גיור

 

המושג גר במקורו המקראי מציין אדם זר הגר דרך קבע בקרב עם אחר. בעולם המקראי הגרים, הגויים החיים בקרב עם ישראל, הצטרפו לעם לא על ידי הליך פורמאלי, כי אם על ידי התקרבות אישית ודתית ועל ידי יצירת קשרי חיתון.

הדוגמא המפורסמת ביותר לכך היא רות המואביה, שהפכה לסמל של הצטרפות מוצלחת ומיוחדת לעם ישראל, ותהליך הצטרפותה היה אישי ומיוחד לה. בהכרזתה המרגשת, בפני נעמי חמותה, היא מצהירה על החלטתה להצטרף לעמה ולאורח חייה של נעמי:


וַתֹּאמֶר רוּת אַל-תִּפְגְּעִי-בִי, לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ: כִּי אֶל-אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ, וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין--עַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי. בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת, וְשָׁם אֶקָּבֵר; כֹּה יַעֲשֶׂה ה' לִי, וְכֹה יוֹסִיף--כִּי הַמָּוֶת, יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ. (רות ט"ז- י"ז)

גיור ברוח היהדות המתקדמת

המועמדים לגיור מתראיינים אצל אחד מרבני מר"ם. אם שוכנע הרב בכנות כוונת המועמד או המועמדת הוא ממליץ לפתוח בהליך גיור לפני בית הדין לגיור. בית הדין בהרכב של שלושה רבנים מראיין את המועמד/ת. אם הם מוצאים שאכן כוונתו/ה רצינית, הם מפנים אותו או אותה למורה או רב מהתנועה על מנת שינחו אותם בלימודים.

גיור על פי היהדות המתקדמת בישראל כרוך בלימוד ממושך הכולל הכרת היהדות על גווניה השונים, ההלכה, המסורת והמצוות. תקופת המקובלת נמשכת כשנה, תלוי בזמן שיכול/ה המועמד/ת להקדיש ללימודים, או בידע קודם - כמו למשל מגורים בישראל שנים ארוכות וכד'. הלימודים מתקיימים, עד כמה שאפשר, בשפה הנוחה למועמד/ת.

שנה זו נועדה לאפשר למועמד/ת לחוות במלואו את מחזור השנה היהודי, להשתתף באופן סדיר בתפילות בבית הכנסת ולקיים טקסי יהדות בבית. בתקופה זו נלמדים פרקי הלימוד השונים הכוללים בין השאר: מחזור השנה היהודי, מעגל החיים היהודי, תפילה ומנהגי בית כנסת, היסטוריה יהודית, עולם המחשבה היהודי וההבדל בין יהדות לדתות אחרות.

לאחר השלמת הלימודים עומד/ת המועמד או המועמדת במבחן בפני הרכב בית הדין. אם עמד/ה בבחינה, מתבצעים ההליכים הפורמליים של הגיור.

טקס הגיור

הטקס כולל מילה או הטפת דם הברית, טבילה, קבלת עול מצוות לפי דרכה של היהדות המתקדמת. קבלה זו כרוכה בבחירה אישית, תוך אמות המידה האלה:

  • טעמי המצווה ודרכי התפתחותה במסורת הדורות.
  • יכולתו האישית של האדם לקיימה לאור תנאי הזמן והמקום.
  • אחריותו כלפי כל עם ישראל.
  • העדר סתירה בין המצווה לצו המצפון.