הדרשה השבועית

נח

דרשה לפרשת נח

הרבה אפרת רותם

אני כותבת בגוגל: "חיות מדהימות". בדף שפתחתי כתובות העובדות הבאות: קופים מסוג לוריס אטי, החיים באסיה, הם קופי האדם היחידים בעלי ארס; יונים יודעות לחשב חישובים; פסי הזברה משמשים להרחקת יתושים; שימפנזות אוהבות להשתכר; לוטרות ים יודעות להשתמש בכלים; פילים, בדומה לתינוקות אדם, מוצצים אצבע, או חדק במקרה שלהם; יש תולעים שיודעות לקפוץ; קואלות ישנות עד 22 שעות ביממה; תמנונים טועמים באמצעות זרועותיהם; ודולפינים ממציאים שמות אלו לאלו. אני יכולה להמשיך עוד ועוד, למשל, לעצלנים יכול לקחת עד חודש לעכל עלה אחד. למה אני מספרת לכם את זה? כי אני רוצה שתתפעלו, אני רוצה שתתפלאו לנוכח המופלאות הזו, שנתתי לכם ממנה רק על קצה המזלג.

לפני כמה שבועות נסעתי לתל אביב. צעדתי לי ברחוב אלנבי וראיתי התקהלות מול בית הכנסת הגדול. ככל שהתקרבתי ראיתי ניידות משטרה, והתחלתי לשמוע קריאות קצובות. הקריאות האלו אמרו: "Go green or go home", "אם העתיד הוא כישלון, למה לי ללמוד חשבון?" "היערות נשרפים ואתם מתעלמים." "אם אין לעולם עתיד, למה לי להיות תלמיד?". רובם המכריע של המשתתפים היו בנות ובני נוער. רבים מהם עם שלטים שהכינו בבית. רבות מהן עם חולצות שעליהן הודפס שעון חול. באותו שישי, 21 בספטמבר, יצאו ארבעה מיליון בני נוער ברחבי העולם להפגנת שישי. ההפגנה הזו התקיימה באירופה, באפריקה, באוסטרליה, באסיה ובשתי האמריקות. וגם בבאר שבע, בתל אביב ובירושלים. זה היה מראה מפעים. לראות בני ובנות נוער מלאים ברצון לשינוי, מוחים ברחוב, מתכננים ומוציאים לפועל, מובילים שינוי תודעתי חברתי, אין זה מובן מאליו.

ההתארגנות שמובילה את המהלכים האלו בכל העולם נקראת Extinction Rebellion, מרד בהכחדה בעברית. אני תוהה כמה מאיתנו שמעו על הארגון הזה. ודאי השמועה על מחאת האקלים הגיעה לאוזננו, אבל האם התנועה הזו היא כבר חלק מהחיים שלנו?

הסתכלתי על התגובות בדף הפייסבוק של מרד בהכחדה. ראיתי הרבה תגובות מהללות, כנראה אנשים שהרגישו כמוני ברגע שראו את האנרגיה הזו, את ההתאספות הזו למטרות מחאה, והיו גם קללות, כמו תמיד. הסבירו להם למה הם מטומטמים, למה הם הזויים, ובעיקר איך לעשות את זה טוב יותר.

התגובות הארסיות באמת שיצאו ממוקדי כוח וגם השתקפו בשיח הפופולרי שמורות לגרטה ת'ונברי. לכל תנועה, לכל מהפכה, יש אנשים שמובילים אותה, וגרטה יצרה את המהפכה הזו במו ידיה לאחר שהחלה את "שביתת בתי הספר למען האקלים", המכונה גם "ימי שישי למען העתיד". בעיניי, גרטה היא נביאה עכשווית. 

מיהי גרטה ת'ונברג? היא קודם כל אקטיביסטית. היא מקדישה את כל מרצה, בגיל 16, למאבק באדישות להתחממות הגלובלית ובניסיון להניע שינוי עולמי ביחס לאיום הסביבתי. לגרטה גם יש אספרגר. 

