כתבות

הגבול בין יהדות לפלורליזם


נעם גבע מראיין את גלי גברוביץ',  מנהלת אגף צעירים, על קהילות הצעירים לקראת ריטריט תלמים בסוף השבוע

טוב... נתחיל עם שתי מילים על אגף צעירים....

האגף הוקם בעצם מתוך הבנה שהתנועה נוגעת באנשים בכל שלבי החיים – גנים, תנועת נוער, קהילות למבוגרים ומשפחות – אבל אין מספיק מענה לצעירים – אנשים בשנות העשרים והשלושים המוקדמות. בשביל שכבת הגיל הזאת אנחנו מפעילים, תחת הכותרת של תלמים, מספר תכניות, אירועי שיא שונים וכמובן את קהילות הצעירים...

ספרי לי קצת עליהן

הקהילה הירושלמית הוקמה לפני מספר שנים על ידי שני בן אור ועומרי סטרק הנהדרים, ובשנה וחצי האחרונות קמו הקהילה התל-אביבית והקהילה בבאר שבע. בעצם זה הבשלה של תהליך שהתחיל בריטריט של שנה שעברה שבו עלה הרצון למסד את המפגשים של הצעירים ולחזק את הקשרים הבין-אישיים בין חברי הקהילה. אז מה שהתחיל כקבלות שבת ולימוד הלך לאט לאט וקיבל צורה ומבנה עד שפתאום הגענו לרגע הזה שבו לא פחדנו יותר לקרוא לזה קהילה.

נשמע שהרטירט של שנה שעברה היה משמעותי ממש – מה מתוכנן השנה?

הפעם בחרנו לעסוק בנושא הפלורליזם וגבולותיו בקהילות הרפורמיות. בעצם זה נושא שיוצא מתוך הקולות שעלו בשטח ומתוך המורכבות של הקמת קהילה צעירה יהודית ופלורליסטית.



את יכולה להסביר?

יש כאן בעצם שתי שאלות הראשונה היא מהם גבולות השיח – הקהילות שלנו מושכות אנשים מסוגים שונים –אבל בצורה גסה אפשר להגיד שחלקם מגיעים מעולם חילוני פלורליסטי אל היהדות, וחלקם מגיעים מתוך עולם יהודי אל הפלורליזם - כך שלא תמיד יש שפה משותפת – ולפעמים אנחנו נתקלים באמירות שהן צורמות או מורכבות – ואנחנו נדרשים לשאלה איפה אנחנו שמים את הגבול – האם בשם הפלורליזם אנחנו מוכנים להכיל הכל, או שיש מקום שבו אנחנו אומרים – עד כאן – יש דעות שאנחנו לא מוכנים לקבל בתוך הקהילה שלנו. אני בטוחה שזה קורה בכל קהילה שיש קשיים ואנחנו מאוד רוצים ללמוד מהניסיון של הקהילות הוותיקות שלנו איך מנהלים אותם.

והשאלה השנייה?

השאלה השנייה היא עד כמה אנחנו מוכנים להתחייב למסגרת, לנוסח, לטקס, דבר שאנחנו יודעים שמאוד קשה לצעירים מדור Y -בכלל סוגיית ההתחייבות וכמה אנחנו רוצים כל הזמן לשאול מה נכון ומה מדויק לעכשיו? ואם מה שנכון עכשיו זה מדיטציה או דברים אחרים שהם מחוץ ליהדות – מה הגבולות שלנו?
היהדות כדת היא בעיני גם מרחב קהילתי וגם במה להתחברות רוחנית, דרך להתחבר למשהו גדול, משהו מעבר לעצמנו, והקהילות שלנו מושכות קודם כל צעירים שמוכנות לקבל את הרעיון הזה בלי להיות ציניים לגביו. אבל דרכים רוחניות יש הרבה, ואני לא חושבת שהיהדות היא הדרך היחידה, או אפילו הדרך הכי טובה, אני יודעת שזו דרך שנובעת מתוך ההיסטוריה שלנו והתרבות שלנו... והאנשים שמגיעים לקהילות שלנו מחפשים את זה....
העניין הוא שדרך רוחנית זה דבר מאוד עדין – אם אתה עושה ממנה מה שבא לך, אתה בסופו של דבר נשאר במקום ולא באמת הולך בה... ומצד שני יש הרבה דברים בדרך הזו שפשוט לא מתאימים לנו היום – שאנחנו חייבים לשנות ולהתאים ולהפוך אותם לרלוונטיים – והשאלה היא איפה עובר הגבול – וגם כאן אנחנו רוצים ללמוד מהרבנים והרבות שלנו איך עושים את האיזון העדין שהופך את היהדות גם מחוברת למקור שלה וגם רלוונטית לנו היום...

רוצים לשמוע עוד?
תלמים בפייסבוק >>


מתוך קבלת שבת - באברם הוסטל