הדרשה השבועית

קדושים

מחר חודש - הפטרת קדושים

הרבה ליאורה אזרחי-ורד 
קהילת ניגון הלב עמק יזרעאל

הפטרת מחר חודש, שמואל כ', 18-44


לוח השנה העברי, יחד עם השידוכים שיצרו חכמינו זיכרונם לברכה בין פרשות התורה להפטרות יוצרים לפעמים שילובים מעניינים ומאתגרים לקריאה. כך קרה השנה, שנת תשע"ט, שהיא שנה מעוברת. במקום לקרוא את ההפטרה המסורתית לפרשת קדושים מספר עמוס, פרק ט, אנחנו מוזמנים לקרוא את הפטרת "מחר חודש", לכבוד ראש חודש אייר, שיחול בימים ראשון ושני הבאים, מתוך ספר שמואל א.

הפטרה זו נבחרה בעיקר בשל ההתייחסות המעניינת שלה לחג "ראש חודש". מקריאה בתורה אנו יודעים שיש להקריב קורבן מיוחד לכבוד ראש חודש, אך מעבר לכך אין אנו יודעים הרבה על מנהגי ראש חודש אחרים. ההפטרה מאפשרת לנו שני דברים מעניינים- הצצה אל מנהגי ראש חודש בימי טרום בית המקדש מחד גיסא וצלילה פנימה אל תוך "משחקי הכס" של שאול ודוד מאידך גיסא. 

על רקע חגיגות ראש החודש אנחנו מקבלים הצצה למוחו הקודח של שאול המלך שמבין שהנער שהוא טיפח כל השנים, התבגר ונהיה לגבר שחיש מהר ישתלט על הכל. דוד היה נשוי לבתו של שאול ואפילו יונתן, בנו של שאול, יורשו הטבעי, נטה יותר אל עבר מנהיגותו של דוד.

וַיֹּֽאמֶר־ל֥וֹ יְהוֹנָתָ֖ן מָחָ֣ר חֹ֑דֶשׁ וְנִפְקַ֕דְתָּ כִּ֥י יִפָּקֵ֖ד מוֹשָׁבֶֽךָ׃ (שמואל א, כ,יח)

מחר חודש- על רקע חגיגות ראש החודש נפרשת כמניפה משחקי הכס של ספר שמואל. מי יהיה נאמן למי, מי המנהיג הראוי, מי ינהיג מתוך אחריות ומי יפעל מתוך פחד ופרנויה, כל אלו קמים לתחיה בין סעודות ראש החודש שאוכלים יחד משתתפי הדרמה הגדולה. 

אני רוצה להתעכב מעט על דמותו של יהונתן. יהונתן היא דמות מופלאה בעיני. המקרא מתאר אותו כמי שרואה את המצב לאשורו, בעל יושרה פנימית ומצפן פנימי ובעיקר כמי שמונע מאהבה. יהונתן מבין שאביו כבר לא מתאים להיות מלך. ולא רק זה, הוא מבין שלמרות שחוקי הירושה חלים עליו והוא הוא המועמד הטבעי להחליף את אביו, יש מועמד גדול ממנו. 

איזו גדלות ואיזו צניעות מראה יהונתן כאשר הוא כורת ברית, ברית אוהבים אפילו עם דוד. יהונתן לא עסוק בשאלה של כוח. הוא רואה את דוד לנגד עיניו, ומאמין שזה המנהיג הראוי שיוביל את ישראל קדימה.

אני מתקשה להבין את יהונתן, אולי כי בעולם שבו אנו חיים היום נדיר לראות מנהיג בזכות עצמו זז הצידה ונשבע אמונים למנהיג שראוי ממנו. 

שאול, דוד ויהונתן חיו בעולם שבו מנהיגים שלטו בכוח הזרוע, נשבעו אמונים אחד לשני, לפעמים הפרו את האמונים האלו אבל ידעו שרק מי שחזק ובעל חזון יוכל להוביל את העם. אנו זכינו לחיות בעולם דמוקרטי שבו המנהיגים שלנו צריכים לשכנע אותנו שהם ראויים להנהיג- לשכנע במילים או במעשיהם. בעולם של פרסום, תקשורת ויחסי ציבור קשה לדמיין מנהיגים שלוקחים צעד אחורה ומשביעים את עצמם לטובת אחר, כפי שעשה יהונתן:  וַיִּתֵּ֤ן יְהֽוֹנָתָן֙ אֶת־כֵּלָ֔יו אֶל־הַנַּ֖עַר אֲשֶׁר־ל֑וֹ וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ לֵ֖ךְ הָבֵ֥יא הָעִֽיר׃ הַנַּעַר֮ בָּא֒ וְדָוִ֗ד קָ֚ם מֵאֵ֣צֶל הַנֶּ֔גֶב וַיִּפֹּ֨ל לְאַפָּ֥יו אַ֛רְצָה וַיִּשְׁתַּ֖חוּ שָׁלֹ֣שׁ פְּעָמִ֑ים וַֽיִּשְּׁק֣וּ ׀ אִ֣ישׁ אֶת־רֵעֵ֗הוּ וַיִּבְכּוּ֙ אִ֣ישׁ אֶת־רֵעֵ֔הוּ עַד־דָּוִ֖ד הִגְדִּֽיל׃ וַיֹּ֧אמֶר יְהוֹנָתָ֛ן לְדָוִ֖ד לֵ֣ךְ לְשָׁל֑וֹם אֲשֶׁר֩ נִשְׁבַּ֨עְנוּ שְׁנֵ֜ינוּ אֲנַ֗חְנוּ בְּשֵׁ֤ם ה' לֵאמֹ֔ר ה' יִֽהְיֶ֣ה ׀ בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֗ךָ וּבֵ֥ין זַרְעִ֛י וּבֵ֥ין זַרְעֲךָ֖ עַד־עוֹלָֽם׃ (שמואל א, כ, מ-מב)

מניעיו של יהונתן הם טהורים. במהלך כל פרק כ' בספר שמואל א' הוא מתואר כמי שפועל מתוך אהבה לדוד. זוהי ככל הנראה אהבה כמעט מטורפת לאיש הצעיר, הגיס שלו, שבבוא העת ייטול את כתר המלוכה מאביו. אך יהונתן לא יכול אחרת. הוא מסכן את הכל כדי להישבע אמונים לדוד ואף ישלם על כך בחייו.

"אהבה איננה סימטרית, וחברות יותר טראגית מאהבה״ - כותב אוסקר וויילד בסגנון המהפכני שלו - ״היא שורדת יותר זמן״. יהונתן הוא דמות טראגית כל-כך דווקא בגלל שגורלו נגזר ברגע בו התאהב, בגלל שאהבתו הייתה אבדונו."

כך כותב הרב יהושע אנגלמן - מורה, מוזיקאי ופסיכותרפיסט באתר "929".

כשמשחקים במשחקי הכס מנצחים או שמתים, נאמר בתכנית הטלוויזיה הנצפית ביותר בעולם כיום. גם הסיפור המקראי לא חף ממשחקי כס- דרמות של נאמנות, אהבה עוצמתית, בריתות ומסרים סודיים באמצעות חיצים בשדה. האם החיים שלנו כל כך שונים?

שבת שלום וחודש טוב