כתבות

קבלו אותם

השנה מסיימים את הכשרתם לא פחות מ 7 רבנים ורבות חדשים!
לקראת טקס ההסמכה שיערך ב - 14 בנובמבר 2019, אנו מביאים לכם את הסיפורים האישיים של הדור הבא של מנהיגי התנועה הרפורמית!

להזמנה המלאה לטקס ההסמכה לחצו כאן  >>


דויד ברק-גורודצקי | דליה שחם | | מורי (מרדכי) לי-דר | אולה ויינשטיין |
בנימין דניאל מיניץ׳ | שלמה יהודה זגמן  | דבורה שועה-חיים

הנה הסיפורים שלהם:


דויד ברק-גורודצקי

דויד נולד בתל-אביב, בן להורים ילידי העיר. בהמשך עברה המשפחה לדרום אפריקה למספר שנים, ומשחזרו גדל במושב באזור מישור החוף. בוגר בית הספר התיכון החקלאי פרדס חנה, עם התמחות בגידול אבוקדו. את שירותו הצבאי עשה במשך שש שנים ביחידת מחשב של חיל האוויר, שם זכה בפרס מפקד חיל האוויר והיה חייל מצטיין אצל נשיא המדינה. לאחר מכן עבד בארץ ובארה״ב בחברת סטרטאפ ישראלית שהונפקה בוול סטריט.

המסע היהודי שלו החל לאחר נסיעה למזרח והכרות עם העולם הרוחני שם. בהמשך השתייך לחוגים שונים של ההתחדשות היהודית בישראל, למד במכללת ״עלמא״ בתל אביב, ולימד בתי מדרש במסגרת ״אלול״. לאחר מכן ניהל את סניפי ארגון הסטודנטים היהודי ״הלל״ בחיפה והיה בין מייסדי יוזמת ״קומו!״ לפוליטיזציה של ההתחדשות היהודית בישראל, והחל את לימודין בתחום היסטוריה יהודית. ספרו ״ירמיהו בציון״, המבוסס על עבודת הדוקטורט שלו, הוא ביוגרפיה אינטלקטואלית של הרב יהודה לייב מאגנס, ויצא לאור בהוצאת אוניברסיטת בן-גוריון. דויד חבר במעבדה לחקר ישראל והעם היהודי במכון בן-גוריון לחקר הציונות ומדינת ישראל באוניברסיטת בן-גוריון, ומתמחה בחקר ההיבט הדתי ביחסי ישראל והתפוצות ובהיסטוריה יהודית-אמריקאית. הוא מלמד זה ארבע שנים על הזרמים השונים ביהדות במסגרת תוכנית רודרמן ללימודי יהדות ארצות הברית באוניברסיטת חיפה, ומרצה במסגרות שונות על היסטוריה, הגות ועמיות יהודית. 

דויד היה במשך שנה רב מחליף בקיבוץ יהל, ומשמש זה שנתיים כרב סטודנט במועצה האזורית רמת הנגב. במסגרת תפקידו הרבני הוא עוסק בשאלות של פלורליזם יהודי וזהות יהודית בחברה החילונית בישראל, ובפרט בהתיישבות העובדת, ועורך קבלות שבת וטקסי חיים על שפת המצוקים במכתש רמון ובנחל צין.
 
דויד מתגורר במדרשת בן-גוריון, נשוי לענת, ואב לשלם ולעילי. 

אולה ויינשטיין

אולה נולדה וגדלה במשפחה יהודית ברוסיה הסובייטית. דרך הסיפור המשפחתי, חלקים של המסורת היהודית ויידיש, שנשתמרו למרות איסורי המשטר, היא למדה אודות יהדותה. 

לאחר נפילת ברית המועצות נעשתה משפחתה חברה בקהילה היהודית, שקמה לתחיה בעירם. דרך הקהילה היהודית, בגיל שלוש עשרה, הגיעה אולה למחנות הקיץ והסמינרים של הסוכנות היהודית ברוסיה, שם התחילה להעמיק בתכנים מגוונים ביהדות, במסורת היהודית ובהיסטוריה של עם ישראל.  מגיל חמש עשרה היא התחילה להדריך בני נוער יהודיים במחנות הקיץ והקימה מועדון נוער וסטודנטים בקהילה היהודית בעירה. במועדון התאספו בני נוער וסטודנטים יהודיים לקבלות שבת, פעילויות בנושאי יהדות והיסטוריה של עם ישראל, חלקם הגדול עלו ארצה לאחר מכן.

