ימי זיכרון

ימי הצום בלוח העברי

בלוח העברי אנו פוגשים ארבעה ימי צום, שכוונתם להנציח את חורבנו הלאומי של העם, ואלו הם: עשרה בטבת - יום תחילת המצור על ירושלים; י"ז בתמוז - היום בו הובקעה חומת ירושלים; תשעה באב - היום בו חרב בית המקדש; ג' בתשרי, צום גדליהו - המנציח את רצח גדליהו בן אחיקם, שהיה נציב ארץ יהודה לאחר חורבן הבית הראשון.

מתי חרב בית המקדש

לפי המסורת, בית המקדש חרב פעמיים בתשעה באב, ויום זה התקבל במשך הדורות לא רק כיום זיכרון לחורבן עצמו, אלא כיום מועד לפורענויות ולמאורעות קשים בתולדות עם ישראל.

בתנ"ך מצויינים שני תאריכים סותרים ליום חורבן בית המקדש הראשון "ובחודש החמישי בשבעה בחודש.. בא נבוזראדן רב טבחים עבד מלך בבל ירושלים. וישרוף את בית ה'.." (מלאכים ב' כ"ה ח-ט); "ובחודש החמישי בעשור לחודש.. בא נבוזראדן רב טבחים עד לפני מלך בבל בירושלים וישרוף את בית ה'.." (ירמיהו נ"ב יב-יג).

הגמרא עומדת על הסתירה בין המקורות, ומנסה ליישב אותה באומרה "הא כיצד? -בשבעה נכנסו נוכרים להיכל ואכלו וקלקלו בו שביעי, שמיני. ותשיעי סמוך לחשיכה הציתו בו את האור והיה דולק והולך כל היום כולו" (בבלי, תענית, כ"ט ע"א). מכאן אנו לומדים, כי מן הדין היה לצום גם בעשרה באב.

לעומת זאת, לגבי תאריך חורבן בית שני, אין מחלוקת, ואנו מוצאים לכך עדות היסטורית מדוייקת בספרו של יוסף בן-מתתיהו.

הסיבות לחורבן

על מה חרבה הארץ? את הסיבה הדתית נותן התלמוד: "מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני שלושה דברים שהיו בו: עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים.. אבל מקדש שני, שהיו עוסקים בתורה ובמצוות ובגמילות חסדים, מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חינם. ללמדך, ששקולה שנאת חינם כנגד שלוש עברות: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים" (תלמוד בבלי, יומא, ט' ע"ב).

הסיבה הפוליטית הינה, כמובן, שונה. חורבן בית ראשון נבע מהנחה פוליטית שגויה של מנהיגי ארץ יהודה שהאמינו שמלך מצרים יעמוד לצידם במרד נגד בבל. חורבן בית שני נבע מאמונתם של מנהיגי הישוב בארץ כי יש בכוחם לגבור על רומא, האימפריה של אותו זמן, ולחזור להיות חופשיים.

פורענויות בתשעה באב

כאמור, במשך הדורות יוחסו ליום זה פורענויות ומאורעות קשים בתולדות העם, שאין להם קשר לחורבן בית המקדש עצמו. המסורת קובעת כי יום שובם של המרגלים מארץ כנען, כדי לדווח למשה על הארץ, היה ערב תשעה באב. לאחר הדיווח המדכא, פורץ העם בבכי ודורש לשוב מצרימה. אז כועס האלוהים וקובע: "אתם בכיתם בכייה של חינם, ואני קובע לכם בכיה לדורות" (תלמוד בבלי, תענית כ"ט ע"א). גם החורבן הסופי של ביתר, מעוזו של בר-כוכבא ארע ביום הזה, ואף חרישת ירושלים וזריית המלח על ידי הרומאים - סמל לחורבן עולמים, נעשתה על פי המסורת ביום זה.

מתוך ההסטוריה למודת הסבל של עם ישראל אנו גם למדים כי ביום זה בשנת 1306 גורשו יהודי צרפת; בשנת 1492 גורשו יהודי ספרד; ביום זה בשנת 1941 הובלו יהודי פולין לגטאות; ושנה לאחר מכן, ביום זה 1942ב-, נשרף גטו ורשה.

מנהגי תשעה באב

לאחר חורבן בית שני התעצמה תודעת האבל והאבל אף הפך למוקצן ביותר. בין האבלים היו כאלו שכלל לא ראו את הצורך להמשיך ולחיות חיים נורמליים עם חורבן בית המקדש. לעומתם סברו המתונים מבין חכמי ישראל, כי חשיבות מרובה יש לעובדת הזיכרון כבעל ייחוד, אבל בשום אופן אין לתת לאבל להשתלט על החיים של העם.

המסורת קובעת כי בתקופת שלושת השבועות שבין י"ז בתמוז לתשעה באב, הולך האבל וגובר. בימים שבין ראש חודש אב עד ט' באב לא נערכות חתונות ושמחות אחרות, והתקופה נחשבת הרת-סכנות.

צום תשעה באב נמשך יממה, בדומה לצום יום הכיפורים, כאשר בערב שלפני נאכלת ארוחה מפסקת. בתשעה באב קוראים את מגילת איכה וכן טקסטים פיוטיים נוספים הנקראים "קינות". במנהגי העדות השונים מקוננים על אירועים קשים שקרו לעם על פזוריו השונים במשך הדורות.

תשעה באב ביהדות המתקדמת

בתנועה ליהדות מתקדמת, היחס לתשעה באב היווה שאלה עמה התמודדו ומתמודדים רבים. בחלק מסידורי התפילה שיצאו לאור לאחר השואה בגולה, קיימת חפיפה בין תפילות ט' באב ליום השואה. בסידור "העבודה שבלב", שיצא על ידי התנועה ליהדות מתקדמת בישראל, קיים נסיון לגשר בין קינה על חורבן העיר והמקדש, הרעות שפקדו את עמנו תוך כדי אלפי שנות קיומו מן החורבן ועד השואה, ולבין משמעות יום זה לאחר תקומת עם ישראל בארצו.