טקסים משפחתיים

באנה, באנה הבנות

השמחה בלידת בת כמוה כשמחה בלידת בן, והעת החדשה מזמנת לפנינו אפשרות לבטא את שוויון ערך האדם בטקסים המכבדים את לידת הבנות ומאפשרים לבנות להיכנס בברית רוחנית של עם ישראל עם אלוהיו. רבים נוהגים לציין מאורע זה בטקס קריאת השם ובסעודת מצווה, בדומה לטקס ברית המילה שנערך לבנים.

לא כך היה הדבר בעבר. למן התקופה המקראית ועד ימי העת החדשה, המבנה המשפחתי פטריאכלי, שבראשו עומד אבי המשפחה - הזכר, ראה את האישה כקניין בית אביה או של בעלה. העדפה זכרית זו באה לידי ביטוי גם בתחום הטקסים. זו הסיבה לכך שהילוד הזכר הוכנס לתוך המשפחה והחברה בטקס ברית המילה ואילו הבת זכתה רק במתן שם. בתקופת המקרא ניתן לה שמה לאחר הלידה ומאוחר יותר ניתן לה שמה בבית הכנסת בשבת שלאחר לידתה על ידי אביה שזכה לעלות לתורה.

בתקופת המשנה והתלמוד היה מנהג של נטיעת עץ לאחר הלידה: ארז לבן ואורן לילדה (גיטין נ"ז, ע"א). ענפי עצים אלו שמשו בעת נישואיהם לנשיאת החופה. על טקס מתן שם אנו שומעים לראשונה בספר "מאה ברכות" מאת פרארה 1554. הטקס כלל מתן שם, ברכה לשלום האם והילדה וסעודה וכנראה לא היה מועד קבוע לדבר.

מעיון במסורת היהודית פותחו בעת החדשה מספר טקסים, שכולם באים לענות על הצורך של קבלת הבת הנולדת לתוך הקהילה.

טקס נתינת שם

כשמו כן הוא - מתן שם לבת הנולדת. הטקס נערך בדרך כלל בבית הכנסת בשבת שלאחר הלידה בעליה לתורה של האב. פעמים רבות נעדרות ממנו היולדת והנולדת. אין טקס זה עונה על תפיסתה של היהדות המתקדמת, הרואה את הנשים כחלק מכלל ישראל וכחלק מהברית שנכרתה בין עם ישראל השלם לאלוהיו.

דוגמא לטקס נתינת שם

(בעליה לתורה בבית הכנסת בשבת שלאחר הלידה)

אחד המוזמנים מברך ברכת "מי שברך":
מי שברך אבותינו אברהם יצחק ויעקב ואמותינו שרה רבקה לאה ורחל הוא יברך את האישה היולדת (שם האשה) בת (שמות הוריה) ואת בתה שנולדה לה במזל טוב, לאורך ימים ושנים, ויקרא שמה בישראל (שם הילדה) בת (שמות הוריה) ויזכו אביה ואמה לגדלה לתורה, לחופה ולמעשים טובים, ונאמר אמן

נוהגים לקיים סעודת מצוה

יש הנוהגים לקרוא לבת בשם בסעודת "זבד הבת" ונוהגים לברך בה ברכת "מי שברך" ולקרא פסוקים מ"שיר השירים". ויש המוסיפים קריאת פרק קכ"ח מספר תהילים:
"שיר המעלות, אשרי כל ירא ה', ההולך בדרכיו. יגיע כפיך כי תאכל, אשריך וטוב לך. אשתך כגפן פריה בירכתי ביתך, בניך כשתלי זיתים, סביב לשלחנך. הנה כי כן יברך גבר ירא ה'. יברכך ה' מציון, וראה בטוב ירושלים, כל ימי חייך. וראה בנים לבניך, שלום על ישראל."

בסיום הסעודה מברכים ברכת המזון

הטקס מברכים ההורים:
בסיום ברוך אתה יהוה אלהנו מלך העולם, שהחינו וקימנו והגיענו לזמן הזה.

