כתבות

סיפור מההפטרה

הרב יהורם מזור

מזה מספר שנים מפרסמת התנועה הרפורמית, כאן באתר ואגרת השבת השבועית, דרשה לפרשת השבוע – ובמאגר הדרשות ניתן למצוא כיום 5-8 דרשות מקוריות אשר נכתבו על ידי רבני ורבות התנועה.

בשנת תשע"ט הוחלט כי להסב את מפעל הדרשות מהפרשות עצמן אל ההפרטות.


למאגר הדרשות >>

לוח הפטרות השנה הינו אחד הטכסטים המענינים ממנו ניתן ללמוד, בין השאר, על מסורות שונות ומנהגים של עדות שונות ברחבי העולם היהודי. לוח זה איננו מסתפק רק במנהג אשכנזי, ספרדי/עדות מזרח, וספרד/חסידי. אנו מוצאים בלוח ההפטרות גם את מנהג הקהילות המתפללות בנוסח בני רומא (איטליאני), מנהג קהילות המגרב; את מנהג הפורטוגזים ומנהגי בבל, את מנהג אלג'יר השונה לעיתים ממנהגי השכנים המרוקנים או בני האי ג'רבה בתוניס, את מנהגי השאמים והדרדעים בתימן, מנהג חב"ד המאוחר ומנהגים נוספים. גם אורכה של ההפטרה שונה: לעיתים המנהג האשכנזי מאריך מאד ואילו הספרדי מקצר ולעיתים להפך. יש וההפטרה אורכה הוא עשרה פסוקים בלבד, לשבת "נח" למשל, ויש שאורכה הוא חמישים ושנים פסוקים, כמו ההפטרה לשבת "בשלח" .

חלק מקהילות התנועה ליהדות מתקדמת מתכנס לתפילה בבתי הכנסת בשבת בבוקר רק כאשר מתקיים במקום טכס בר או בת מצווה. גם בקהילות המבוססות יותר, המקיימות תפילת שחרית של שבת כסדרה, מתקיימים ברוב השבתות טכסי בר ובת מצווה. נמצא, אם כך, שמרבית ההפטרות בשבתות השנה נקראות ע"י בנים ובנות המציינים את טכס ההתבגרות שלהם בבית הכנסת.


הסיפור של ההפטרה

הפירוש המקובל לתחילת מנהג ההפטרה מלמד כי בתקופה בה נאסר על היהודים לקרוא בתורה נבחרו פרקי הנבואה, כתחליף לדברי התורה, שהיתה מוסתרת באותם ימים מאימת השלטון. המחקר מביא שתי דעות לתקופה הקשה המדוברת. יש המקדימים וטוענים כי מנהג הקריאה בהפטרה החל בימי אנטיוכוס, במאה השניה לפנה"ס, ויש מאחרים הטוענים כי המנהג החל בימי אדריאנוס קיסר, בימים שלאחר מרד בר כוכבא, במאה השנייה לספירה. בימים נוחים יותר החזירו את הקריאה בתורה, אך לא בטלו את מנהג הקריאה בהפטרה, וכך בכל השבתות, החגים והזמנים המקודשים אנו קוראים את השניים.

הקשר בין הפרשה להפטרה יכול להיות מסוגים שונים: קשר של דמיון בסיפור: בנית המקדש על ידי שלמה היא ההפטרה של הפרשה העוסקת בבנית המשכן. עיסוק בעניין דומה: בשבת "נח" אנו קוראים בהפטרה מדברי ישעיה, המאזכר את ההבטחה לנח אחר המבול כדוגמה להבטחה שמבטיח ה' לעם ישראל. קשר אסוציאטיבי של מילה: ההפטרה של פרשת "בשלח", בה אנו קוראים את שירת הים, היא שירת דבורה. לעומת זאת, בשביעי של פסח, כאשר שירת הים הינה הקריאה בתורה, משום שביום זה חצו ישראל את ים סוף, ההפטרה היא שירת דוד. מילת הקשר בין שתי ההזדמנויות הללו היא המילה "שירה" בלבד. לעומתם, יש שבתות בהן לא יהיה קשר בין הפרשה להפטרה: כך בעשרת השבועות שבין י"ז בתמוז ועד ראש השנה. בשלוש השבתות עד ט' באב נקרא הפטרות שעניינן פורענות, ולאחר ט' באב ועד ראש השנה – נחמה. כולן ללא כל קשר לפרשות השבוע.

המעיינים בלוח התפילה, היוצא לאור ע"י "העבודה שבלב - המרכז ליצירתיות בתפילה", יכולים להבחין מדי פעם בהמלצה להפטרה מקוצרת, לעומת זו המופיעה בלוח המסורתי, או בהמלצה להפטרה אחרת. הסיבה לשנוי עיקרה, בדרך כלל, התחשבות בבן או בבת החוגגים את טכס ההתבגרות שלהם. קריאה בטכסט נבואי, הקשה מבחינה לשונית, הינה מטלה לא פשוטה עבור בני הנוער. לכן ראוי שההפטרה לא תהיה ארוכה, כחמישה עשר פסוקים בלבד. לעיתים דברי ההפטרה מהווים "מוקש" לבן המתבגר, כמו למשל ההפטרה לפרשת 'במדבר' הלקוחה מהושע ב' ומדובר בה, בין השאר, בזנות, נאפופים, שדיים, עירום ועוד. אחרי הפעם הראשונה בה ילד בר מצווה פרץ תוך כדי הקריאה בצחוק שלא היה מסוגל להתגבר עליו, החלטתי להחליף את ההפטרה.


