כתבות

סיפור החתונה של עינת וליאור

אנחנו מאוד מחוברים ליהדות ומרגישים יהודים ברמ"ח איבריו. אך לאורך השנים מצאנו היהדות האורתודוכסית הממסדית כגוף פוליטי ולא רוחני. נוסף על כך לא אחת התפרסמו שחיתויות בו. לא רצינו טקס שהיהדות בו היא הבירוקרטיה שמשתמשת ללא משוא פנים באותיות הקדושות של העברית כדי להתיש את האזרח. רצינו טקס שיכבדו אותנו ואת איך שאנחנו בוחרים להיות יהודים שמאמינים בשויון באהבה ושלא יגידו לנו איך להיות יהודים. כמו שהסבים והסבתות שלנו התחתנו שונה לפי הערכים, התרבות, המאווים שלהם, אך כולם היו אותה תחת חופה יהודית ושמיים., משרד הפנים ולשכת הנישואין, דרעי, ש"ס , אישה זרה שמלמדת איך להיות אישה טובה- כל אלו לא היו שם. רצינו טקס יהודי אמיתי, טקס שהיהדות בו היא בלב ובנשמה של מי שנמצא תחת החופה. כזה טקס רצינו בדיוק.

לכן, החלטנו לפנות לתנועה הרפורמית והגענו לרב דניאל מאיר לתחילת התהליך. הרב היה אדם מקסים ביותר. היתה בו שלווה פנימית שהרגישה שרק אדם המחובר באמת לערכים ולאמונה שלו יכול להיות כזה. סיפרנו לו קצת על עצמינו ואמרנו לו שאנחנו לא רוצים לשנות דבר בטקס המסורתי ויצאנו לדרך. הרב הכווין אותנו לגבי ההכנות  ואפילו תזכר אותנו כששם לב שאנחנו "מעופפים" ושכחנו מהכתובה. בתהליך הרגשנו שרואים אותנו, זוכרים אותנו ולא מפעל ייצור לזוגות נשואים. הטקס היה מרשים ומכובד. הוא היה ישראלי ויהודי, הרב קידש בצורה מופלאה בניגון מסורתי. אנו שמחים שבחרנו להתחתן כך. זה היה מאוד "אנחנו".

הדת היהודית מעולם לא קבעה שצריך לעבור דרך הממסד האורתודוכסי, מי שבוחר בדרך אחרת נשוי באותה מידה כמו מי שהחליט להתחתן במשרד הרבנות. יתרה מכך, גם הרבנות רואה במי שהתחתן אפילו בטקס נוצרי מחוץ לארץ כנשוי (ולכן עליו להתגרש באופן יהודי). לא סתם אומרים "לפתוח תיק" ברבנות, זה באמת תיק, והתיק הזה מלא בערכים, אנשים, מעשים שלא עולים בקנה אחד עם קדושה ואהבה. אז למה לשאת תיק כזה ביום המאושר בחייך?

חזרה לעמוד החתונת