כתבות

מבצע ההתרמה של קרן בכבוד

מצטרפים למצבע ההתרמה השנתי של קרן בכבוד





דברים לתקופה של נתינה
ראובן מרקו - יו"ר התנועה

הנתינה היא חלק בלתי נפרד מהמעשה היהודי. התקופה הזו שבה אנו נמצאים היא תקופה מיוחדת שבה אנו מדברים ועוסקים בנתינה, בתרומה, והיא מעצימה את היהדות שלנו, מנכיחה אותה עבורנו, עבור משפחותינו, קהילותינו והכל הסובבים אותנו. היא מזכירה לנו שגם כאשר קשה לנו יש מי שקשה לו או לה יותר מאשר לנו וכי יש לנו חובה מוסרית לפקוח עיניים, להסתכל סביב, ולאתר את המקומות שבהם אנו יכולים ומסוגלים לשנות לטובה.

בתנועה הרפורמית אנו פתחים את מבצעי הנתינה שלנו לתקופה הזו בפרשת "תרומה" הפותחת בדרישה למשה, "דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה: מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי." לא רק שיש דרישה לקחת תרומה אלא גם הודעה מה בדיוק יש לקחת, "וְזֹאת, הַתְּרוּמָה, אֲשֶׁר תִּקְחוּ, מֵאִתָּם: זָהָב וָכֶסֶף, וּנְחֹשֶׁת. וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי, וְשֵׁשׁ וְעִזִּים. וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים, וַעֲצֵי שִׁטִּים. שֶׁמֶן, לַמָּאֹר; בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים. אַבְנֵי-שֹׁהַם, וְאַבְנֵי מִלֻּאִים, לָאֵפֹד, וְלַחֹשֶׁן." בתרומה הזו אנו עוסקים בבניה של מבנה הציבור הראשון של העם היהודי, מבצע התרמה שבו כולם, גברים ונשים כאחד, עוסקים בתרומה הן בחומר, הן בעבודה והן ברוח.

בתקופה הזו שבה אנו פעילים אנחנו גם חווים שניים מן החגים שלנו שבין היתר מתאפיינים גם בנתניה. בחג הפורים, כך מסופר, "וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב; לַעֲשׂוֹת אוֹתָם, יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה, וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ, וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים." ולעומת זאת, בחג הפסח אנחנו קוראים מן ההגדה, "הָא לַחְמָא עַנְיָא דִי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם. כָּל דִכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכל, כָּל דִצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח." ובתרגום, "זה הוא לחם העוני שאכלו אבותינו בארץ מצרים. כל מי שרעב יבוא ויאכל, כל מי שצריך יבוא וישתתף בסעודת הפסח".

כאן אנו למדים על הבדל מהותי בין שני החגים. בפורים אנו פונים כלפי חוץ, אנחנו נותנים דברים לאחרים ומחלקם אנחנו גם מקבלים בחזרה. אנחנו מקבלים ונותנים לחברים שלנו, אבל אין, ולא צריכה להיות לנו, צפייה מן המוחלשים בחברה לעשות את אותו המעשה. שם אנו נותנים מתנות בלא לקבל בחזרה תמורה כלשהי. הסיפור בפסח הוא אחר לחלוטין – כאן אנו מזינים כל אדם שרעב או אם מאיזו סיבה כלשהי אין לו אפשרות לחגוג את חג הפסח כראוי, ליבוא ולהצטרף אלינו לסעודת החג. הוא אין צריך להיות חבר, היא אינה צריכה להיות עניה, רק צורך להיות לאותה העת במקום אחר.

יש גם הבטחה במילות הסיום, "הָשַׁתָּא הָכָא, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל. הָשַׁתָּא עַבְדֵי, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּנֵי חוֹרִין.", כלומר, "השנה כאן, לשנה הבאה בארץ ישראל. השנה אנו עבדים, לשנה הבאה בני חורין." ההבטחה הזו היא לא רק למזינים אלא גם מילות תקווה למי שמצטרף לסעודה הזו. לא משנה מה המצב היום מה שחשבו הוא היכן כל אחת ואחד מאיתנו יהיה בשנה הבאה. ההבטחה להיות בארץ ישראל היא הבטחה להיות בארץ מובטחת, הבטחה להשתחרר מכבלי השעבוד והעבדות לטובת החופש האישי, הדרור.

