הדרשה השבועית

נח

"מוֹצִיא כְלִי לְמַעֲשֵׂהוּ" או "מַשְׁחִית לְחַבֵּל"

הרב עודד מזור

ישעיה נ"ד 1 – נ"ה 5

פרשת נח מכילה בתוכה שני סיפורים בעלי משמעות ומשקל מיתיים בתרבות היהודית ובתרבויות הקשורות אליה: המבול ומסעם של נח, משפחתו והחיות עד יבושת המים מעל פני הארץ, ובניית מגדל בבל ובלילת הלשונות.

ההפטרה מביאה אלינו את דברי הנביא ישעיה בפרקים נ"ד-נ"ה. נבואה זו היא נבואת נחמה, המשמשת בחלקה גם כהפטרת פרשת כי-תצא, מהפטרות הנחמה שבין ט' באב לראש השנה. רוב החיבורים בין פרשות להפטרותיהן אינם כה גלויים ומפורשים כמו בהפטרת נח: כאשר ישעיה הנביא מבקש להבטיח לשומעיו – ולנו – בשם ה', שאחרי האסון הנוכחי יגיעו ימים של חסד, שלום ונחמה שיימשכו ללא-סוף, הוא מזכיר את שבועת האל לנח לאחר המבול: "כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ, כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ וּמִגְּעָר בָּךְ". המבול, אשר מחה את כל היקום מתחת כל השמים, מלבד התיבה ושוכניה (ושוכני הים!), לא חזר ולא יחזור, וכך גם החורבן של ירושלים והעם לא יתרחשו שוב. מהבטחת האל לנח, ברית הקשת בענן, אל הבטחת האל לישעיהו ולעם ישראל; ממבול להתחדשות, מחורבן לנחמה.

כמדי שנה ומדי קריאה, הסיפורים מהדהדים לנו את שאלות חיינו, את משימותינו אל מול אתגרי התקופה. 

עוד נשוב אל ההפטרה בהמשך, אך קודם לכן אתייחס לסיפור השני שבפרשה – סיפור מגדל בבל. השנה אני שומע בסיפור זה את זעקת הנופלים ממרומי המגדל ומתרסקים על האדמה אשר תחתיהם. 

"רבי פנחס אומר: לא היו שם אבנים לבנות את העיר ואת המגדל, מה היו עושין? היו מלבנים לבנים, ושורפין אותן כיוצר חרש, עד שבנו אותו גבוה שבעים מיל. ומעלות היו לו ממזרחו וממערבו, אלו שהיו מעלין את הלבנים היו עולים ממזרחו, ואלו שהיו יורדין היו יורדין ממערבו. ואם נפל אדם ומת לא שמים את לבם עליו, ואם נפלה לבנה אחת היו יושבין ובוכין ואומרין אוי לנו אימתי תעלה אחרת תחתיה" 

                                                                                                  (פרקי דרבי אליעזר, פרק כ"ד)

מאז תחילת 2019 (ועוד חודשיים לפנינו) נהרגו 39 אנשים בעבודתם באתרי הבנייה בישראל, עובדי בניין במגוון מקצועות, כל אחד מהם עולם מלא, בני לאומים רבים שהגיעו ליום עבודה, כדי ליצור וכדי להתפרנס, ולא שבו בסוף היום הביתה. זו רשלנות פושעת של הרשויות, של קבלנים שרואים את הבניין ולא את הבונים - ממש כמו במגדל בבל. אבל זו גם אחריות שלנו, כי אנו שומעים ורואים עוד ועוד אסונות – וממשיכים הלאה. העובדה שרוב ההרוגים נושאים שמות שאינם יהודיים אלא ערבים, אוקראינים וסינים, מקלה עלינו להתבלבל ולחשוב שהצרה הזו אינה שלנו. המוסד לבטיחות וגיהות יוצא עם מבצע חדש לעורר מודעות לנושא, וגם השיק קו דיווח על מפגעים וסכנות באתרי בניה. חשוב שחברינו וחברותינו ידעו עליו ויירתמו למען שמירת חיי אדם גם בתחום זה. https://www.osh.org.il/heb/news/news,3579

