הדרשה השבועית

שלח לך

רחב הנביאה - הפטרת שלח לך

רחב הנביאה - הפטרת שלח לך
/ הרבה ליאורה אזרחי-ורד

יהושע ב', 1-24

ההפטרה לפרשת "שלח-לך" היא תמונת ראי לפרשה. הסיפור המרכזי בפרשת השבוע הוא פרשת המרגלים, ביקורם בארץ והתרסקותם של עשרה מתוך שנים עשר המרגלים. אך אם פרשת המרגלים בספר במדבר עוסק בעיקר בפחד האנושי מהלא נודע ומהשימוש בדמגוגיה וטקטיקות של הסתת ההמון, הרי שההפטרה מראה שאפשר אחרת. שיש אומץ אנושי ושניתן לראות את הטוב.

ההפטרה מאפשרת לנו הזדמנות שנייה "לתור" את הארץ. אבל הפעם המרגלים הם באמת מרגלים, spies, ולא תיירים שבאו לדווח חזרה לבני ישראל את טיב הארץ. 

המרגלים שלנו הפעם באים לבדוק כיצד יהיה הכי נוח וקל לכבוש את הארץ: וַיִּשְׁלַ֣ח יְהוֹשֻׁ֣עַ־בִּן־נ֠וּן מִֽן־הַשִּׁטִּ֞ים שְׁנַֽיִם־אֲנָשִׁ֤ים מְרַגְּלִים֙ חֶ֣רֶשׁ לֵאמֹ֔ר לְכ֛וּ רְא֥וּ אֶת־הָאָ֖רֶץ וְאֶת־יְרִיח֑וֹ וַיֵּ֨לְכ֜וּ וַ֠יָּבֹאוּ בֵּית־אִשָּׁ֥ה זוֹנָ֛ה וּשְׁמָ֥הּ רָחָ֖ב וַיִּשְׁכְּבוּ־שָֽׁמָּה׃ (יהושע, ב, 1)

פה סיפור המרגלים מקבל תפנית ואנו נפגשים עם דמות מופלאה, רחב. רחב החכמה, בעלת התושייה והאמונה. מה אנחנו יודעים עליה?

היא חיה בבית שאחת מקירותיו הוא חומת העיר. עם הפנים פנימה אל תוך העיר אך האוזן נטויה הצידה כדי לשמוע את הרוחות מבחוץ. ולכן, לעומת מלך יריחו שרק שמע הדי שמועות על העם הגדול הזה שצועד ישר אליו, רחב יודעת היטב מי הם בני ישראל ומי הוא אלוהי ישראל: וַתֹּ֙אמֶר֙ אֶל־הָ֣אֲנָשִׁ֔ים יָדַ֕עְתִּי כִּֽי־נָתַ֧ן ה' לָכֶ֖ם אֶת־הָאָ֑רֶץ וְכִֽי־נָפְלָ֤ה אֵֽימַתְכֶם֙ עָלֵ֔ינוּ וְכִ֥י נָמֹ֛גוּ כָּל־יֹשְׁבֵ֥י הָאָ֖רֶץ מִפְּנֵיכֶֽם׃ כִּ֣י שָׁמַ֗עְנוּ אֵ֠ת אֲשֶׁר־הוֹבִ֨ישׁ ה' אֶת־מֵ֤י יַם־סוּף֙ מִפְּנֵיכֶ֔ם בְּצֵאתְכֶ֖ם מִמִּצְרָ֑יִם וַאֲשֶׁ֣ר עֲשִׂיתֶ֡ם לִשְׁנֵי֩ מַלְכֵ֨י הָאֱמֹרִ֜י אֲשֶׁ֨ר בְּעֵ֤בֶר הַיַּרְדֵּן֙ לְסִיחֹ֣ן וּלְע֔וֹג אֲשֶׁ֥ר הֶחֱרַמְתֶּ֖ם אוֹתָֽם׃ וַנִּשְׁמַע֙ וַיִּמַּ֣ס לְבָבֵ֔נוּ וְלֹא־קָ֨מָה ע֥וֹד ר֛וּחַ בְּאִ֖ישׁ מִפְּנֵיכֶ֑ם כִּ֚י ה' אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם ה֤וּא אֱלֹהִים֙ בַּשָּׁמַ֣יִם מִמַּ֔עַל וְעַל־הָאָ֖רֶץ מִתָּֽחַת׃ (יהושע, ב, 9-11)

רחב האמיצה, שדואגת לפרנס את משפחתה ואף דואגת לביטחונם האישי היא בעלת אמונה. היא שמעה על מה שקרה במצרים, על הניצחונות של בני ישראל במדבר ויודעת שזה הזמן לתמוך בכוח החדש שעולה מן המזרח. 

