English  |   |   | 

חגים ומועדים

"לפיכך התכנסנו, אנו חברי מועצת העם, נציגי הישוב העברי והתנועה הציונות, ביום סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל, ובתקוף זכויותינו הטבעיות וההיסטוריות ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות, אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל"

מתוך "מגילת העצמאות"

מה אנו חוגגים?

ביום שישי, ה' באייר תש"ח, בשעה ארבע אחר הצהרים, התכנסו חברי מועצת העם, ראשי הישוב ומנהיגיו, במוזיאון תל-אביב בשד' רוטשילד, ביתו לשעבר של ראש העיר מאיר דיזנגוף, להכריז על הקמת מדינת ישראל.

באותו יום פג תוקף המנדט הבריטי על ארץ ישראל, הנציב העליון עשה את דרכו אל מחוץ לגבולות הארץ, צבאות ערב עמדו לפלוש אליה, ומלחמת העצמאות כבר היתה בעיצומה. המוזמנים קיבלו כולם הזמנות אישיות על ידי שליח, והתבקשו לשמור על מקום ההתכנסות בסוד מוחלט. המיקום נבחר בשל היותו של הבית בעל אולם רחב ידיים, אך לא בולט בשטח, כדי שלא יופגז במהלך הטקס. למרות זאת, השמועה פשטה, והמון רב צבא על הבניין מבחוץ. במעמד החגיגי, הוקרא נוסח מגילת העצמאות, והוכרז על הקמתה של מדינת העם היהודי בארץ ישראל.

אופי החג

בשנותיה הראשונות, כשמצבה הבטחוני היה רעוע, גוייס צה"ל לאירוע המרכזי של חגיגות העצמאות. הפגנת עוצמתה הצבאית של ישראל היוותה מקור גאווה לאזרחיה, ונהוג היה לקיים ביום העצמאות מצעד צבאי. ביום העצמאות הראשון, גלי השמחה הספונטנית הביאו להתגודדות של רבבות ברחובות תל-אביב – אנשים נתלו על העצים, עמודי החשמל, הגגות ובכל מרפסת פנויה, ומשם גלשו לרחובות. המצעד הצבאי לא יכל לעבור, וסופו שבוטל. מאז זכה לכינוי "המצעד שלא צעד".

לשיא הפגנת עוצמתה צבאית הגיעה מדינת ישראל במצעד של שנת תשכ"ח, שצעד למרגלות חומות העיר העתיקה בירושלים, במלאת שנה למלחמת ששת הימים. מאז שנות השבעים, הן מטעמים שבחיסכון, והן מטעמי אידיאולוגיה, לא מתקיימים יותר מצעדים צבאיים. ואולם עדיין נוהגים ביום זה לציין את הקירבה בין העם לצבא, וחלק ממחנות צה"ל נפתחים בפני הציבור.

האות הרשמי לפתיחת חגיגות יום העצמאות, ניתן מדי שנה בטקס הדלקת המשואות התקיים בהר הרצל בירושלים. טקס זה נותן נופך חגיגי וכובד ראש על היום, ומהווה גורם מאחד, שבא לידי ביטוי באזרחים הנבחרים להדליק את המשואות.

מדינת ישראל כבר מעבר ליובל החמישים להווסדה. הציבור רואה את יום העצמאות כ"הזדמנות לשמוח". זהו יום חילוני באופיו, ובעבור רוב הציבור יש לחג משמעות של "הרגשת שייכות לעם ולמדינה". במקומות שונים פיתחו רשת של טקסים וחגיגות, מופעים של אמנים או של תושבי המקום, תצוגות הישגים, תחרויות ספורט וכד'. האזרחים עצמם חוגגים במסגרת ארוחות משפחתיות, בבית או בחיק הטבע.

יום העצמאות בתנועה ליהדות מתקדמת

התנועה ליהדות מתקדמת גורסת, כי בתוך לוח השנה העברי, חייב יום העצמאות לתפוס מקום נכבד, מתוך התייחסות דתית, לא פחות ממה שהוא תופש מתוך התייחסות לאומית.

בסידור "העבודה שלב" נוספו פרקי קריאה ותפילות המייחדים את תשועת יום העצמאות לעם ישראל. הניסוחים הללו קרובים לאלה שנסחה המסורת לשני החגים ההיסטורים האחרים - חנוכה ופורים. ללמדך שיש לראות את יום העצמאות כשווה ערך לפחות, לשני החגים האחרים.

"סדר יום העצמאות"

בתוך סידור התפילה קיים מדור מיוחד שעניינו תפילת יום העצמאות. בין השאר נמצא במדור זה את הפתיחה לתפילת העמידה המדגישה ביום העצמאות את הבטחת זכותנו על הארץ כפי שהבטיח ה' לאבות, פרקי מקרא, קידוש ועוד. כמובן שביום זה אומרים גם את תפילת ההלל ותפילת הניסים.

קהילות שונות במסגרת התנועה ליהדות מתקדמת עצבו לעצמן ארועי חג - תפילות, עצרות, קידושים ודומיהם. אין ספק שמבחינה זו, התנועה ליהדות מתקדמת מקדימה את שאר הזרמים הדתיים. תקוותה של התנועה היא שככל שיעברו השנים, יתעצם הצורך של האזרחים לתת ביטוי רוחני יותר לחג, השואב את תכניו מן המסורת היהודית.