הנביאה גרטה נאלצת לסבול את כל התגובות ששמורות לנביאים, לאנשי אוונגרד ולמורדים במוסכמות. הפרטים הביוגרפיים הקצרים שהזכרתי הם אלו שמובילים להתקפות עליה. גילה הצעיר, היותה נערה ולא נער, ומצבה הנוירואטיפיקלי. ביחס לקללות שהיא סופגת בשל האספרגר שלה גרטה אמרה שכשמקללים אישה בשל השונות והמראה שלה זה אומר שלתוקפים אותה אין מה להגיד. אלו לא תגובות ענייניות, אלא התקפות אד הומינם. היא גם התייחסה לאספרגר שלה ככוח על – ואכן נראה שהיא אינה פועלת בהתאם לנורמות מקובלות, ואינה עסוקה בהם. היא ממוקדת מאוד בקידום מחאת האקלים.

נביאי ישראל בהחלט זכו לכך שרפש רב יופנה כלפיהם. ירמיהו, לאחר שנעמד בפתח בית המקדש והזהיר את העוברים והשבים מהתוצאות האפשרויות של המשך התנהגותם הנוכחית, לאחר שאמר כי אלוהים מזהיר: "הִנֵּה אַפִּי וַחֲמָתִי נִתֶּכֶת אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה עַל-הָאָדָם וְעַל-הַבְּהֵמָה וְעַל-עֵץ הַשָּׂדֶה וְעַל-פְּרִי הָאֲדָמָה וּבָעֲרָה וְלֹא תִכְבֶּה." נשלח בעקבות כך למשפט וגם לכלא. אבל ההיסטוריה של רדיפת הנביאים ארוכה: אליהו נרדף על ידי אחאב ועל ידי בנו; מלך ישראל איים על חיי אלישע; הנביא מיכיהו הוכה בפומבי על ידי נביא החצר צדקיהו; ובתקופת המלכים רצחו נביאים וגם זלזלו בהם והעליבו אותם. מחר בבוקר נקרא את ההפטרה מישעיהו א, ישעיהו אומר בפשטות, שימו לב מה קורה סביבכם: "אַרְצְכֶם שְׁמָמָה עָרֵיכֶם שְׂרֻפוֹת אֵשׁ אַדְמַתְכֶם לְנֶגְדְּכֶם זָרִים אֹכְלִים אֹתָהּ וּשְׁמָמָה כְּמַהְפֵּכַת זָרִים." גם הוא מסרב לנורמות המקובלות ויוצא נגד השיטה. במקרה הזה שיטת הקורבנות. הוא מחפש את הפעולה הנחוצה, האמיתית, ולא את ההרגלים הריקים והרעים. "לָמָּה-לִּי רֹב-זִבְחֵיכֶם [...] חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי הָיוּ עָלַי לָטֹרַח נִלְאֵיתִי נְשֹׂא."

איני חושבת שרדיפת נביאים היא פשוט דרך להרוג את השליח. אני לא רואה את הנביאים רק כשליחים. האומץ שדרוש לחיי נבואה, חיים של אמירת הדברים שאנשים לא רוצים לשמוע הוא הוא הכוח האלוהי, במובן של כוח שמחובר לאמת גדולה יותר, לעולם רחב יותר, ליקום שלם.

הנביאה גרטה, כמו ישעיהו, עסוקה באמירת אמת. וכך אמרה בנאומה באו"ם, לפני כשבועיים, בקיצורים הכרחיים:

"לא הייתי אמורה להיות כאן. הייתי אמורה להיות בבית הספר בצד השני של האוקיינוס. אך אתם באים אלינו, הצעירים ולוקחים מאיתנו את התקווה. איך אתם מעזים? גנבתם את החלומות שלי, את הילדות עם המילים הריקות שלכם. אנשים סובלים, אנשים מתים, מערכות אקולוגיות שלמות קורסות ואנחנו בתחילתה של הכחדה המונית, וכל מה שאתם יכולים לדבר זה על כסף וסיפורי אגדות על צמיחה כלכלית נצחית? כיצד אתם מעזים?"

