הדרשה השבועית

נח

סיפור המבול כאזהרה עתיקה מפני אסון אקולוגי עולמי

מאת: הרב אור זוהר

בקהילות יהודיות ברחבי העולם קוראים השנה את סיפור המבול בפרשת נח כקריאת השכמה ואזהרה לצורך הדחוף לפעול למעל הצלת כדור הארץ ממשבר אקולוגי. גם כאן במשגב ניתן להצטרף ליוזמה הזו. כולנו – בני כל הזרמים, ההשקפות, האמונות והדתות – חייבים לשאול את עצמנו איך ניתן לשנות הרגלים ברמה האישית, המשפחתית והקהילתית, ובאילו אופנים יכול האזור שלנו להוביל יוזמות המקדמות פתרונות אקולוגיים. 

כאשר רואים קשת בשמים, נוהגים על פי המסורת היהודית לברך את ברכת זוכר הברית. הקשת מהווה סמל צבעוני להבטחה האלוהית לנח ולבניו: "וְלֹא יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל לְשַׁחֵת הָאָרֶץ". הקשת מהווה אולי הבטחה לכך שהאל לא ישמיד עוד את האנושות או את כדור הארץ, אולם למרבה הצער, נראה כי בתקופתנו אנו בני האדם עלולים להוביל להרס הפלנטה שלנו בכוחות עצמנו, גם בלי התערבות אלוהית. 

המקרא אינו מגלה לנו ישירות במה חטאו דור המבול. בסוף פרשת בראשית נאמר: "וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ" ובתחילת פרשת נח כתוב: "וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס". אך מהם אותה "רעה", "השחתה" ו"חמס"? על פי פרשנות שמקורה בספרות המדרש ופיתוח שלה נמצא בספר הזוהר, חטאו של דור המבול קשור בקפיצה הטכנולוגית של מעבר האנושות לתקופת הברזל, ולשגשוג ולשפע שבאו בעקבותיה: "בא נֹחַ וְתִקֵּן קַרְדֻּמִּים וּפְצִירוֹת בָּעוֹלָם... בָּאוּ בְּנֵי הָעוֹלָם וְחָטְאוּ". על פי פירוש זה, החידושים הטכנולוגיים באותו דור אפשרו חקלאות אפקטיבית יותר שיצרה שפע חומרי, אך ההתקדמות הטכנולוגית לא לוותה בהתקדמות מוסרית. השפע, הפנאי, והעוצמה שהטכנולוגיה הביאה, הובילו לאנוכיות, להתנהגות בזויה בין אדם לחברו, ולהידרדרות מוסרית של הדור כולו.  

נשמע מוכר? גם המהפכה התעשייתית, ואחריה המהפכה הדיגיטלית שאנו עוברים בתקופתנו, הקפיצו את האנושות מבחינה טכנולוגית באופן חסר תקדים, ובפני המין האנושי נפתחו אפשרויות בלתי נתפשות. כמה מתסכל להיווכח שגם היום, התפתחות טכנולוגית שאיננה מלווה בהתפתחות מוסרית ורוחנית עלולה לגרום לנזק לא פחות מתועלת. כיצד קורה שדווקא בעידן של שפע, ישנם אנשים רעבים, ופערים חברתיים רק הולכים וגדלים? מדוע הטכנולוגיה שהייתה אמורה ליצר לאנושות יותר פנאי, רק הופכת את חיינו ליותר לחוצים ועסוקים? מדוע משאבים שהיו יכולים להיות מושקעים בפיתוח טכנולוגיות רפואיות מושקעות בפיתוח אמצעי לוחמה? וכיצד קורה שבמקום שהטכנולוגיה תסייע בשמירה על האיזון האקולוגי של כדור הארץ היא תורמת להפרתו? 

את שאיפתו של האדם להתפתחות טכנולוגית לא ניתן לעצור. וגם לא צריך, כי טכנולוגיה כשלעצמה היא דבר מצוין. מדור המבול ועד היום, הבעיה איננה בטכנולוגיה, אלא בנפש האדם, שאינה יודעת כיצד לנצל את הטכנולוגיה באופן ראוי. האתגר הגדול של הדורות הבאים יהיה שמירה על צלם אנוש, שמירה על ערכים אנושיים חברתיים, ומעל לכל - שמירה על הפלנטה שלנו עצמה, במציאות שבה הכוח הכלכלי-חברתי יופקד ב"ידיהם" של רובוטים ואלגוריתמים. 

במסעותיי פגשתי לאחרונה מהנדס אמריקאי, מאוניברסיטה יוקרתית, אשר הקדיש עשור מחייו לפיתוח טכנולוגיות המסייעות לריפוי מחלת הסרטן. כיום הוא משנה את תחום המחקר שלו, ולהתמקד בפיתוח טכנולוגיות שיסייעו למנוע את המשבר האקולוגי העולמי. "מה יעזור לנו לרפא אנשים מסרטן, אם לא תהיה להם פלנטה לגור עליה?" שאל אותי אותו מהנדס. במסגרת תהליך הכנה לטקס בר מצווה, קיימתי לפני כמה חודשים שיחה עם נער מאחד מיישובי משגב. שאלתי אותו האם לדעתו העם היהודי והיהדות יתקיימו לנצח. בלי להתבלבל ענה לי אותו הנער: "לא, משום שהעם היהודי הוא חלק מהאנושות, וקיום האנושות תלוי כרגע בקיומו של כדור הארץ, ולכן לא תהיה יהדות אם כדור הארץ יחרב. המהנדס האמריקאי והנער המשגבניק לימדו אותי על חשיבותה של פרספקטיבה רחבה ונכונה, על הצורך להתמקד במה שחשוב, ובמה חיוני להשקיע את האנרגיות והמשאבים העומדים לרשותנו.   

המסר המרכזי של סיפור נח והתיבה הוא שיש קשר בין המודעות וההתנהגות המוסרית שלנו, בני האדם, ובין עצם יכולתם של החיים להתקיים עלי אדמות. בספר יצירה, ספר הקבלה הקדום ביותר, נאמר כי טוב ורע הם ממדים פיזיים, ממש כמו ממדי המרחב והזמן. זה נשמע אולי מוזר, אך נראה שדווקא בעידן בו אנו נעשים מודעים להשלכות מרחיקות הלכת של הרצון והפעולה האנושית על העולם, התובנות העתיקות הללו מקבלות לפתע משמעויות עכשוויות חדשות. אם במשך ההיסטוריה האנושית היה נדמה כי עיקר בעיות הקיום שלנו ייפתרו באמצעות הטכנולוגיה, כיום אנו מבינים שהטכנולוגיה לבדה אינה מספיקה, וכי בהיעדר מודעות, רגישות ותבונה, היא עשויה להפוך לכלי משחית. כאשר אנו קוראים השבוע את פרשת נח, אנו יכולים להתייחס לסיפור העתיק הזה כאל קריאת אזהרה וקריאת השכמה, ולהבין שאנחנו והעולם בו אנו חיים זקוקים לשינוי דחוף בסדר העדיפויות שלנו. 

הכותב הנו תושב הררית, רב המיזם הרפורמי האזורי  במועצה אזורית משגב, וחבר פורום התחדשות היהודית במשגב.