אם כך יש לנו כאן שלושה סוגים של תרומות. תרומה לכלל, מתנה לאביון והכלה של כל מי שצריך ונזקק לתוך הקהילה שלנו. לכל אחת מן התרומות הללו יש מקום בתקופה הזו שבין תחילת ראש חודש אדר ועד לשמחת החירות האישית שאנו חוגגים בערב ליל הסדר. אנחנו חייבים לדאוג גם למבנה הציבורי, בין אם מדובר במבנה פיזי ממשי, בית כנסת, מרחב קהילתי, מבנה למכינה ועוד כהנה וכהנה, ובין אם למבנה הציבורי שבפעילויות מן הנוסח שבהם עוסק המרכז הרפורמי לדת ומדינה. אסור לנו להתעלם מן הנתינה החוצה, שבין היתר כולל את המתן לחלשים שבחברה, לא רק לעניים אלא גם למי שעומד לבד מול כוחות גדולים של השלטון שאינו דואג לצרכיו או מתעלם מצרכיה.

מעבר לכול אלה ישנו גם עניין ההכלה. היכולת שלנו לשתף בתוכנו את מי שהחברה דוחפת לשוליה, מפנה את מבטה לאופקים אחרים ואת גבה לצרכים של הקהילות הללו. אלו יכולות להיות קהילות של אותם מי שחיים עם מוגבלויות פיזיות או נפשיות, רבים שמבקשים מפלט לנפש דוויה ומעמד של פליטים, מתגיירים שנדחים על ידי ממסד מתנשא ומתנכר, ועוד, ועוד. בתקופת הנתינה הזו אנו חייבים לחשוב על כולם, במיוחד את אלו שהאור אינו נשפך עליהם, אותן מי שיש מי שחפץ שלא לראותן במרחב הציבורי, הקבוצות, העדות, נשים ואנשים, שאינם זוכים להיות חלק מלא במרחב הישראלי. כאשר בסוף תקופת הנתינה הזו אנו אומרים "כָּל דִכְפִין" עלינו באמת להתכוון לכולם ולהתכוונן לכולם.

כחברים בתנועה הרפורמית אנו מרגישים מחויבות ומחויבים לתיקון עולם. תקופת הנתינה הזו נותנת לנו הזדמנות לעשות זאת בין אם במישור האישי, בין אם במרחב הקהילתי ובין אם בעשייה התנועתית. עומדים לרשותנו כלים רבים לעשות זאת, וגם להיות אפקטיביים בעשיה הזו. הצטרפו למעגלים השונים של התרומה. כל אחת ואחד "אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ" ובכך נבנה בית מן המסד ועד לטפחות המבוסס על היכולת לפקוח את העיניים, לראות מה שקורה סביב, ולשנות את המציאות הסובבת אותנו, "לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּנֵי חוֹרִין."

אני שמח למסור לכם כי מנהלת "קרן בכבוד", שרונה יקותיאל, עומדת לרשותכם בכל הנודע לתרומות כספיות דרך הקרן התנועתית. השנה תתמקד הקרן בתכניות מעורבות חברתית, קיום משותף וגמילות חסדים בשיתוף קהילות התנועה ומוסדותיה, שמטרתן ביסוס תפיסה של אחריות וסולידריות חברתית ותרבות של נתינה ועשייה באורח החיים הקהילתיים. אנו מקפידים כי הקרן תתמוך בכל חלקיה של האוכלוסייה בישראל, מכל הגוונים, הדתות והמגזרים.

בברכת שבוע טוב, וחודש טוב

ראובן מרקו, ראש חודש אדר תשע"ח

כגכג