"במשך למעלה משלושים שנה, המדע עוזר לנו להבין את המצב בבירור. כיצד אתם ממשיכים להסב מבטיכם ולומר שאתם עושים מספיק כאשר הפתרונות הפוליטיים עדיין לא נראים באופק. אתם אומרים שאתם שומעים אותנו ושאתם מבינים את הדחיפות, אך לא משנה כמה עצובה וכועסת אהיה, אינני רוצה להאמין לכך, כי אתם מבינים באמת את המצב ועדיין לא פועלים, זה גרוע יותר."

"אני מסרבת להאמין ברעיון הפופולרי של הפחתת הפליטות בחצי בתוך עשר שנים, זה נותן לנו חמישים אחוזי סיכוי לעצור עליית טמפרטורה של מעלה וחצי. קיים סיכון של התנעת שרשרת תהליכים בלתי הפיכים שנמצאים מעבר לשליטת האדם. הסיכוי לשוויון וצדק אקלימי יצטרכו להסתמך על פתרון שיבוא מהדור שלי. עיני הדורות הבאים צופות בכם, ואם תבחרו להיכשל אנחנו לעולם לא נסלח לכם. לעולם לא ניתן לכם להתחמק. אנחנו מותחים את הקו כאן ועכשיו. העולם מתעורר והשינוי יגיע אם תאהבו זאת או לא."

ההתחממות הגלובלית אינה עתיד. היא הווה מוחלט שהולך ומתקדם לקראת עתיד קטסטרופלי. אני מודאגת מאוד וחוששת מאוד לעתיד שלי ושל משפחתי ובתי, כמו גם לעתיד של מדינתי, של המדינות השכנות, של כל מה שחי בעולם הזה. זו אמת ברורה. 

פתחתי דבריי בחיות המופלאות. רוב הרגשות שאני חווה ומרגישה מאחרים בנוגע למשבר האקלים אלו רגשות ייאוש, אדישות, תחושת נאכל-ונשתה-כי-מחר-נמות, כמובן כעס על הבזבוז, פחד וחוסר אונים. אני רוצה להציע דרך אחרת לגייס את כוחותינו על מנת לפעול. אני רוצה להציע לנו את רגש הפליאה, ההתפלאות, ההתפעמות. את היכולת להבחין בפלא. 

הרב אברהם יהושע השל דיבר על התפילה כשאמר: "מקורה האמיתי של התפילה התבוננות במסתורין של המציאות, תחושת הנפלא-מתיאור, היא הנותנת לנו יכולת להתפלל. כל זמן שאנו מסרבים ליתן דעתנו על מה שמעבר לחוג ראייתנו, מעבר לשכלנו; אם עיניים לנו ולא נראה את מסתורין ההוויה, אז סגורה בעדנו דרך התפילה. אם עליית השמש אינה אלא מעשה יום יום בטבע, אין כל טעם באמירה, המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים... בכל יום תמיד.  אם אין הלחם אלא קמח שנלוש במים ונאפה בתנור אין טעם לומר, ברוך אתה... המוציא לחם מן הארץ."

היכולת להתמלא בפלא נראית כמו יכולת ילדית שהשארנו מאחורינו בכניסה לבגרות. לא רק מר בנקס, האבא העובד בבנק ממרי פופינס (קראתי השנה את הספר הזה שוב), איבד כל קשר ליכולת להתפעם, גם אנחנו, ושעבודנו לבנקים ולתאגידים. השל ממשיך ואומר: "הדרך לתפילה נמשכת על פני מעשי פליאה ופליאה רדיקלית." ואני רוצה להציע שלא רק הדרך לתפילה, אלא הדרך להניע את עצמנו ואת קהילותינו לפעולה היא דרך התפעלות והתפעמות. והרדיקליות פה הכרחית, מפני שהיא צריכה לקחת אותנו הרחק מחוץ לאזור הנוחות שלנו, הרחק מעבר למוכר, ולהכניס אותנו למה שקרוי היום הסתגלות אקלימית – הווה אומר השינויים ההכרחיים שעלינו לעשות באורח חיינו ובסדרי העדיפויות שלנו כיחידים וכמשפחה, קהילה, עיר, מדינה ועולם.  