העושר של עולם התוכן היהודי, אליו הרגישה קשר עמוק, סחף את אולה ונתן לה "אוויר לנשימה" בתקופת המעבר הלא קלה ברוסיה הפוסט סובייטית. בגיל שמונה עשרה התחילה לנהל את מחלקת העלייה בעירה וריכזה את פעילות הקהילה היהודית. מתוקף תפקידה היא עזרה למשפחות רבות לעלות ארצה וחלמה על עלייתה שלה. בשנת 2000, כאשר הייתה בת עשרים, לאחר לימודים אוניברסיטאיים בתחום בלשנות וספרות אנגלית, עלתה אולה לבדה לישראל במסגרת תוכנית עליה של הסוכנות היהודית.

במהלך לימודיה באוניברסיטת בר אילן נחשפה אולה לפעילות סטודנטיאלית של התנועה המסורתית. שנה לאחר מכן היא התחילה לנהל את מרו''ם- ארגון הסטודנטים של התנועה. במקביל היא ריכזה שתי קהילות מסורתיות במוסקבה ובסנט פטרסבורג מטעם "מסורתי עולמי". העבודה עם טקסטים יהודיים באווירה בלתי פורמלית בקמפוסים ובקהילות התנועה הביאה אותה לחשוב על לימודי יהדות מעמיקים ומקצועיים. לאחר עבודתה בתפקיד זה וכן בתפקיד רכזת הקהילות של התנועה המסורתית החליטה אולה להצטרף לבית המדרש לרבנים על שם שכטר. 

במהלך לימודיה עבדה אולה ב"מכון עתים", בו העמיקה את הידע בתחומי דת ומדינה בישראל, שימשה כסמנכ''ל  "קרן יורי שטרן", והתחילה ללמד בימי עיון לנשים של במכון שכטר.

לפני שמונה שנים התחילה אולה ללמד תחומים רבים ביהדות ובתחומי דת ומדינה בארגון "פרויקט קשר"- ארגון נשים דוברות רוסית בישראל, ובארבע השנים אחרונות היא מנהלת בו את תוכנית לימודי היהדות על שם פרופ' אליס שלווי.

לפני שלוש שנים אולה הצטרפה לתוכנית הישראלית לרבנות בהיברו יוניון קולג' על מנת לסיים את לימודי הרבנות ולהיות מוסמכת כרבה רפורמית. לאולה תואר ראשון בבלשנות אנגלית מאוניברסיטת בר אילן והיא סיימה את לימודיה לקראת תואר שני בתלמוד הלכה ותולדות עם ישראל במכון שכטר ללימודי היהדות.

את עבודתה הרבנית המעשית אולה עשתה בקהילת קמ''ץ במבשרת ציון ובקהילה הרפורמית בניו רושל, ניו יורק במסגרת פעילות קרן הנשיא.

לאולה ויהונתן שלושה ילדים: אביגיל, אבשלום ברוך ואבינעם יוסף והם מתגוררים בירושלים.


