הדרשה השבועית

פרשת תולדות

שנאה היא לא פתרון - הפטרת תולדות

הרבה סטייסי בלנק

 

מלאכי א' 1  ב' 7

בצעירותי גרתי שנתיים בפולין ועבדתי שם בקהילה היהודית.  הכרתי את ההיסטוריה המפוארת והקשה, את האנשים היהודיים והקתוליים ואת המורכבות של החיים בה. לכן היה לי קשה מאוד, כשהגיעו הקבוצות מישראל, לשמוע את מדריכי הקבוצות האומרים לחניכים שלהם שכל הפולנים שונאים את היהודים ושפולין היא ארץ של מתים בלבד.  הבנתי אז, ואני מאמינה כך גם היום, שהדרך להבטיח שלא תקרה שוב שואה באדמת אירופה היא לא להעצים את השנאה אלא לבנות גשרים וליצור חברות בין בני אדם.

הפטרת השבוע של פרשת תולדות נמצאת בספר מלאכי, האחרון בספרי הנבואה.  לא ברור אם זה באמת שם הנביא או אם הוא מונח כללי למלאך ה' העושה את שליחותו.  ספר מלאכי מציג בפנינו הפרדה חותכת בין שני העמים: בני יעקב ש-ה' אוהב ובני עשו ש-ה' שונא.  ככתוב: (מלאכי א:2-4), "אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר ה’ וַאֲמַרְתֶּם בַּמָּה אֲהַבְתָּנוּ הֲלוֹא אָח עֵשָׂו לְיַעֲקֹב נְאֻם ה’ וָאֹהַב אֶת יַעֲקֹב: וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי וָאָשִׂים אֶת הָרָיו שְׁמָמָה וְאֶת נַחֲלָתוֹ לְתַנּוֹת מִדְבָּר. כִּי תֹאמַר אֱדוֹם רֻשַּׁשְׁנוּ וְנָשׁוּב וְנִבְנֶה חֳרָבוֹת כֹּה אָמַר ה’ צְבָאוֹת הֵמָּה יִבְנוּ וַאֲנִי אֶהֱרוֹס וְקָרְאוּ לָהֶם גְּבוּל רִשְׁעָה וְהָעָם אֲשֶׁר זָעַם ה’ עַד עוֹלָם."

מלאכי ניבא בתחילת תקופת בית המקדש השני ומשלים את דבריהם שלהנביאים זכריה וחבקוק ופעולתם של עזרא הסופר ונחמיה הפחה שקראו לבני העם היהודי הגולים בבבל לחזור לירושלים בעקבות הכרזת כורש מלך פרס.  דבריו של מלאכי ליוו את העם בבניית בית המקדש מחדש ובמיסוד פולחן ה' בתוכו.  

פרשת תולדות בתורה מתמקדת בסיפור לידת עשו ויעקב התאומים, על ילדותם ובהתבגרותם.  הדגש במהלך כל העלילה הוא הסכסוך ביניהם בעקבות מכירת הבכורה על ידי עשו ליעקב בתמורת ארוחת הנזידורמאותו של יעקב. בסיוע רבקה, בקבלת ברכת יצחק.  

לפי התורה, עשו הוא האב הקדמון של עם אדום שארצו מזרחה ודרומה מארץ ישראל.  בספר במדבר, בני ישראל מבקשים לעבור בארץ אדום בדרכם לארץ ישראל אבל אדום מסרב להתיר להם את המעבר דרכו והם עוברים במדבר מסביב.  מאוחר יותר, בתקופת המלכים, כבש דוד את אדום שהפכה למדינה משלמת מס לישראל.  בשנות הגלות הראשונות, אחרי חורבן בית ראשון, עברו האדומים לאזור דרום הרי יהודה שהתרוקן מתושביו היהודיים וגם בגלל לחץ הנבטים שהגיעו מהמזרח. נוכחות האדומים בארץ יהודה גרמה לחיכוכים בין היהודים ששבו לארץ לביןהאדומים לאורך כמה דורות עד לתקופת החשמונאים.