ד"ר קייט מארוול היא מדענית בתחום האקלים וכותבת בנושא. היא כתבה כך: "אני מדענית, ולכן אני מאמינה בנסים. אני חיה על נס שכזה." מארוול מתייחסת כמובן לכדור הארץ ולמערכות החיים המורכבות, השזורות זו בזו והבלתי נפרדות אלו מאלו. וגם על הנס שעלינו לחולל על מנת לעכב את תהליך ההתחממות.

כשחשבתי על איך לעורר את חוש ההתפעלות שלנו, מהעולם הזה שאנחנו חייבים לו את קיומנו, ואת יכולתנו לחיות, נזכרתי במחקר שיצא לפני כמה שנים על פטריות, וגילה כי יש להן יכולות תכנון וביצוע שעולים על אלו של מהנדסים. וכך כתב עליהן אורן הוברמן: המחקרים האלו הם שיעור בצניעות מאחד היצורים המתוחכמים ביותר בטבע. הוא חולק איתנו את כדור הארץ ממש מהרגע הראשון, והתפתח במשך מיליוני שנים במקביל אלינו, ובהישגים לא פחותים שרק בשנים האחרונות אנחנו לומדים להעריך. [...] כל אחת מהפטריות, בנפרד, היא אורגניזם חי העשוי מרשת של אלפי קורים דקיקים וארוכים להדהים הנמצאים מתחת לפני האדמה. הפטריות המציצות מן האדמה הן רק קצות אצבעותיהן של הקורים הללו - הן הכלים שבאמצעותם האורגניזם מפיץ את זרעו אל מחוץ לאדמה. בכל אצבע כזאת מסתתרים, לרוב מתחת לכובע הפטרייה, מאות דפים שחורים או לבנים. כל אחד מהם מכיל אלפי נבגים. כשחלק מהנבגים הללו נופלים על הקרקע, באמצעות הרוח או גלליהם של בעלי חיים, הם נובטים ויוצרים רשתות קורים חדשות. אם התנאים מתאימים, ייתכן שגם הרשתות הללו יוציאו פטריות בעצמן. היצור הזה נושם חמצן, כמונו. הוא אינו מסוגל לנוע מעל הקרקע, אך קוריו יכולים לקחת אותו למרחקים עצומים בתוך האדמה. הוא כל כך יוצא דופן מבחינה ביולוגית עד שגם פוסקי ההלכה וגם מדענים עכשוויים מסכימים פה אחד שמן הראוי להפריד אותו לממלכה נפרדת משלו, "ממלכת הפטריות", במרחק בטוח מאלו של החיות והצמחים." הפטריות מתוארות כמערכת העיכול של הטבע, ומכיוון שהן חיות במקומות קשים ביותר, הן גם מצליחות לפתח תרופות. אחד החוקרים גם אמר: "מגוון התרופות האדיר הזה הולך ומצטמצם במקום לצמוח. הסיבה לכך היא חיסול יערות עתיקים ברחבי העולם, ובמיוחד ביערות האמזונס. קיבלנו עם העולם הזה מתנה מדהימה - מעבדה עצומה של יצרני תרופות שמיליוני שנות אבולוציה, או אלוהים, תקרא לזה איך שאתה רוצה, הכינו לשימושנו. דורות על דורות יבכו על אובדנם, וזה בלתי הפיך".

כיצד מקיימים פליאה רדיקלית שתוביל לפעולה?