שלמה יהודה זגמן

שלמה נולד בריו דה ז'נרו, ברזיל, למשפחה דתית ציונית. אביו משה ז"ל, שגדל בבית שומר מסורת, היה איש חינוך ומנהל בית ספר מוערך ומעורה בקהילה היהודית הברזילאית. אמו רג'ינה תבל"א, מורה ואמנית, גדלה בבית חילוני ברזילאי לכל דבר, אך לאחר תקופת התנדבות בארץ אחרי מלחמת ששת הימים, ידעה שלא רחוק היום בו תעלה לישראל. ואכן, בשנת 1976 עלתה משפחת זגמן לארץ עם שלושה ילדים קטנים ולאחר תקופת הסתגלות קבעו את ביתם בישוב אלון שבות שבגוש עציון. בביתו ספג שלמה הן אהבה ומסירות למסורת היהודית ומורשתה והן הערכה לתרבות ולערכים אנושיים וכבוד לכל אדם באשר הוא. בעקבות עבודתו החינוכית של האב, נסעה המשפחה פעמיים לשליחות בחו"ל, וכך, הן כילד והן כנער, חווה שלמה חיים יהודיים בתפוצות, בברזיל ובארה"ב. שלמה עבר מסלול לימודים דתי-לאומי, למד בישיבה תיכונית, היה חניך ומדריך בתנועת הנוער "בני-עקיבא" ועשה שנת ישיבה לפני השירות הצבאי. בשנה זו, בישיבת הקיבוץ הדתי, נחשף למגוון גישות, דעות והשקפות יהודיות (עדיין בתוך הספקטרום האורתודוקסי) אשר הובילו אותו למסע אישי של העמקה בשאלות על אמונה ומוסר, הזהות היהודית מול הזהות האוניברסלית. במהלך השנים, השתתף שלמה במגוון תכניות דיאלוג ישראלי-פלסטיני ובפרוייקט מנהיגות יהודית קהילתית במסגרת שותפות הפדרציה היהודית רוצ'סטר במדינת ניו-יורק עם העיר מודיעין. את הקריירה המקצועית החל שלמה בתחום הכספים בחברה מסחרית לתקשורת בינלאומית, אך לאחר מספר שנים, עזב את השוק הפרטי על מנת להשתלב בארגונים בעלי תרומה חברתית. שלמה שימש עוזר מנכ"ל ב"מוזאיקה- המרכז לשיתוף פעולה בין-דתי", מנהל פרוייקטים ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים ומנהל כספים ותפעול ב-"ORAM – ארגון בינלאומי למען פליטים ומבקשי מקלט". במקביל לשינוי בקריירה, עשה שלמה גם שינוי בחייו הפרטיים, כאשר עבר עם משפחתו מקהילה דתית אורתודוקסית לקהילה מסורתית שיוויונית. גילויה של היהדות הליברלית והפעילות בקהילה החדשה, הם שדירבנו את שלמה להגיע לתכנית לרבנות. שלמה מלמד בני ובנות מצווה ועורך טקסים למשפחות מהארץ ומחו"ל בעברית, אנגלית ופורטוגזית. בשנים הראשונות של לימודי הרבנות, עבד שלמה במרכז הרפורמי לדת ומדינה IRAC של התנועה הרפורמית בישראל ומזה כשנה וחצי הוא משמש כמנכ"ל "קהילת כל הנשמה" בירושלים. שלמה הינו בעל תואר ראשון במדעי המדינה ותקשורת מאוניברסיטת בר-אילן ותואר שני בחינוך יהודי פלורליסטי מהיברו יוניון קולג' והאוניברסיטה העברית בירושלים. 

שלמה מתגורר במודיעין עם אשתו רחל ושלושת ילדיהם: תאיר, אביעד ומַיָּא. 

מורי (מרדכי) לי-דר

יליד ירושלים. חלון חדר ילדותו בגבעה הצרפתית השקיף על עץ שסימן את מקום קבורתו המסורתי של עשיו המקראי בכפר השכן עיסוויה. בוגר בית הספר היסודי "פרנקל" בו רכש את יסודות היהדות הפלורליסטית ותיכון ה"מסורתי" בימים שעוד היה צמוד לשוק מחנה יהודה.את שירותו הצבאי העביר על סיפון ספינות הטילים של חיל הים תחת חופת השמיים. למד בבית הספר  לקולנוע וטלוויזיה סם שפיגל בירושלים. לאחר מכן עבד בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה הישראלית ככתב לענייני ישראל בירחון אוונגליסטי - שוויצרי.

בתום מסע שנמשך כשנה במזרח הרחוק ,החליט מורי לקשור את חייו עם עולם החינוך והרוח היהודית. הוא עבד  עם  נוער בסיכון במספר מסגרות: היה מדריך בהוסטל לנערות בסיכון של חסות הנוער במשרד העבודה והרווחה;  רכז איתור של פרויקט להצלת נוער בזנות של עמותת "עלם"; ורכז תכנית הבוגרים של בתי הנוער בעמותת "קדימה". לאחר מכן עבד לצד הרב נאווה חפץ במחלקת החינוך של ארגון  "שומרי משפט - רבנים למען זכויות האדם"  ולצד הרבה גליה סדן כרכז תוכנית בני ובנות המצווה של  בית דניאל .

כיום משמש מורי כרב סטודנט אזורי מטעם התנועה הרפורמית במועצה האזורית גלבוע וכרב סטודנט של קהילת קיבוץ בית השיטה. שם, במסגרת תפקידו, לוקח מורי חלק בהפרחת התרבות והמסורת היהודית ובמאמץ לגשר בין יהודים ליהודים, יהודים לערבים ובכלל. במקביל, מלמד מורי על יהדות, זהות ישראלית וזכויות אדם במכינות קדם צבאיות בצפון הארץ. בעל תואר ראשון בחינוך במסלול להוראת היסטוריה ותנ"ך ובוגר המכון לחינוך דמוקרטי בסמינר הקיבוצים. בעל תואר שני ביהדות מטעם הקריה האקדמית אונו.

מורי מתגורר כיום בישוב לוטם בצפון הארץ עם אשתו אולגה ושתי בנותיו נעמי ועלמא. 