לראש הדף

זבד הבת - שמחת הבת

זבד הבת

זבד הבת - המושג זבד מופיע בספר בראשית פרק ל' פסוק 20: "ותאמר לאה: זבדני אלהים אותי זבד טוב" "זבד" היא מלה יחידאית במקרא. יש המפרשים שפע טובה, מתנה. המדרש מסביר את המילה זב"ד - זבולון ודינה, שכן לפי המדרש דינה, ביתו היחידה של יעקב, נולדה כתאומה לזבולון. רבים מעדיפים את המונח "שמחת הבת" המתיחס לבת, או במושג הסלנג "בריתה" (לשון נקבה ל"ברית"). בעדות המזרח מקובל להשתמש בשם "זבד הבת" לטקס נתינת שם לבת.

טקס זה מקיים בעצם את כל מרכיבי טקס ברית המילה לבן (פרט למילה): הכנסת הילודה, ברכות, ברכת הזמן ומתן שם. הנחת היסוד היא שכל עם ישראל (גברים נשים וטף) קבלו עליהם את הברית בסיני. רעיון זה מובע במפורש בפרשת ניצבים ולכן קטע מפרשה זו מוקרא בטקס.

דפוס טקס זה טרם נתגבש ונתקבע יש אפשרות להוספת טקסטים וליצירתיות. רבים נוהגים להביא מובאות מן המקרא והמדרש על דמויות נשים כמו ארבע האמהות, מרים, דבורה, חנה, אביגיל, חולדה, אסתר, ברוריה וכיוצא בזה. מנהג נפוץ בעת קריאת שם לבת הוא מדרש על אותיות שמה בעזרת פסוקים משיר השירים או תהילים. יש המוסיפים פרקי תהילים כגון: ח, צ"ח, יש המוסיפים ברכות המבוססות על שבע הברכות של טקס הנישואין או מוסיפים ברכות לאירועים מיוחדים.

דוגמא לטקס בריתה

הכנסת התינוקת
הקהל עומד. בעלי התפקידים עטופים בטליתות. התינוקת מוכנסת אל מקום הטקס (בית כנסת, בית, אולם שמחות) על ידי הוריה.

הרב והקהל אומרים: ברוכה הבאה בשם ה', (תהילים קי"ח פסוק 24-23): "מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו: זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו". הרב אומר: זה הכסא של אליהו הנביא, זכור לטוב "לישועתך קיויתי ה', שברתי לישועתך ה' ומצוותיך עשיתי."

ברית
אחד המוזמנים קורא: (מתוך דברים כ"ט): אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלהיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושטריכם כל איש ישראל: טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך מחטב עציך עד שאב מימיך: לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו אשר ה' אלהיך כרת עמך היום: למען הקים אתך היום לו לעם והוא יהיה לך לאלהים כאשר דבר לך וכאשר נשבע לאבתיך לאברהם ליצחק וילעקב: ולא אתכם לבדכם אנכי כרת את הברית הזאת ואת האלה הזאת: כי את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני ה' אלהינו ואת אשר איננו פה עמנו היום:

אחד המוזמנים קורא: (מדרש שמות רבה כ"ח, ו) "כי את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני ה' אלהינו ואת אשר איננו פה עמנו היום, עמנו עמד היום אין כתיב כאן אלא 'עמנו היום', אלו הנשמות העתידות להבראות, שאין בהם ממש, שלא נאמרה בהם עמידה, שאף על פי שלא היו באותה שעה, כל אחד ואחד קבל את שלו."

אחד המזמנים קורא שיר:
העולם בזכותו של מי קיים / שאול טשרניחובסקי

- העולם
בזכותו של מי קיים?
- בזכותם של נצנים
בשדות ובגנים,
ביערות ועל שפת אגם -
בזכותם קיים!
- העולם
בזכותו של מי קיים?
- בזכותם של פרפרים
בשדות ובכרים,
באביב ובקיץ חם -
העולם קיים! 		- העולם
בזכותו של מי קיים?
- בזכותם של ולדות
דג, צפרדע ולטאות
בברכות ובמי הים -
בזכותם קיים!
- העולם
בזכותו של מי קיים?
- בזכותם של אפרוחים
בקינים בין החוחים,
בגגות ועל כל עץ רם,
העולם קיים!		 - העולם
בזכותו של מי קיים?
- בזכותם של תינוקות
בבתים ובסכות
בכל מקום אשר הם שם -
בזכותם קיים!
- העולם
בזכותו של מי קיים?
- בזכותם של קטנטנים
בכל מקום, בכל הזמנים,
ובזכות קטני עולם
העולם קיים!