בספר בראשית פרק ב', מסופר סיפור נוסף על בריאת האדם, "וַיִּיצֶר ה’אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה. [...] וַיִּקַּח ה' אֱלֹהִים, אֶת-הָאָדָם; וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן, לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ." ובמדרש אמרו על כך: "ויקח ה' אלוהים את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה" (בראשית ב', 15). "בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את האדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן, ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם תקלקל אין מי שיתקן אחריך"  (קהלת רבה, ז)

אין מי שיתקן. פשוט מאוד. 

בנקודת זמן זו קשה להפנים את גודל האיום. על אף שהוריקנים, הצפות, גלי חום וגלי קור עזים הורגים אנשים ומחרבים את בתיהם, ועל אף ששטחים גדלים והולכים עוברים תהליך מדבור, הופכים בלתי מתאימים לעיבוד, ועל אף ההרס הנרחב בריאות הירוקות של כדור הארץ, באמזונס, היום-יום שלנו כמעט לא השתנה עדיין. כאשר תהליך קורה באיטיות, גם אם הוא קטסטרופלי, אנחנו לא מחווטים להגיב אליו. יש פה כמעט בחירה רציונלית – האם אני ממשיכה להתעלם או האם אני מצטרפת למחאה ומשנה את הרגליי. זה הזמן להקשיב לנביאה גרטה, ולהתמודד עם הדחף לעצום את עינינו למול מה שקורה לעבדה ולשמרה - עלינו מוטלת השמירה. אין אף אחד אחר שיכול לעשות זאת. על כל אחת ואחד מאיתנו לפקוח את עינינו לפלא, למה שנותר ממה שהקיף אותנו בילדותנו, לצמצום במיני הציפורים באזור הגיאוגרפי שבו אנחנו חיים, לחשוב ולדמיין ולקרוא את המידע הזמין שמתאר מה יקרה אם הדברים ימשיכו כמו שהם. 

מחר בתפילת המנחה נקרא את ספר יונה. יונה לא רצה להתנבא וניסה לברוח מתפקידו. בסופו של דבר הוא מגיע מיפו, פאתי האימפריה, לנינווה – מרכז האימפריה האשורית. הנביא מארץ כנען מגיע למרכז העולם דאז בסירה, נטולת פליטות פחמן, ואומר משפט אחד: עוֹד אַרְבָּעִים יוֹם וְנִינְוֵה נֶהְפָּכֶת. אחר כך כתוב: וַיַּאֲמִינוּ אַנְשֵׁי נִינְוֵה בֵּאלֹהִים וַיִּקְרְאוּ-צוֹם וַיִּלְבְּשׁוּ שַׂקִּים מִגְּדוֹלָם וְעַד-קְטַנָּם.  וַיִּגַּע הַדָּבָר אֶל-מֶלֶךְ נִינְוֵה וַיָּקָם מִכִּסְאוֹ וַיַּעֲבֵר אַדַּרְתּוֹ מֵעָלָיו וַיְכַס שַׂק וַיֵּשֶׁב עַל-הָאֵפֶר.

קודם כל אנשי נינווה מאמינים! תחילה עלינו לסרב להכחשה שמקדמים בעלי אינטרס ולהכיר בקונצנזוס המדעי בן ארבעים השנה סביב משבר האקלים. אחר כך, הם צמים, משנים את מנהגי היום יום, ואז הם לובשים שקים. גם המלך. בהפגנות של מרד בהכחדה ברחבי העולם נוהגים לשכב על הרצפה במהלך ההפגנה. כפי שאנשי נינווה מתאבלים, כך גם המפגינים מדמים את מותם על מנת להבהיר לחלוטין כי בכך מדובר. במותם של מיליונים. המראה עצמו מצמרר. 

