הדרשה השבועית

פרשות השבוע - משפטים

על כשרות וכשרויות נוספות

הרבה גליה סדן

מספרים, שכאשר עלה משה לסיני, מסר לו האל את חוקי התורה, ובניהם את הציווי הידוע: "לא תבשל גדי בחלב אימו". אמר משה לאלוהים: אה, אתה מתכוון – לא תאכלו בשר עם חלב? עונה האל: לא! אני מתכוון "לא תבשל גדי בחלב אימו". אומר משה: אה, אתה מתכוון שצריכים כלים נפרדים למאכלי בשר וכלים נפרדים למאכלי חלב? אומר האל: לא! אני מתכוון לא תבשל גדי בחלב אימו. עונה משה: אה, אני מבין! צריך לחכות שש שעות בין אכילת בשר לאכילת חלב! אומר לו האל ביאוש: לא!...אני מתכוון  - "לא תבשל גדי בחלב אימו"... פרשת משפטים כוללת בתוכה מצוות רבות, וממנה נגזרה כמעט כל מערכת דיני הממונות וחלק ניכר מדיני הנפשות.

כאשר אני אומרת "נגזרו" פרוש הדבר – פורשו, עובדו, פותחו. בניגוד לעדה הקראית, שנטתה להתייחס לתורה שבכתב בלבד ולקבוע את דיניה מפשט התורה, היהדות הרבנית מבססת את הלכותיה על פרשנותם היצירתית של חז"ל, מה שאנחנו קוראים – התורה שבעל פה.רבים מן החוקים בפרשתנו פורשו על ידי חז"ל באופן שאיננו תואם את הפשט. למשל, החוק הידוע: "עין תחת עין", שהתפרש כפיצוי כספי. כדברי הרמב"ן: "הידוע בקבלת רבותינו שהוא ממון", דהיינו – פיצוי בממון, בכסף, על נזק גופני.

כך גם נאמר בפרשתנו בשמות כ"ג, פסוק 2: "לא תהיה אחרי רבים לְרָעוֹת ולא תענה על ריב לנטות אחרי רבים להטות". מה אומרת התורה? אם אתה רואה אנשים העושים מעשים רעים, אל תלך אחריהם, אל תיטה אחרי הרבים הרוצים להטות את הצדק. אולם חז"ל ניתקו את שלוש המילים האחרונות מן הפסוק, ונתנו לו משמעות הפוכה בקבעם את הכלל: "אחרי רבים להטות", כלומר הדין נפסק בהתאם לדעת הרוב. או בלשוננו: הרוב קובע.

נחזור לצו שלנו: "לא תבשל גדי בחלב אימו", המופיע בפרק כ"ג פסוק 19. ההקשר שבו מופיע הפסוק הוא מייד לאחר שלוש הרגלים, והדרך שבה יש להקריב את קרבן הפסח. נראה שהכוונה היתה – יש להקריב את הקרבן כך (דהיינו – ללא חמץ בבית וכללים נוספים), ולא בדרך אחרת שהיא – "גדי בחלב אימו". כנראה שהכנעניים עובדי האלילים נהגו להקריב קרבן של גדי בחלב אימו, מילולית, כחלק מטקסי הפריון והבקשה לשפע. ההתנגדות הראשונית של התורה היא, אם כן, לנהוג כעובדי האלילים, ויש כאן כוונה להפריד בין מנהגי הפולחן שלנו לבין מנהגי הפולחן האליליים.אולם כבר תרגום אונקלוס העתיק, התרגום לארמית, תרגם: "כלומר – לא תבשל בשר בחלב."

ומכאן, כמו בסיפור שבו התחלנו, נגזרו תילי תילים של הלכות – איסור לאכול בכלל, לא רק לבשל, בשר עם חלב. דרישה להפריד את הכלים. דרישה להמתין מספר שעות בין אכילת בשר לאכילת חלב. דרישה לפרושׂ מפות שולחן נפרדות. עד כדי מצבים שבהם נזרק סיר שלם של מזון בגלל שנתגלה שבטעות זהו הסיר הלא-נכון או בגלל שנפלה כף בשרית לתוך סיר חלבי. וזה בימים בהם הולכים וגוברים העוני והרעב בעולם.הלכות כשרות הן אחד המאפיינים הבולטים של הדת היהודית, ויש לזכור שהן כוללות לא רק ענייני בשר וחלב אלא גם מזונות אסורים, איסור חמץ בפסח ועוד. כיהודים רפורמיים, כדאי לנו להתבונן בהלכות הכשרות משני היבטים נוספים.

