פרשות השבוע - ויקרא

פרשת השבוע: ויקרא - לקראת פסח, מבוא להגדה לזמן הזה, הגדת התנועה החדשה

הרב יהורם מזור, הרבה דליה מרקס, והרב יהוידע עמיר

המסורת קוראת לנו לחזור ולספר, שנה אחר שנה, ביציאת מצרים. התורה מצווה על זיכרון יציאת מצרים עוד טרם התרחשותה (שמות יב, כד). בכך היא מציבה את הזיכרון כחשוב וקודם אפילו למאורעות. מדוע? לשם מה מצווים בני אדם לזכור ולהזכיר, ללמד ולספר?

עם ואדם שאינם מזינים את רוחם מהזיכרון ההיסטורי וממאורעות ההיסטוריה יהיו עניים ברוחם, וסופם שישובו פעם אחר פעם על מכאובי העבר ועל משגים שעשו. זיכרון הוא תמיד דינאמי, יש בו מבט אחורה וקדימה בעת ובעונה אחת. אנו מציבים את הזיכרון בתוך חיינו בהווה. אנחנו זוכרים כדרך שאנו חיים וכדרך שאנו מייחלים לעתיד לא ברור. העם היהודי הוא עם שבחר לזכור ולהזכיר, ללמוד וללמד. לכן אנחנו מתכנסים שנה אחר שנה ומבקשים ללמוד את שסיפור יציאת מצרים מבקש ללמדנו, למען חיינו.

מסיפור יציאת מצרים אנו לומדים שחירות גובה מחיר שלא כל אחד מוכן לשלמו. כבר אבותינו, בנדודיהם במדבר, חזרו ואמרו "נִתנה ראש ונשובה מצרימה" (במדבר יד, ד). סיר הבשר המלווה בבצלים, שומים, קישואים, ושאר ירקות, אותו לחם-עבדות שהעם זכר בערגה בעת נדודיו במדבר, מפתה לעתים יותר מלחם החירות, שלעתים הוא יבש, דל, תפל. אבל רק לחם החירות, גם אם יהא זה לחם-עוני, מעניק משמעות לחיים, עושה אותם ראויים. על כן אנו מחנכים את הדור הבא, ולא פחות מכך את עצמנו, לזכור את מרורי העבדות ויובש המצות ולהטמיע אותם בתוך חיינו שלנו.

על דעת עינינו שראו - אנו מחנכים את בני ובנות הדור הבא שלא לחזור לשם, שלא לקבל עלינו את פרעה כמלך, שלא להיכנע לעבדות. אנו יודעים ומלמדים שפרעה זה, יכול שיהיה כוח זר המבקש לשעבד אותנו; הוא יכול לשכון גם בתוכנו, להיות הכוח הזומם לעשותנו משעבדים, המשועבדים ליצרם הרע. את זאת אנו עושים על ידי חזרה ושינון של לקחי העבדות במצרים מדי שנה בשנה.

סיפור יציאת מצרים המונח ביסוד ההגדה הלך והתפתח במהלך הדורות. בימי בית המקדש השני היה הוא כנראה סיפור קצר שסיפרו, בעל-פה, הורים לילדיהם. עיקר הטקס היה אכילת בשר הכבש, המלווה במצות ומרורים, אליו צורף ה"מגיד" כתוספת עיונית. לאחר החורבן, הציבה המשנה, במרכז סדר הפסח הביתי, את השיחה והלימוד, כתחליף לאכילת זבח הפסח בבית המקדש. מכאן הלך הסיפור והתפתח במשך הדורות ונהיה למחזה מפואר. הוא ממוקם במרכזו של "ליל הסדר", שאחד השלבים בו היא אמנם סעודה טעימה ודשנה, אך זו אינה העיקר.

משחקים פדגוגיים, שירים, בדיחות וסיפורים אישיים המשולבים בפסוקי מקרא ומדרש, יצרו יחד את הטכסט הנדפס ביותר במסורת היהודית, ההגדה של פסח. יצירתה של ההגדה המסורתית נמשכה מימי המשנה ועד ימי הביניים המאוחרים, כאשר נכנסו אליה הפיוטים האחרונים והיא התמסדה. בדורות האחרונים שבו ונוצרו, זה בצד זה, נוסחים חדשים של ההגדה. אלה ביקשו להביא טעמים חדשים, מסרים חדשים ותפיסות אלטרנטיביות. לצידה של ההגדה הקיבוצית, לצידן של הגדות פרטיות אשר גובשו במשפחות ובחבורות המתכנסות יחד לליל הסדר, לצידן של הגדות מחדשות רבות ושונות בישראל ובתפוצות, וכמובן לצידה של ההגדה המסורתית מבית-סבא, ניצבת לה היום, צעירה ורכה, הגדה לזמן הזה,הגדתה של התנועה ליהדות מתקדמת (רפורמית) בישראל.