בנימין דניאל מיניץ׳

בני נולד בשנת 1987 בחצי-האי קרים, גדל בקהילה רפורמית של העיר קרץ׳ ועלה לארץ בגיל 15 במסגרת פרויקט נעל״ה. בוגר ישיבה תיכונית בעפולה מרשת ״מגדל אור״ של הרב יצחק דוד גרוסמן.
אחרי התיכון שירת בגדוד הקרקל, אז הגדוד המעורב היחיד בחיל הרגלים. 

בתום השירות הצבאי החל את לימודיו לתואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה ותוך שנה הצטרף במקביל ללימודים בחוג לתולדות ומחשבת ישראל. יחד עם הלימודים האקדמיים הוא הצטרף לקהילת ״שירת הים כרמל״ אשר משרתת את ציבור יוצאי חבר המדינות בחיפה ובצפון הארץ. היום בני גאה להיות רב קהילה זו.

בשנה האחרונה לתואר בני נישא לאלנה שהפכה לשותפה במסע הרבני שלו כשעברו יחד לירושלים. במהלך לימודיו בני עבד בקהילות השונות של התנועה הרפורמית בירושלים וסביבתה ובחולון, ריכז את תחומי הפעילויות הקהלתיות השונות והתמחה לקראת התפקידים הרבניים העתידיים. יחד עם זאת הוא המשיך לאורך כל הדרך לשרת את ציבור דוברי הרוסית בישראל ומחוצה לה, בין היתר יצא לשליחויות קצרות למחנות קיץ ולכנסי לימוד של ה- FSU במינסק, לבוב, לונדון, ניו יורק ולוס אנג׳לס. בני בוגר אוניברסיטת חיפה בחוג למחשבת ישראל ועומד לקבל תואר מוסמך האוניברסיטה העברית בירושלים והיברו יוניון קולג׳ בחינוך יהודי פלורליסטי.

גר עם אלנה בכפר סבא ויחד הם מגדלים שני בנים - הדר יוסף ולוי משה.

דבורה שועה-חיים

דבי (דבורה) נולדה וגדלה בירושלים. יחד עם משפחתה נדדה בין שכונות העיר הנפלאה ובין זהויות יהודיות: תחילה כמשפחה אורתודוכסית ובהמשך כמשפחה קונסרבטיבית-מסורתית. בילדותה ונערותה פקדה מגוון רחב של בתי כנסת כולל קהילות התנועה הרפורמית בירושלים. מכל בית כנסת וכן משפת התפילה האישית של אמה ואביה, ספגה גרסתא דינקותא קצת אחרת וכל הגרסאות יחד מהוות את ה'אני המתפללת' שלה ובאות לידי ביטוי ביכולות הייחודיות של דבי כחזנית ושליחת ציבור עד היום. 

יחד עם ארבע אחיותיה התחנכה במסגרות הפורמליות ובלתי פורמאליות של היהדות הפלוראליסטית בירושלים, השתתפה במפגשים בין זרמיים, הדריכה בתנועת הנוער נוע"ם וכן שרתה בצבא במסגרת גרעין הנח"ל של התנועה בתפקידי חינוך שונים. לאחר שליחות בקהילת 'ניצן' ובבית הספר 'ביאליק' אשר במלבורן אוסטרליה למדה דבי בתכנית 'רביבים' להכשרת מורים באוניברסיטה העברית בירושלים: תואר בוגר בלימודי יהדות ומקרא, תעודת הוראה במקרא, תושב"ע ומחשבת ישראל וכן תואר מוסמך במקרא.

לדבי נסיון כמורה לתנ"ך ותושב"ע, בעבודה רבנית אקטיביסטית בארגון 'שומרי משפט-רבנים למען זכויות האדם' כמפתחת ומנחה של תכניות חינוכיות בתחום הקשר היהודי לזכויות האדם, וכן בעבודה קהילתית כרכזת התחדשות יהודית ב'מנהל קהילתי גינות העיר'. מתוך רצון עז להנכיח מגוון זהויות במרחבים שונים, החלה דבי עבודה במוזיאון ארצות המקרא שם תעסוק בהובלה ופיתוח פעילויות חינוכיות לכל המשפחה ופעילות בין דתית. היא מאמינה כי עבודת הרבה היא לשהות עם האנשים במקום בו הם נמצאים אך גם להיות גשר מהלך בין מסורת ישראל לבין המקומות בהם שוהים אנשים ולבבותיהם.

דבי מתעניינת בתחום הכנה רוחנית יהודית ליבראלית ללידה והורות. היא פיתחה כלי עבודה רבני בתחום זה ושואפת להנחיל אותו במסגרות שונות.

דבי ואישה אלון מגדלים יחד את ילדיהם רוני ומרטין בירושלים.

