היהודית.

חתימה

לא קלה היא המשימה לפרוט ערכי חיים ואורחותיהם לשורות מילים, אך אילו נדרשנו להעמיד עולמה של יהדות מתקדמת על מילה אחת, אזי הייתה היא - "גשר". גשר בין אדם לאלוהיו, גשר בין אדם לאדם ובין אדם לעם. גשר בין מסורת והתחדשות. אנו מאמינים כי ליהדות המתקדמת בישראל תפקיד חשוב בבניית הגשרים בדורנו, ולייעוד זה אנו מחויבים. אנו חדורי אמונה ותקווה כי בפועלנו כיחידים וכציבור נדע להאיר את דרכנו ואת דרכם של רבים אחרים-"כי נר מצווה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר".

בלבנו האמונה בדרך חיינו, ולנגד עינינו המשימה להרים תרומה מתמדת לבנייתה של החברה הישראלית כחברה מוסרית וצודקת ולקרבה לימים, בהם יוגשם חזון הנביא: "לֹא-יָרֵעוּ וְלֹא-יַשְׁחִיתוּ, בְּכָל-הַר קָדְשִׁי: כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ, דֵּעָה אֶת-ה', כַּמַּיִם, לַיָּם מְכַסִּים" (ישעיהו יא, ט).