ההגדה לזמן הזה בנויה משני חלקים, המשלימים זה את זה. האחד, נוסח ההגדה מופיע בצדו הימני של כל דף. כאן ימצאו עורכי הסדר והמשתתפים בו את הנוסח העיקרי של ההגדה שאנו מציעים. ניתן למקד את המבט במרכיב זה ולצעוד עמו לאורך כל ליל הסדר. המרכיב האחר, המוסף – המרבים לספר כולל נוסחים חלופיים, מקורות עתיקים וחדשים, קטעי הגות ושירה, העשויים להעשיר את "ליל הסדר" שלנו. אלה יכולים להתווסף על המופיע בנוסח ההגדה, להחליף חלק ממנו, או לשמש נקודת מוצא למחשבה ולדיון במהלך הסדר. את ההגדה לזמן הזה מלווה גם האוסף המתפתח והדינאמי של מקורות, דרשות, רעיונות להפעלה ולדיון ועוד, המצויים באתר התנועה ליהדות מתקדמת (רפורמית) בישראל וניתנים להורדה ולהעתקה בכל עת.

ההגדה לזמן הזה, על חלקיה השונים, מחדשת בכמה תחומים. באחדים היא הולכת בנתיבים שבהם צעדו מחדשי הגדה קודמים, באחרים היא מפלסת נתיב משלה:

v שילבנו בהגדה מקורות עתיקים מהמקרא ומספרות חז"ל, המאירים את הסיפור באורות נוספים, כולל התייחסות לאישיותו ולפעלו של משה, האיש שהנהיג את העם מעבדות לחירות.

v שילבנו מקורות חדשים, משלנו ומשל יוצרים ישראליים ואחרים, המוסיפים מימד רוחני-הגותי לסיפור העתיק. בבואנו להתייחס לעבדות ולשעבוד בחרנו להביט גם אל השואה, אותה עבדות נוראה מכול שידע עמנו רק לפני שנות דור. בעיוננו בגאולה בחרנו להתייחס להקמת מדינת ישראל, עם כל מורכבותו של הנושא "כראשית צמיחת גאולתנו". בכל צעדנו בנתיב שבו צעד גם הסידור הרפורמי הישראלי, העבודה שבלב.

v הצענו פירוש חדש למנהגי ההגדה העתיקים, כזה התואם את זמננו; הדגשנו את העובדה שאנו קוראים את ההגדה בארצנו, שחוויית חיינו אינה הגלות, אלא האחריות הכרוכה בחירות.

v ביקשנו להשיב אל מקהלת הקולות של עם ישראל, הקורא את ההגדה ולומד את סיפורה, את קולותיהן של הנשים. חיפשנו ככל יכולתנו מדרשים ופרשנויות שיָדעו להתייחס לקול זה גם ביהדות המסורתית; העלינו על נס את דמותה של מרים הנביאה, והוספנו כוס של מים חיים לכוס היין החמישית, המסמלת את תקוות הגאולה. צרפנו את קולנו שלנו והבאנו, לצד מדרש ארבעת הבנים, את הצעתנו למדרש ארבע הבנות.

v אנו מציעים אפשרות לקיים את ליל הסדר במקצב שונה במעט מזה של ההגדה הימי- ביניימית. ממסכת פסחים שבמשנה אנו למֵדים שיש לאכול בתחילת הסדר ורק אחר כך לספר ביציאת מצרים. זה היה סדר הדברים הטבעי במשתאות ההלניסטיים, מהם שאבו עורכי המשנה את דרכי העיצוב של ליל הסדר. במהלך הדורות השתנה סדר זה, בעמים ובישראל, ונתגבש הסדר המוכר מההגדה המסורתית. על-פי הנהוג בו מקומה של הארוחה הוא אחרי הלימוד, הדיון והשיחה על יציאת מצרים. אנו מציעים לשקול לשוב, במידת מה, אל סדר-הדברים העתיק, מתוך מחשבה שישרת בצורה נכונה יותר את מטרתו הדתית והרוחנית של ליל הסדר. לפי הצעה זו, נקדים ל"מגיד", לסיפורה של יציאת מצרים, טעימה ראשונה מהמרור, החרוסת והמצה. אחריה, מתוך ישוב הדעת, נספר את הסיפור. כדי להקל על הבוחרים להיענות להצעה זו וגם על הדבקים בסדר הדברים המסורתי המקובל - ישנם קטעים המופיעים בהגדה פעמיים. ההנחיות המלוות את נוסח ההגדה יקלו על ניווט נכון, על פי כל אחת משתי האפשרויות.

v מתוך הכרה בכך שהסדר חוזר על עצמו מדי שנה ובכל פעם הוא דומה וגם שונה וחדש - מבקשת ההגדה לתת מקום לפרשנות אישית של הטקסטים המקודשים, למדרשים משפחתיים וליצירתיות של כל עורכי הסדר.