הרב מברך: זכר לעולם בריתו, דבר צוה לאלף דור. ברוך אתה, ה', כורת הברית. ההורים מברכים: ברוך אתה, ה' אלהינו, מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו וצונו להכניסה בברית עם ישראל.

נתינת שם
אחד המוזמנים קורא: אמר רבי מאיר: "כל זמן שאדם מרבה במצוות הוא קונה שם טוב לעצמו את מוצא שלשה שמות נקראו לו לאדם. אחד מה שקונים לו אביו ואמו, ואחד מה שקוראים לו בני האדם, ואחד מה שהוא קונה לעצמו, טוב מכולם – מה שקונה לעצמו". (תנחומא, ויקהל). הרב מברך: אלהינו ואלהי אבותינו ואמותינו, קיים את הילדה הזאת לאביה ולאמה, ויקרא שמה בישראל _______.
ישמח האב ביוצאת חלציו ותגל האם בפרי בטנה זאת הקטנה גדולה תהיה. כשם שנכנסה לברית, כן תכנס לתורה ולחפה ולמעשים טובים.

מדרש אותיות השם
מקובל לחבר לכל אות משם הילדה פסוק מפסוקי שיר השירים. למשל:

יפה את רעיתי כתרצה נאוה, כירושלים איומה כנדגלות (ו,ד)
או
יונתי בחגוי הסלע, בסתר המדרגה, הראיני את מראיך השמיעיני את קולך (ב, יד)

עד שהמלך במסיבו נרד נתן ריחו (א, יב)
או
על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי (ג,א)

לבבתיני אחותו כלה, לבבתיני באחד מעיניך, באחד ענק מצורניך (ד,ט)
או
לכה דודי נצא השדה, נלינה בכפרים (ז, יב)

ברכת הגומל
האם מברכת: ברוך אתה יהוה אלהינו מלך העולם, הגומל לחיבים טובות שגמלני כל טוב. הקהל עונה: מי שגמלך כל טוב, הוא יגמלך כל טוב, סלה. הרב מברך: מי שברך אבותינו, אברהם, יצחק ויעקב, ואמותינו, שרה, רבקה, לאה ורחל, הוא יברך את הילדה הרכה הזאת. ויזכו אביה ואמה לגדלה, לחנכה ולחכמה. ויהיו ידיה ולבה לאל אמונה, ונאמר: אמן.

קידוש
אחד המוזמנים מברך: "ברוך אתה, ה' אלהינו, מלך העולם, בורא פרי הגפן". (ברכת הזמן) - "ברוך אתה, ה' אלהינו, מלך העולם, שהחינו וקימנו והגיענו לזמן הזה". "סמן טוב ומזל טוב יהא לנו ולכל ישראל, אמן".

סעודת מצוה

תוספת לטקס
בקטלוג היהודי מס' 2 שנערך על ידי שרון ומיכאל שטרספלד הם מדווחים על תוספת יחודית בטקס הכנסת הבת לברית שנערך על ידי מרגריטה פרימן ולאוניד לוין. הטקס כלל ניקוב אזני התינוקת כדי לקשטם בעגילים. הבחירה נפלה על האזן השומעת את דברי אלהים במעמד כריתת הברית בהר סיני. המשפחה כתבה ברכה מיוחדת לארוע. "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם המשמיע בריתו באזני ישראל כנאמר: ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמרו: כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע" (שמות כ"ד, 7).