***

ובחזרה להפטרה. בשנים האחרונות, המודעות שלנו לאתגרי הסביבה, קיימות אקולוגית, השימוש האנושי במשאבי הטבע והשפעתנו על כדור-הארץ, הצמחייה והחיות, גוברת ומעמיקה. הפגנות ומאבקים בבירות העולם, נאומים בפורומים בין-לאומיים, ממשלות שמתחייבות לפעול ולצמצם את פגיעת מדינותיהן בטבע ובמשאביו, אנשים ונשים רבים המקבלים על עצמם כללי התנהגות, צריכה ואכילה מתוך אמונה ש"לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן-חורין להבטל ממנה" והבנה ש"אם קלקלת – אין מי שיתקן אחריך" מלבד עצמך.

בתוך המאמץ הזה, גם חלק מהחלומות שלנו, שהונחלו לנו מדורות רבים, חייבים להשתנות. ישעיה הנביא מבטיח "עָרִים נְשַׁמּוֹת יוֹשִׁיבוּ" ומרגיע שגם אם הכל יתמוטט מסביב – "חַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא יָמוּשׁ". אלא שיישוב ערים שוממות, "הפרחת השממה" הבן-גוריונית, המתבטאת בימינו בבנייה שאינה מתייחסת להשפעתה על הסביבה, בסלילת עוד ועוד כבישים, הקמת מפעלים ללא הקפדה מספקת על השפעתם על האדמה, האוויר והמים – דווקא היא מקרבת אותנו אל מציאות שבה "הֶהָרִים יָמוּשׁוּ וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶנָה". במו ידינו אנחנו מביאים על עצמנו את "מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ", ולא "כי מלאה הארץ חמס מפניהם" אלא כי אנו חומסים את הארץ עצמה. "הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם... לָמָּה תִשְׁקְלוּ כֶסֶף בְּלוֹא לֶחֶם, וִיגִיעֲכֶם בְּלוֹא לְשָׂבְעָה" הוא מציאות חיים של מיליונים ברחבי העולם, חסרי גישה למים נקיים, זורעים ולא קוצרים דבר. והמספרים רק גדלים. ומנגד, רוב שדות התבואה ברחבי העולם מוקדשים לגידול תבואה שמשמשת להאכלת בהמות בתעשיית הבשר.

"הִנֵּה אָנֹכִי בָּרָאתִי חָרָשׁ נֹפֵחַ בְּאֵשׁ פֶּחָם וּמוֹצִיא כְלִי לְמַעֲשֵׂהוּ וְאָנֹכִי בָּרָאתִי מַשְׁחִית לְחַבֵּל". היכולת ליצור ולבנות נתונה בידינו, מתנת הדמיון והיצירה והכוח להוציא אל הפועל ולעצב את הטבע סביבנו. אבל היכולת הזו מכילה בתוכה גם את הכוח להשחית, לחבל, להרוס את העולם. כרגיל, הנביא מדגיש שהבחירה בידינו, שהקדוש ברוך הוא העניק לנו את כח היצירה ואת כח ההשחתה, ועלינו לבחור את דרך-פעולתנו בכל צעד, בכל נגיסה, בכל נסיעה ובכל רכישה.

"גֹאֲלֵךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵלאֱלֹהֵי כָל הָאָרֶץ יִקָּרֵא". כל הארץ, כל העולם, כל מרכיביו המהווים יחד את מהותו וחיותו. 

[לקריאה נוספת אני ממליץ לקרוא את דבריו של חברנו יוסף אברמוביץ בנושא: 

https://www.jpost.com/Opinion/Op-Ed-Contributors/Noah-vs-Isaiah-The-Torah-of-climate-change]

שבת שלום