הראשון הוא ההיבט הפוליטי. האם יש מקום לשלול תעודת כשרות לעסק המציב בחלון הראווה שלו עץ חג המולד? האם יש מקום לשלול תעודת כשרות מבית קפה הפותח את שעריו בשבת? על פי הרבנות התשובה היא בדרך כלל כן. אולם בית הדין שלנו נותן היתר כשרות לבתי עסק כאלה, השומרים על הפרדה בין מזון בשרי לחלבי ונמנעים מהגשת דברי מאכל שאינם כשרים.
ההיבט השני הוא התייחסות חדשה של השנים האחרונות לכל עניין הכשרות, והיא מכונה EKO-KOSHER או כשרות תוך מחוייבות לאקןלוגיה, איכות הסביבה, ובין המובילים קו פרשנות זה בעולם הם הרבנים ארתור ווֹסקו וארתור גרין.

למה הכוונה? הרעיון כולל כמה מרכיבים, ואפשר לקרוא עליהם בהרחבה במאמרו של הרב אוהד אזרחי שהתפרסם בגליון האחרון של המגזין "חיים אחרים". למשל, לא להתייחס רק לשאלה האם הבשר כשר, אלא גם לשאלה איך גודלה החיה שתוצרה הגיעה לשולחננו. האם כבד אווז, המושג תוך התעללות באווזים שמואכלים בזונדה המוחדרת ישירות לקיבתם, הוא מזון כשר בעינינו, על אף שההלכה המקובלת מתירה אותו? האם זהו מזון כה נחוץ לנו עד כדי פגיעה בבעלי החיים? האם ביצים המגיעות לשולחננו לאחר שהתרנגולת גודלה בכלוב צפוף, הן מזון כשר, בעוד שאפשר להשיג בסופרמרקטים "ביצי חופש"? אלה הן ביצים, שאותן מטילות תרנגולות הגדלות בשטח גדול תוך חופש תנועה מקסימלי.

עגל חלב שבשרו נחשב לבשר כה משובח, גדל בכלוב בדיוק במידותיו, על מנת שלא יוכל לזוז כלל ושריריו לא יתפתחו, כך שהבשר יהיה רך יותר. השגנו בשר רך לחיכנו אנין-הטעם, במחיר של עינוי העגל.
בעולם הצומח האבסורד הוא, שחומרי הדברה שהם בעצם רעלים, הינם כשרים למהדרין! וזאת, על אף שהם מזיקים לגופנו וגם לסביבה, בניגוד לפירות וירקות שגודלו באופן אורגני. אפשר להרחיב עוד יותר את העניין. לחלקנו אולי חשוב להפריד בין כלים בשריים לכלים חלביים, אבל לאחרים אולי יהיה חשוב יותר להמנע משימוש בכלים חד-פעמיים, במיוחד כלי קלקר שאינם מתכלים כלל, כלים שייצורם כרוך בפגיעה באיכות הסביבה והם יוצרים כמויות עצומות של זבל שאינו ניתן למיחזור.

רבים מאיתנו ימנעו מאכילת חמץ בפסח וחלקנו אף יקיימו את טקס ביעור החמץ כהלכתו. אולם במאמר שהזכרתי מסופר על רב שהתקשר בערב פסח לסוכן הבורסה שלו ושאל האם יש לו השקעות בחברות המעסיקות ילדים קטנים, או עובדים ללא תנאים סוציאלים ובתנאי ניצול. כאשר הסוכן ענה שהוא מניח שכן, דרש ממנו הרב שעד למחרת, זמן ביעור החמץ, ידאג שלא תהיה לו ולוּ השקעה אחת בחברה שכזו. הדאגה לעובדים והמנעות מתמיכה בחברות נצלניות ובלתי הומאניות היתה חלק מביעור החמץ שלו ושמירה על כשרות הפסח.כדאי לציין, שפרשתנו, והתורה בכלל, עוסקות גם בחוקים הקשורים לצער בעלי חיים, וחוקים רבים הקשורים לתופעת העבדות. מכאן, שהנושאים שדיברנו עליהם אינם תלושים מן המסורת התרבותית והדתית שלנו.

הנושאים האלה מעסיקים רבים כבר מספר שנים – הן עניינים הנוגעים לזכויות העובדים והן עניינים הקשורים לאיכות הסביבה וליחס הומאני לבעלי חיים. אולם הם גם חלק מן המורשת הדתית שלנו. הם יכולים להיות חשובים לנו כאנשים ונשים שהמסורת היא חלק חשוב מעולמם. הכשרות האקולוגית והמודעות לאיכות הסביבה בהקשר זה יכולות להיות חשובות לנו לא פחות, ואולי לחלקנו אף יותר, מהלכות הכשרות כפי שפורשו על ידי חכמים ורבנים עד היום.

שבת שלום!