הדרשה השבועית

פרשת אחרי מות

אדם הוא אדם - דרשה להפטרה

הרבה סטייסי בלנק

עמוס ט 15-7

מה בין מדינת ישראל של 2020 לבין ממלכות ישראל של שנת 720 לפני הספירה? האם ניתן להשוות בין מדינת ישראל המודרנית של היום, לבין ממלכות יהודה וישראל בתקופה העתיקה?

אם בוחנים את ההיסטוריה אפשר לומר, שבשני המקרים מדובר בישויות משגשגות המוקפות בשכנים עוינים ונאבקות במעצמות שמנסות להשתלט על האזור. ישראל של היום מנוהלת על ידי נבחרי הציבור, רבנים, אינטלקטואליים, ואנשי היי-טק. הממלכות של לפני 2700 שנה נוהלו על ידי מלך וחצרו, כהנים, בעלי קרקעות וצאן, ונביאים.

במחצית הראשונה של המאה ה-8 לפני הספירה, מלך ישראל היה ירבעם השני ובממלכת יהודה מלך אמציה ואחריו עוזיהו. אמציה כבש את ארץ הפלשתים וגם ירבעם הצליח להרחיב את גבולות ממלכתו. כך וכך הם הכניסו הרבה מסים לאוצר הממלכה. בקיצור, הכל היה טוב.

ואז מגיע הנביא עמוס, רועה ובולס שקמים מתקוע, ומתחיל לשאת ביקורת על הפערים הגְדֵלים בין עשירים לבין עניים בחברה ולנבא את נפילת ממלכת ישראל בידי האימפריה האשורית.

אנחנו פוגשים את דברי עמוס השבוע בהפטרה לפרשת אחרי מות-קדושים. הפרשיות האלה עוסקות בעבודת הכהנים, מצוות בין אדם לחברו,התנהגות מוסרית, ויחסי מין אסורים. אנחנו קוראים את סוף ספר עמוס שהוא מעין סיכום של כל דבריו. כמו יתר הנביאים, עמוס מתרה בעם בשל התנהגותו הלא מוסרית, כלומר הפרת המצוות המצוינות בפרשיות.

אבל עמוס פותח עם הצהרה מעניינת. הוא מצהיר בשם ה': "הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נְאֻם יהוה הֲלוֹא אֶת־יִשְׂרָאֵל הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּפְלִשְׁתִּיִּים מִכַּפְתּוֹר וַאֲרָם מִקִּיר." (עמוס ט, 7) עמוס אומר שעם ישראל הוא כמו כל עם אחר, ה' בקשר עם עוד עמים וגם דואג להם כמו שהוא דואג לישראל. דברי עמוס עומדים לכאורה בסתירה לדברי פרשת קדושים! כתוב (ויקרא כ, 26), "וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי." החוקר מיכאל פישביין The JPS Bible Commentary (Haftarot) מציע שסמיכות הקריאות האלה מציעה אפשרות של תיאולוגיה מורכבת יותר בהבנת הקונספט של "נבחרות". אני חושבת שעמוס מראה לנו את הגישה האוניברסלית של נביאי ישראל. הוא אומר לעם ישראל – אם לה' אכפת מעמים אחרים גם לעם ישראל צריך להיות אכפת מהם. כל העמים הם בני אנוש, יש חיבור בין כולנו, וייטיב לנו להתייחס אליהם באופן שווה ואנושי.

עמוס ממשיך את הקו הזה בחזון שלו. אחרי השמדת ה' את ממלכת ישראל, הוא צופה לתיקון שיבוא בעתיד לא מוגדר: "בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת־סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת וְגָדַרְתִּי אֶת־פִּרְצֵיהֶן וַהֲרִֽסֹתָיו אָקִים וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָֽם." (עמוס ט, 11) כמו הרבה נביאים הוא מנבא אסון וגם חזרה לשגשוג. אבל מעניינת הבחירה של עמוס בתיאור הגאולה כהקמת "סֻכַּת דָּוִיד". מדוע המלך הגדול של ישראל יגור בסוכה פשוטה?! עבור דוד המלך צריכים לבנות ארמון! עמוס שוב מביע גישה הומניסטית. הוא מזכיר שדוד המלך הגדול התחיל את דרכו כרועה צאן. הנביא עמוס מדגיש בדברי התוכחה לעם: לא משנה מה העושר ומה המעמד – אדם הוא אדם.

וכך עמוס מזהיר: "בַּחֶרֶב יָמוּתוּ כֹּל חַטָּאֵי עַמִּי הָאֹמְרִים לֹֽא־תַגִּישׁ וְתַקְדִּים בַּעֲדֵינוּ הָרָעָֽה:" (עמוס ט, 10) זאת אומרת שהחטא האמיתי והחמור ביותר הוא להיות האדם שמתעלם מהסכנה ושחושב שמסיבה זו או אחרת הוא מוגן מכל רעה. כמו שעם ישראל הוא לא ייחודי בחסות שהוא מקבל מה' או בחשיפה לזעמו כך גם אין אדם שיכול לברוח מאסונות או להיות פטור מאחריות להתנהגותו.

בתולדות האנושות, כולל הדור שלנו, רואים שפע ורואים עוני, חווים שגשוג וחווים אסון. אבל גם בתקופות של גאות וגם בתקופות של שפל המרכיב שעֵרכּוֹ אינו משתנה הוא ההבנה שאני קודם כל בן אדם כמו כולם. הדאגה אחד לשנייה היא מהות האנושות ומהות היותנו נבראים בצלם ה'. אנחנו לא שולטים על כוחות הטבע, אבל כן נוכל להחליט איך אנחנו מתמודדים. אם נכיר באנושיות של כל בן ובת אדם ואם ניקח אחריות אחת על השני, בידינו להגשים את החזון היפה של עמוס (ט, 13-14)

"הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר וְדֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע וְהִטִּיפוּ הֶֽהָרִים עָסִיס וְכָל־הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה: וְשַׁבְתִּי אֶת־שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת־יֵינָם וְעָשׂוּ גַנּוֹת וְאָכְלוּ אֶת־פְּרִיהֶֽם:

שבת שלום