הדרשה השבועית

דברים

נפרדים מהנסים של המדבר

הרבה ליאורה אזרחי-ורד

לכל הדרשות לפרשת דברים >>

פרשת דברים הפותחת את ספר דברים מוכרת גם כנאום האחרון של משה. בני ישראל יצאו ממצרים, קיבלו את התורה, חטאו בכמה וכמה חטאים גדולים וסיימו עכשיו את ארבעים שנות הנדודים במדבר. הם מוכנים, עומדים רגע קט לפני הכניסה לארץ ומחכים לדבריו האחרונים של מנהיגם הגדול, אולי המנהיג הגדול ביותר שהיה לעם ישראל, למילות הפרידה.

הפרשות שיבואו עלינו בשבועות הקרובים יהיו מלאות במילות החכמה של משה, בסיכום מחדש ותזכורות למצוות החשובות ואפילו לעשרת הדברות. הפרשה הפותחת טומנת בחובה גרעינים ספרותיים מהספר כולו שילכו ויתפתחו במהלך הקריאה.

תחילה יזכיר לנו משה קצת ממה שהיה לנו :אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב. אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב דֶּרֶךְ הַר-שֵׂעִיר עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ. וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי-עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתוֹ אֲלֵהֶם. (דברים א', א-ג)

משה מזכיר לנו את ההבטחה שהבטיח אלוהים לבני עמו:רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם אֶת-הָאָרֶץ בֹּאוּ וּרְשׁוּ אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם. וָאֹמַר אֲלֵכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר לֹא-אוּכַל לְבַדִּי שְׂאֵת אֶתְכֶם. ה' אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב. ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵכֶם יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם. (דברים א', 8-11)



משה מסתכל על הארץ המובטחת - ג'רארד ג'ואליאן - 1760


והוא מזכיר לנו את העיקר- שחברה ללא צדק לעולם לא תהיה חברת מופת:

לֹא-תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי-אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו. וָאֲצַוֶּה אֶתְכֶם בָּעֵת הַהִוא אֵת כָּל-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן. וַנִּסַּע מֵחֹרֵב וַנֵּלֶךְ אֵת כָּל-הַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא הַהוּא אֲשֶׁר רְאִיתֶם דֶּרֶךְ הַר הָאֱמֹרִי כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵינוּ אֹתָנוּ וַנָּבֹא עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ. (דברים א', 17-19)

זוהי הפתיחה המרשימה למונולוג הארוך של משה. אך פתיחת ספר דברים היא גם רגע הפרידה מכל המעשיות וההרפתקאות המופלאות של בני ישראל מהמדבר, מתקופה שבה אלוהים דיבר איתנו באופן ישיר או- באמצעות הנס. כמה ניסים זכינו לחוות במדבר. החל ממעשיו הגדולים של אלוהים במצרים, דרך חציית ים סוף וקבלת התורה ועד ניסים קטנים יותר כמו הבאר של מרים והאתון המדברת של בלעם. עזיבת המדבר היא גם עזיבת הקשר הישיר עם אלוהים. עם הכניסה לארץ (מלבד מעין מיני נס בחציית הירדן) אלוהים כבר לא יתקשר איתנו באופן ישיר, לא בדיבור ולא בניסים.

זוהי פרידה קשה, וכמי שלא חוותה נס אלוהי שכזה אני יכולה רק לדמיין את הפחד והעצב שאחז בבני ישראל. לא פלא שהם פחדו להיכנס לארץ. אלוהים ומשה גידלו וטיפחו את העם כאילו היו ילדיהם שלהם והנה- אנחנו כבר הולכים לבד ואוכלים לבד וצריכים להיכנס לארץ עם אלוהים מרוחק יותר ועם מנהיג חדש ומרשים אך עדיין לא מוכר.

בקריאתי הפעם את הפרשה אני מוצאת את עצמי מהרהרת בדבר הנס. מהו טיב הנס ומה זה עושה לנפש האדם לחוות נס. באופן הפוך מהמצופה, העובדה שבני ישראל חוו נסים לאו דווקא הפכה אותם למאמינים גדולים. זמן קצר אחרי שחוו את נס חציית ים סוף וקבלת התורה הם חטאו בחטא העגל וחטא המרגלים. אין קשר ישיר בין הנס לבין האמונה. למרות הניסים בני ישראל עדיין נעים בין אמונה שלמה לבין פקפוק וספק.

האם בני ישראל ידעו שבעודם נפרדים מן המדבר הם משאירים גם את עידן הניסים מאחוריהם?

מדרש דברים רבה מעודד אותנו. אמנם הניסים עכשיו יהיו אחרים אך גם בארץ נחווה ניסים. מול כל נס שחווינו במדבר, כך אנחנו נחווה גם ניסים בציון:שכל הנסים שעשה לישראל במדבר, כך עתיד לעשות להם בציון. במדבר כתיב, אלה הדברים. ובציון כתיב, "אשים מחשך לפניהם לאור ומעקשים למישור אלה הדברים עשיתים ולא עזבתים" (ישע' מב טז). במדבר כתיב, "וכל העם רואים את הקולות" (שמו' כ יח). ובציון כתיב, "קול ששון וקול שמחה" (ירמיה ג יא)... ...במדבר, וה' הולך לפניהם יומם (שמ' יג כא). ובציון כי הולך לפניכם ה' ומאספכם וגו' (ישעי' נב יב). במדבר, כי ישוב ה' לשוש עליך (דב' ל ט). ובציון, וגלתי בירושלים וששתי בעמי (ישע' סה יט)...(דברים רבה, פרשת דברים, סימן א').

על כל הניסים שחווינו במדבר יש נס תאום בציון. אולי הניסים האלו עדינים יותר, קשים יותר לראייה וסמויים מן העין, אך הם שם.

המסע המופלא והמרתק של עם ישראל לא הפסיק בכניסה לארץ. המשכנו אל מאות שנים של עצמאות, עצמאות חלקית, גלות, שיבה, תפוצה, גלות ופיזור בין האומות ולבסוף, שבנו אל ארצנו. לאורך כל השנים הללו חווינו טרגדיות וחווינו גם ניסים. על כל נס שהתקיים לנו במדבר יש ניסים גלויים וסמויים שמתקיימים ברגעים אלו ממש.

ניסים רפואיים, ניסים של שכנות ודו קיום, ניסים של שיתוף פעולה, ניסים של פתרון סכסוכים, ניסים של אהבה, ניסים של בריאה ועוד ועוד.

בקריאה בדברים אני מזמינה את כולם להיזכר בניסים שהיו ולחלום על הניסים שעוד יהיו.

שבת שלום

לכל הדרשות לפרשת דברים >>