איך עורכים את הסדר?

א. לפי מנהג קדום, ערכו במוצאי "שבת הגדול" שלפני פסח מעין חזרה כללית על רוב הסדר, ומכאן הביטוי, המופיע גם בין דפי ההגדה לזמן הזה, "עד כאן בשבת הגדול". גם אם אין מאמצים מנהג זה, חשוב שעורך/כת הסדר והמשתתפים יעיינו בהגדה מראש, יהרהרו בכיוון הרוחני והטקסי שהם מבקשים להעניק לסדר הקרוב ויפנו למקורות נוספים, כסיפור יציאת מצרים שבספר שמות, סיפורי מאבקים של עמים שונים לחירות ועוד. כאמור, כדאי מאוד להתעדכן מדי שנה בחומרים החדשים שבאתר התנועה ליהדות מתקדמת בישראל, הצמוד להגדתנו. חומרים רבים תמצאו בין היתר גם באתר "שיטים - מכון החגים", בהצעה לסדר – הגדה של פסח; מסורת וחידוש והלילה הזה – הגדה ישראלית. אוסף עשיר של פרשנות מסורתית ניתן למצוא, בין היתר, בספר הגדה שלמה. תמונה מקיפה על תולדות ההגדה ונוסחיה מעניק הספר תולדות נוסח ההגדה.

ב. לא פעם נפגוש בין דפי ההגדה לזמן הזה, בנוסח ההגדה ובמוסף, טכסט מסורתי ולצידו טכסט מסורתי-מחודש או טכסט חדש. אין חובה לכלול את כולם במהלך הסדר, אך כדאי לעבור עליהם כדי לבחור איזה מביניהם ייקרא השנה בקול.

ג. בקטע המרכזי של סיפור יציאת מצרים, הפותח במילים "צא ולמד", אנו מציעים שלוש דרכים:

1. משפחות להן ילדים רכים ו/או כל הבוחרים לקצר עשויים להסתפק בקריאת פסוקי המקרא המספרים את סיפור היציאה ממצרים. אלה סומנו בסמליל ש

2. משפחות להן ילדים צעירים ו/או כל המעניינים להרחיב יבחרו קטעי קריאה נוספים מבין המדרשים והמקורות, בעיקר מבין אלה שבנוסח ההגדה. לעתים תמצאו שעדיף לספר בלשונכם את הנאמר במקור. ייתכן שתיעזרו בהמלצות להפעלות שונות שתופענה באתר התנועה ליהדות מתקדמת בישראל.

3. ציבור המעוניין להעמיק ישלב בהרחבה קטעים מהמוסף, לצד הטכסט שבנוסח ההגדה או כתחליף לו. כאן תמצאו תוספות למדרש, קטעי הגות, יצירות בנות זמננו ועוד. במקרים רבים מזַמנים המקורות שבמוסף נושאים לשיחה בה יוכלו לקחת חלק כל המשתתפים בסדר. ניתן לוותר על הטכסטים שבמוסף, ולהתקדם לאורך סדר הדברים שבנוסח ההגדה בלבד, כאשר לעורך/כת הסדר ניתנת הבחירה היכן להעמיק ולהרחיב.

*

ההגדה לזמן הזה היא תולדה של עבודה, מחקר, עיון וביצוע של רבים אשר נטלו חלק בניסויה במשך שנים רבות. הצעד הראשון לקראת חיבורה נעשה בשנת תשמ"ט. היה זה פרי עמלה של קבוצת חברי הקבוץ הרפורמי יהל שבערבה בהדרכת הרב יהורם מזור, עורך נוסח ההגדה שלפנינו. מאז ראו אור כמה וכמה נוסחים, עד שבשנים האחרונות שבנו, יחד עם קבוצת חברים במועצת הרבנים המתקדמים בישראל, להשלים את המלאכה. רבים תרמו להמשך פיתוחה של הגדה זו, בעצה, בהצעת מקורות, בתרומה מהגותם ומניסיון חייהם. רבים עוד ימשיכו במלאכה דרך האתר. יבואו כולם על הברכה והתודה. בכוח רוחם אנו יכולים היום להציע לציבור הישראלי כלי נאה זה להעמקתה ולהעשרתה של חוויית ההתכנסות בליל הסדר, ועשייתה מנוף לעיצוב נכון של חיינו כיהודים וכבנותיה ובניה של הארץ הזו.

לאתר החגים של התנועה ורכישת הגדת ההתנועה לחצו כאן

הרב יהורם מזור – עורך נוסח ההגדה
הרבה דליה מרקס והרב יהוידע עמיר – עורכי המוסף – המרבים לספר מועצת הרבנים המתקדמים בישראל, תשס"ט