פעולות ההתאבלות האלו הן המחאה בעיניי. ואל תאמרו מחאות לא מזיזות כלום. אין זה נכון. מחקר שנעשה בהרווארד גילה כי ככל שיותר אנשים השתתפו במחאה, כך היא השפיעה יותר על פעולותיהם של פוליטיקאים. יתר על כן, גלי מחאות יכולים בהחלט לשנות מדיניות לטווח הארוך. ראינו דוגמה לזה רק עכשיו במחאה בהונג קונג שהחלה ביוני! וממשיכה עד עכשיו. 

כמו גרטה שחצתה את האוקיינוס בסירה כדי להגיע ולדבר בפני ועידת האו"ם בנושא האקלים, כך יונה ומשפטו היחיד שינה את גורל נינווה. כרגע, כך זה נראה, נוכל רק להפחית את רוע הגזירה. אבל ההפחתה הזו תציל, פשוטו כמשמעו, חיים. ויתר על כן, היא תציל צורות חיים מהכחדה. כדי להשתתף בוועידת האו"ם התבקשו המדינות להתחייב כי יפעלו גם בקנה מידה זעיר למען האטת משבר האקלים. ארצות הברית סירבה להתחייב, וגם ישראל לא השתתפה. הפסד של כולנו.

אם נצא להפגין, אם נמחה, נוכל להזיז את האנשים במוקדי הכוח. נוכל לשנות את האדישות הרשלנית. אם לא נשנה עכשיו את סדרי העדיפויות שלנו, המחיר שנשלם יהיה בלתי אפשרי. 

אחד הדברים המופלאים ביותר בעולם הוא עצי הצפצפה הרעדנית. הם ידועים יותר בשמם באנגלית, עצי אספן. אלו עצים מופלאים שאינם עצים בודדים, אלא למעשה עצים המחוברים על ידי שורשים המתפרשים תחת קילומטרים וקילומטרים של אדמה. אלף עצים לעתים גדלים ממערכת שורשים אחת. העצים האלו זהים בתכונותיהם, משנים את צבעי עליהם יחד, אם אחד מהם חולה, גם אחרים יכולים להידבק ממנו. והם גם יכולים לסייע זה לזה להירפא. הם מייצגים בעיניי אמת ברורה על הקיום שלנו פה. אנחנו מחוברים זה לזה. בבודהיזם קוראים לזה התהוות מותנית – האופן שבו כולנו תלויים, קשורים, משפיעים ומושפעים אלו מאלו. וכולנו זה כולנו, כל העולם הזה. בני האדם, החיות, הצמחים, האורגניזמים, הסלעים, הים. הכל. 

החל משנת 1996 עצי הצפצפה בצפון אמריקה בגוויעה המונית. בשנת 2004 התהליך הסלים. חורשות שלמות נכחדו. ישנן השערות שונות לסיבה לכך, אבל אין תשובה אחת ברורה.

בעולם ישנם 8.7 מיני חיות ו-391 אלף מיני צמחים, והעולם הזה ראוי ליופי של הריבוי הזה. המשוררת מרי אוליבר כתבה שיר שכותרתו "להתפלל", והיא אומרת שלא חייבים להתפלל רק כשרואים מן יופי מושלם, כמו פרח האיריס הכחול, אפשר גם להתפלל אחרי שרואים עשב או כמה אבנים. ואכן זה כך, אבל העולם, ואנחנו, זקוקים וזקוקות לכל מגוון היופי והחיים הזה. לאחינו ואחיותינו בני ובנות אדם וחווה, לאחינו ולאחיותינו החיות, הציפורים, הפטריות, העצים וכל השאר. 

להתפלל / מרי אוליבר תרגום: אלונה ניר ואפרת רותם


אין זה חייב להיות 

איריס כחול, זה יכול להיות

עשב, או כמה

אבנים קטנות; רק

לשים לב, ואז להטליא


כמה מילים יחד מבלי לנסות

לפרט, זו לא

תחרות אלא פתח


להודיה, ודממה שבה

קול אחר יכול לדבר.


תנו לפליאה הרדיקלית לשנות את העולם שלכם, גמר חתימה טובה.