נראה שהמסר של מלאכי הוא שיש מנצחים ויש מפסידים בעולם.  ישנםאלה ש-ה' אוהב אותם וישנם אלה ש-ה' שונא אותם.  בסיפור שלנו, אנחנו כמובן אהובי ה'.  בעולם שמחולק לעמים ולדתות שכל אחד אומר שהוא צודק והאמת אצלו, קשה מאוד לעשות שלום או אפילו לדמיין אתהאפשרות לחיות בשקט ובשלווה אחד לצד השני.

היום לימוד ההיסטוריה מורכב מעובדות על ממלכות, סיכסוכים, מלחמות, כיבושים, גירושים, נדידות, ויריבות.  הפילוסוף האמריקאי ג'ורג' סנטיאנה אמר, "מי שאינם יכולים לזכור את העבר, מועדים לחזור עליו." ואכן, נראה שהאנושות בְּמעגל בלתי מסתיים של מלחמות ומאבקי כוח.

אני חושבת שאנחנו צריכים לאמץ את הגישה של התנ"ך לְקֶשֶׁר בין ה' לבין עם ישראל ליחסים בינינו לבין עמים אחרים.  במהלך התנ"ך הקשר של ה' ועם ישראל עובר עליות וירידות אבל מודגש שוב ושוב שתמיד יש אפשרות לחזור ולחדש את הקשר.  מלאכי גם אומר לקראת סוף ספרו (ג' 7), "שׁ֤וּבוּ אֵלַי֙ וְאָשׁ֣וּבָה אֲלֵיכֶ֔ם..

אם תמיד אפשר לעשות תשובה ולחזור לקשר של קרבה עם ה', על אחת כמה וכמה הדבר צריך להיות אפשרי בין בני האדם.  אנחנו צריכים לנכס את העמדה הזאת גם בין עמים.  לא נתקדם לשום מקום עם תפיסה של שנאת נצח בין אנשים ובין עמים.  לא נוכל לקחת כעובדה בלתי ניתן לשינוי "את עשו שנאתי". בעניין הפיוס בין בני אדם, רבני המשנה ומא ח:ט)הדגישו, "אין יום הכפורים מכפר עד שירצה חברו," משמע שאם רוצים קשר טוב עם ה' חייבים להיות בקשר טוב בין בני אדם.  

אולי ההתייחסות השלילית לעשו בתורה ובנביאים משקפת את המצב הגאו-פוליטי של זמנם, אבל תפקידנו היום הוא להוציא אמיתות אוניברסליות מהטקסט. אנחנו כבר מוצאים בספרות הרבנית גישות אחרות לעשו.  למשל, נאמר במדרש (בראשית רבה סה:טז) בשם ר' שמעון בן גמליאל שאמר, "כל יַמַי הייתי משמש את אבא ולא שִׁמַשְׁתִי אותו אחד ממאה שֶׁשִׁמֶשׁ עשו את אביו." כאן עשו מצטייר כאדם רגיש, מתחשב, וטוב לב.  

כשאני קוראת את הנביא מלאכי אני בוכה.  אני בוכה על תחושת השנאה הקשה שאינה ניתנת לסיום.  אני בוכה על האנשים שרואים את העולם כשחור-לבן, "אנחנו" כנגד "הם", מנצחים ומפסידים.

יעקב ועשו הצליחו להתפייס אחרי שנים של ניתוק גם אם לא הפכו לחברים טובים.  מי שרוצה לחיות בוחר בשלום.  מי שבוחר בשלום בוחר לראות את האדם כאדם, להזדהות עם כאבו בלי לבטל את הכאב העצמי, ולעסוק בפתרונות מעשיים ויצירתיים כפי שעמנו למד לעשות במהלך דורות של הישרדות ושל שגשוג.  כמו שכתוב (דברים ל, 19), "וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ."  

ביכולתנו לבחור לא להישאר שקועים בשנאה. ביכולתנו לבחור לשוב ולקשור קשר עם האחר. אם אפשר לעשות תשובה עם ה' תמיד, אז בוודאי שיש ביכולתנו להתפייס אחד עם השני.

שבת שלום