המחבר המקראי לא שופט את המקצוע של רחב. היא מוצגת כזונה באופן עובדתי ובלתי שיפוטי. זה המקצוע שלה, אך מעבר לכך לא נאמר דבר. המחבר המקראי מדגיש רק את גבורתה, את האומץ שלה ואת היכולת שלה לעמוד מול שליט העיר ולהגן על האורחים שלה. כמה שונה היא ממארחים גברים אחרים במקרא שמיד הקריבו את הנשים בביתם למען המלך או המון זועם. מי שדעתם איננה נוחה מהמקצוע של רחב הם המפרשים המאוחרים. המלבי"ם לדוגמא, מוטרד מהרמיזה שאולי שני המרגלים קיימו מגע מיני עם רחב. הוא מדגיש שאין כך הדברים. להפך, בגלל שבני ישראל היו ידועים כחסודים אף אחד לא היה מעלה בדעתו שהם מתחבאים אצל זונה: ויבאו בית אשה זונה ושמה רחב. והיה בזה תחבולה כפולה. א] שלא יכירום כי מבני ישראל המה, באו בית אשה זונה, ונודע לתושבי כנען כי ישראל עם שונא זימה המה ולא יעלה על לבם כי שלוחי ישראל בית זונה יתגודדו. ב] ע"י שהיה שמה רחב, מפורסמת בשמה אצל גדולי הארץ, כמ"ש (מגילה טו א) רחב בשמה זנתה, נגלו לה סתרי גדולי הארץ וסודותיהם ואצלה יחקורו כל הנעשה בארץ, ולכן לא הלכו לשום מקום רק וישכבו שמה:

גם המרגלים ידעו שהאישה הזו היא חכמה ומקור מעולה למודיעין. 

דמותה של רחב כל כך מעניינת את הפרשנים שאין להם ברירה אלא לגייר אותה ולהפוך אותה ל"אחת משלנו". המדרש ברות רבה מדגיש את יכולות הנבואה של רחב, שהיא בעצמה נביאה ואמא לשושלת מפוארת של נביאים: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁשָּׁרְתָה עָלֶיהָ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ עַד שֶׁלֹא נִכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ, וְכִי מֵהֵיכָן הָיְתָה יוֹדַעַת שֶׁחוֹזְרִין לִשְׁלשֶׁת יָמִים, מִכָּן שֶׁשָּׁרְתָה עָלֶיהָ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. עִם הַמֶּלֶךְ בִּמְלַאכְתוֹ יָשְׁבוּ שָׁם, מִכָּאן אָמְרוּ עֲשָׂרָה כֹּהֲנִים נְבִיאִים עָמְדוּ מֵרָחָב הַזּוֹנָה: יִרְמְיָה, חִלְקִיָּה, שְׂרָיָה, מַחְסֵיָה, חֲנַמְאֵל, שַׁלּוּם, בָּרוּךְ, נֵרִיָה, יְחֶזְקֵאל, בּוּזִי. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה מִבְּנֵי בָנֶיהָ שֶׁל רָחָב הַזּוֹנָה הָיְתָה. (רות רבה פרשה ב' פסקה א) 

אז מדוע עשתה רחב את מה שעשתה? מדוע התאמצה כל כך להציל את המרגלים?

ניתן לקרוא קריאה צינית ולהגיד שרחב פשוט דאגה לחייה וחיי משפחתה ועשתה את מה שצריך לעשות כדי להצילם. גם זה בפני עצמו ראוי להערכה. מרשים לראות אישה חכמה וחזקה, במקצוע שנמצא בשולי החברה, עומדת מול מלך העיר ומצילה אחרים מתוך ההבנה שהם השליטים הבאים . ואולי היו לה סיבות נוספות? אולי היא שמעה שמועות על העם הזה שמגיע ועל התורה שלהם? אולי באמת אלוהים התנבא דרכה?

ספרי זוטא מציעה הצעה נוספת ויפה. רחב פעלה מאהבה ומאמונה:

...ומה אם מי שהיתה מגויי הארץ וממשפחות האדמה, על שעשתה מאהבה נתן לה המקום מאהבה, על אחת כמה וכמה אילו היתה מישראל. (ספרי זוטא, במדבר פרק י)

אז מה אנחנו יודעים על רחב? שהייתה מוכרת- מזון, גוף, מידע. אבל זה לא מה שמגדיר אותה. ומה עוד?

ששורדת היא.

שחכמה היא.

שדואגת היא.

שאמיצה היא.

שבעלת אמונה היא.

שעושה בשכל טוב.

שעושה באהבה.

שנביאה היא.

שבניה, בני בניה ואף בנותיה נביאים.

שהיא הצילה את המרגלים ואותנו.

ושמי שעושה מאהבה, המקום יחזיר לנו אהבה.

שבת שלום