דליה שחם

דליה נולדה בחיפה, הצעירה מבין שלושת ילדיהם של ורה, ילידת בגדאד, ועזי הצבר. ממשפחת אמה קיבלה את ניגוני השבת וחוש ההומור של מסורת בבל, אילן יוחסין מסועף וסיפורים על החיים בבגדאד הקוסמופוליטית של שנות השלושים. מצד אביה קיבלה את אהבת השפה והארץ, את סיפורי חלוצי סג'רה וירושלים של אליעזר בן יהודה, ואת מסורת עבודת האדמה וירושת הארץ.

היא גדלה בחיפה, בילדות מוסיקלית ושמחה. מגיל צעיר פיתחה מודעות פוליטית ותשוקה עזה להשכין שלום על פני אדמת הארץ המובטחת. את תפישת העולם של היהדות הרפורמית פגשה לראשונה כתלמידת בית הספר התיכון ע"ש ליאו באק. ההיכרות העמיקה בתכנית חילופי התלמידים E.I.E , במסגרתה נסעה דליה ל-6 חודשים של לימודים ופעילות עם תנועת הנוער הרפורמית NFTY. שם נחשפה לחיי הקהילה העשירים, למחויבות לתיקון עולם וליצירתיות המוסיקלית של התנועה הרפורמית בארה"ב. 

בשירות הצבאי כמתרגמת ערבית העמיקה דליה את אהבתה לשפות ולתרגום בו היא עוסקת מאז באופן מקצועי ואמנותי. היא השלימה בהצטיינות תואר ראשון (LL.B) במשפטים ולימודים ספרדיים ולטינו-אמריקניים מהאוניברסיטה העברית (2003), ותואר שני (MA.L.D) בכלכלה פוליטית בינ"ל מ- Fletcher School of Law and Diplomacy (2009). בין השנים 2005-2017 עבדה במחקר מדיניות יישומי, פיתוח ידע, תכנון אסטרטגי והקמת תוכניות הדרכה עבור ארגוני הפועלים לקידום חברה משותפת, משגשגת ודמוקרטית בישראל ובמזרח התיכון. 

בשנת 2008 נישאה לארן ברנדר ובשנת 2013 ילדה את בנם נורי. אל המסע הרבני הגיעה דליה מתוך חוויית האימהות שלימדה אותה על הקשר העמוק שבין שלומן של נשים, שלמות גופן ונפשן, לבין מרחבי השלום האפשריים בחברה. גם הלימוד, התפילה, השירה והנגינה גם הפכו מרכזיים יותר בחייה כאם. בקיץ 2014, נוכח הבעירה שהציתה מלחמת עזה/צוק איתן, החלה לכנס ולהנחות מעגלי שירה ותפילה לנשים בעברית ובערבית והצטרפה לצוות הליווי המוסיקלי בקהילת רענן ברעננה. 

מתוך החיבור המחודש לתנועה הרפורמית ניעורה בה ההבנה כי המסע הרבני הוא מסע החיים הנכון עבורה, שכן שלובים בו יחד אהבת הלימוד, עוצמת הניגון והתפילה, ורדיפת שלום וצדק – תורה, עבודה וגמילות חסדים.  במהלך שנות לימודיה ב HUC-JIR הרחיבה והעמיקה דליה את ההתנסות שלה בעבודה הרבנית על גווניה השונים, בהנחיית תפילות שבת ומעגל השנה בקהילות התנועה ברחבי הארץ מצפון עד דרום, בליווי נערים ונערות בגיל המצוות בהכנה לטקסים ובעריכתם, במפגשי לימוד בית-מדרש מוסיקלי על תפילה ונבואה, בהנחיית מעגלי נשים במפגשי ראש חודש ולרגל אירועים מיוחדים במעגל החיים, ובהשתתפות והנחיה של מפגשים בין-דתיים בישראל ומחוץ לה. בשנתיים האחרונות שימשה דליה רבה אורחת לחגי תשרי בקהילת "קדם" במלבורן, אוסטרליה.

עבודת התיזה הרבנית שלה: "פמיניזם רוחני בארץ המובטחת: מסע עם דבורה הנביאה" פורשת את תובנותיה על שורשי המלחמה הניתשת בארצנו, ועל הדרך לשלום ושותפות בין המינים, בין השבטים ובין העמים השוכנים בה.  

בשנת 2016 שבה עם בני משפחתה לחיפה ומאז היא חברה בקהילת "אוהל אברהם", ועובדת בהנאה גדולה יחד עם שאר קהילות היהדות המתקדמת והמתחדשת הצומחות לתפארת בעיר הולדתה.