תחליפי הפטרה

היכן מחפשים תחליפי הפטרה? - בתנ"ך מהדורת "עדי", שנערך ע"י פרופ' אהרון דותן מאוניברסיטת תל אביב, נמצא בסוף הספר רשימת הפטרות מפורטת ביותר הכוללת את כל המנהגים. על הפטרות עתיקות יותר, שנהגו בארץ ישראל בימים בהם סיים הציבור הארצישראלי את קריאת התורה אחת לשלוש שנים, אפשר לקרוא בספרו של פרופ' יעקב מאן: The Bible as Read and Preached in theOld Synagogueסינסינטי 1940. רשימה חשובה מופיעה בחוברת שכתב הרב ד"ר מאיר עידית ז"ל, מי שהיה אחד הרבנים בדור הראשון של היהדות המתקדמת בישראל. החוברת: תולדות קריאת התורה וההפטרה ירושלים תשכ"ו-1966, מכילה גם מבוא נאה וגם לוח לקריאת התורה וההפטרה במסלול התלת שנתי. בטור ההפטרה נמצא רעיונות להפטרות חלופיות, כולל גם הפטרות הלקוחות מספרות הכתובים ולא רק מהנביאים. בחוברת זו מביא הרב עידית גם את מרבית ההתיחסות לשאלת ההפטרה מהכתובים כפי שמופיעה בספרות התלמודית ובפרשנותה. מדבריו אצטט רק את הנאמר בבבלי יומא פ"ז ע"א: "רב הוה פסיק סידרה קמיה דרבי" ורש"י מבאר: "פרשת מקרא של נביאים או של כתובים".

סוגיה זו ראויה אף היא להתיחסות. לא פעם אנו תמהים על בחירתם של חכמי הדורות בקטע מסוים כמתאים להפטרה בשבת מסוימת. בעיה זו מתחדדת כאשר מצוי בידינו קטע מספרות הכתובים המתאים לשמש כהפטרה לשבת נתונה, אך הבחירה היא בקטע אחר. כך, למשל, ההפטרה המסורתית לשבת חול המועד סוכות, מיחזקאל י"ח, ענינה מלחמת גוג ומגוג ולא חג הסוכות. לעומת זאת, בנחמיה (ז', ע"ב, החל מהפרשיה הסתומה (האתנחתא) "ויגע החדש השביעי..." ועד ח', י"ח) אנו קוראים על חג הסוכות בירושלים בימי תקופת שיבת ציון. זו הפעם היחידה במקרא שיש לנו תיאור יפה של הקמת סוכות בירושלים. גם בהפטרה המסורתית לשבת "בשלח,, אין התייחסות לאירוע החשוב של חציית ים סוף. לעומת זאת, אנו מוצאים שתי התייחסויות יפות לאירוע בתהילים: את זו שבמזמור קל"ו א-טז המנוסחת כשירה הייתי מציע לצרף לשבת "בשלח" – שבת שירה. את השנייה, בתהילים ע"ח, א-טז , הייתי מייעד לשביעי של פסח.

מן הנאמר במסכת סופרים (י"ד, ד) אנו יכולים ללמוד כי בעבר נהגו לקרוא קטעי כתובים לסיום הקריאה בתורה. (עדויות על מנהגים אלו נמצא למשל בספרו של א. אלבוגן, התפילה בישראל, עמ' 139 סעיף 3 ובהערות לסעיף זה) .

נותרה לנו עוד סוגיה אחת שעלינו להתיחס אליה כאן והיא נוסח הברכה שלפני ואחרי הקריאה בהפטרה כשהיא לקוחה מאחד מספרי כתובים. הצעתי היא כדלקמן ואשמח לשמוע הצעות לשיפור.

לפני קריאת ההפטרה:

בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר הִנְחִיל לְעַמּוֹ כְּתוּבִיםטוֹבִים וְרָצָה בְדִבְרֵיהֶם הַנֶּאֱמָרִים בֶּאֱמֶת. בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַבּוֹחֵר בַּתּוֹרָה וּבְמשֶׁה עַבְדּוֹ וּבְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ וּבְדִבְרֵי אֱמֶת וְצֶּדֶק:

הברכה האחרונה אחרי קריאת ההפטרה:

עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל סִפֶרֵי הַחָכְמָה וְעַל יוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה שֶׁנָּתַתָּ לָנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ לִקְדֻשָּׁה וְלִמְנוּחָה לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת: עַל הַכֹּלה' אֱלֹהֵינוּ אֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְכִים אוֹתָךְ. יִתְבָּרַךְ שִׁמְךָ

בְּפִי כָּל חַי תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד: בָּרוּךְ אַתָּה ה'. מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת:

לרגלים

עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל סִפֶרֵי הַחָכְמָה (לשבת וְעַל יוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה), וְעַל יוֹם:

חַג הַמַּצּוֹת / חַג הַשָׁבוּעוֹת / חַג הַסֻּכּוֹת / שְׁמִינִי עֲצֶרֶת הֶחָג

הַזֶּה שֶׁנָּתַתָּ לָנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ (לשבת לִקְדֻשָּׁה וְלִמְנוּחָה) לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת,

עַל הַכֹּל ה' אֱלֹהֵינוּ אֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְכִים אוֹתָךְ. יִתְבָּרַךְ שִׁמְךָ בְּפִי כָּל חַי תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד:

בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְקַדֵּשׁ (הַשַּׁבָּת וְ) יִשְׂרָאֵל וְהַזְמַנִים:


למאגר הדרשות >>