וכן נאמר: "ועתה ישראל שמע אל החוקים ואל המשפטים אשר אנוכי מלמד אתכם לעשות למען תחיו בארץ וירשתם את הארץ אשר ה' אלהי אבותיכם נותן לכם" (דברים 1,ד) וכן נאמר: "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד (דברים 4,ו) ברוך אתה ה' כורת הברית

דוגמא לטקס זבד הבת - שמחת הבת

אחד המוזמנים קורא: ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם: ויברך אתם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרמשת על הארץ: ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את כל עשב זרע זרע אשר על פני כל הארץ ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זרע זרע לכם יהיה לאכלה: ולכל חית הארץ ולכל עוף השמים ולכל רומש על הארץ אשר בו נפש חיה את כל ירק עשב לאכלה ויהי כן: וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ויהי ערב ויהי בקר יום הששי: (בראשית א, 31 - 27)

האם קוראת: תפילה ליולדת
אנא האל הגדול הגבור והנורא. ברוב חסדך אבוא ביתך לזבוח לך זבח תודה על כל הטובות אשר גמלת עלי: אפפוני חבלים וצירים אחזוני. בצר לי קראתי אליך ותשמע מהיכלך קולי והיית בעזרי. רפאת לכל תחלואי עטרתני חסד ורחמים: עד הנה עזרוני רחמיך. אנא אל תטשני לנצח. הואל אלוה וברך את אמתך. חזקני ואמצני אותי ואת בעלי ונגדל את הילדה אשר ילדה לנו ליראתך ולעבדך באמת וללכת ארח מישרים: שמור את הילדה הרכה בכל דרכיה. חננה דעה בינה והשכל. ותן חלקה בתורתך ותקדש את שמך הגדול והיתה למשיבת נפש לנו בימי שיבתנו: ואני תפלתי לך ה' עת רצון אלהים ברב חסדך ענני באמת ישעך. אמן: בראשית כ"ד, 60: ויברכו את רבקה ויאמרו לה אחתנו את היי לאלפי רבבה ויירש זרעך את שער שנאיו: שיר השירים ב, 14: יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הריאני את מראיך השמיעיני את קולך כי קולך ערב ומראיך נאוה: שיר השירים 9,ו: אחת היא יונתי תמתי אחת היא לאמה ברה היא ליולדתה ראוה בנות ויאשרוה מלכות ופילגשים ויהללוה:

שיר המעלות
שמחתי באמרים לי: לדוד.

(א) "בית ה' נלך"
עמדות היו רגלינו
בשעריך, ירושלים!

(ב) ירושלים הבנויה

(ג) כעיר שחברה לה יחדיו:
ששם עלו שבטים
שבטי ה'
- עדות לישראל -

(ד) להדות לשם ה'
כי שמה ישבו כסאות למשפט

(ה) כסאות לבית דוד
שאלו שלום ירושלים

(ו) ישליו אהביך,
שיר המעלות 		(א) אשרי כל ירא ה'
ההלך בדרכיו!

(ב) יגיע כפיך כי תאכל-
אשריך וטוב לך!

(ג) אשתך, כגפן פריה,
בניך, כשתלי זיתים,
סביב לשלחנך

(ד) הנה כי כן יברך גבר,
ירא ה'

(ה) ןיברכך ה' מציון,
וראה בטוב ירושלים
כל ימי חייך

(ו) וראה בנים לבניך
שלום על ישראל

(ז) יהי שלום בחילך,
שלוה בארמנותיך

(ח) למען אחי ורעי
אדברה נא שלום בך,

(ט) למען בית ה' אלהינו
אבקשה טוב לך.

הרב קורא:
(צפניה ג') רני בת ציון, שמחי ועלזי בכל לב בת ירושלים. חיים שאלנו מאת ה', נפש חדשה נתן בקרבנו. ברוך אשר לא עזב חסדו מעם ________ (שם האם) ו _________ (שם האב) ובטובו הגדול הוסיף חיים למשפחתם. הקדוש ברוך הוא יחזק את האם היולדת, ויברך את בתה שנולדה במזל טוב, ויקרא שמה בישראל נגה בת _________________ (שמות ההורים) ישימה אלהים כשרה רבקה רחל ולאה, שמחה להוריה וברכה לכל עמה, ותגדל לתורה לחפה ולמעשים טובים, ונאמר אמן:

הורים מברכים את ברכת הזמן:
ברוך אתה יהוה אלהינו מלך העולם, שהחינו וקימנו והגיענו לזמן הזה.

ההורים מברכים:
מודים אנו לפניך יהוה אלהינו ואלהי אבותינו על כל החסדים אשר עשית עמנו ואשר אתה עתיד לעשות עמנו ועם כל בריותך: ויהי רצון מלפניך אדון השלום אב הרחמים שתברכנו ותפקדנו לחיים טובים ולשלום. ותזכנו למצוא חן ושכל טוב בעיניך ובעיני כל רואנו. ותעביר ממנו ומכל בני בתינו כל חלי ומדוה וכל עניות ודבקנו ביצר הטוב לעבדך באמת וביראה ובאהבה. וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום.
משלי ד, 18

אחד המוזמנים מברך - ברכה לבת: רבונו של עולם ברחמיך הרבים ברך את _______ (שם הבת) בת ____________ (שמות ההורים) פתח לבה כפתחו של אולם בתורתך הקדושה ללמד וללמד לשמר ולעשות ותן לה אריכת ימים ושנים חיים של יראת שמים עשר וכבוד חיים שתמלא משאלות לבה לטובה אמן כן יהי רצון

דוגמא לקריאת פסוקים עם שם הילדה:

נגה
ישעיה ס, ג-ד: "והלכו גוים לאורך ומלכים לנגה זרחך: שאי סביב עיניך וראי כלם נקבצו באו-לך בניך מרחוק יבאו ובנתיך על צד התאמנה" ישעיה סב, א-ב: למען ציון לא אחשה ולמען ירושלם לא אשקוט עד יצא כנגה צדקה וישועתה כלפיד יבער: וראו גוים צדקך וכל מלכים כבודך וקרא לך שם חדש אשר פי ה' יקבנו: והיית עטרת תפארת ביד ה' וצניף מלוכה בכף אלהיך.

לראש הדף

טקסים ייחודיים

כיוון שדפוס טקס זבד הבת לא נתקבע ולא נתגבש סופית, הרי שהפתח לטקסים יצירתיים הוא אינסופי:

טקס נטיעת עץ

יש הנוהגים לקיים הטקס ביום השמיני ללידה ולשמר בכך את ההקבלה לטקס ברית המילה לבן ויש הנוהגים לקיימו לאחר שהיולדת והילודה שבו לאיתנן (כחודש לאחר הלידה).

שרשי המנהג לטעת עץ עם הולדת בן או בת מצוי כבר בתקופת המשנה והתלמוד (ע"פ עיבוד מתלמוד בבלי מסכת גיטן דף נ"ז, עמוד א), "שהיו נוהגים (בביתר) כאשר נולד תינוק - היו שותלים ארז, כשהייתה נולדת תינוקת - שותלים תורנית [אורן?] וכאשר היו נישאים זה עם זה היו קוצצים את העצים הללו, ועושים להם מהם חופה".

הדמיון בין העץ לאדם והקשר בין אדם וצומח ואדמה, נותנים משמעות לטקס נטיעת עץ בהולדת ילד. הוא מתאים לבן ולבת ויכול לשמש כטקס נוסף על טקס ברית המילה לבן וכטקס חילופי לבת. בחירת העץ המתאים וכתיבת הטקס - מזמנים יצירתיות ומקוריות.

ברית רחיצה

מסורת אחרת ששורשיה יהודיים היא טקס ברית רחיצה המבוסס על הקבלת פני שלשת המלאכים על ידי אברהם שבו הם רוחצים רגליהם. בטקס רחיצת רגלי התינוקת וברכות. טקס זה עשוי להיקרא גם טקס טבילה ובכך אנו מקבילים בין הבת הנכנסת לברית לבין כל גר וגיורת הנכנסים לברית. מכאן, שטקס טבילה בהחלט ראוי לשמש בהכנסת הבת לברית.

יש בטקס הטבילה גם אקט פיזי מלבד ההכנסה הרוחנית בברית, נשמר כאן שוויון בין המינים וגם השוני ביניהם - שהוא שוני מהותי ונובע ממיניותם השונה. לנושא הטבילה יש אף מקור הלכתי אף כי מאוחר. המאירי בפרושו ליבמות מ"ו, ע"א, טוען שבשעה שאברהם נימול נטבלה שרה להכניסה בברית.

טקס קידוש הלבנה

טקס אחר קושר בין הרוחניות הנשית וראש חודש, המועד המיוחד לנשים. ויש המקשרים את טקס הכנסת הבת בברית לטקס קידוש הלבנה הנערך בדרך-כלל בשבת לאחר הבדלה בשבועיים הראשונים של החודש.

לראש הדף