עמדות ותגובות

הצעת חוק יום המנוחה השבועי

המרכז הרפורמי לדת ומדינה

כ"ד כסלו תשע"ו , ‏06 דצמבר 2015

לכבוד: חברי ועדת שרים לענייני חקיקה

שלום רב,

הנדון: פ/2112/20 הצעת חוק יום המנוחה השבועי, התשע"ו–2015

הצעת החוק המובאת בפניכם, מבטלת את ההסמכה שניתנה לרשויות המקומיות בדבר ההחלטה על פתיחת עסקים בשבת ומעבירה החלטה זו באופן מוחלט לידי שר הכלכלה. ההצעה מבקשת לשנות למעשה את אופייה של השבת כיום מנוחה שבועי על-ידי סגירה גורפת של כל העסקים בשבת, מבלי לערוך דיון ציבורי בעניין כנדרש ואף מבלי להבטיח הגנה לכלל העובדים שאינם מעוניינים לעבוד בשבת. לפיכך אנו קוראים לכם שלא לתמוך בהצעה, מטעמים אלה:

1. לפי הדין הקיים, מוסמך שר העבודה ליתן היתרי עבודה למקומות עבודה להעסיק עובדים בשבת, יום המנוחה השבועי, מכוח סעיף 12 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א- 1951. על פי החוק הקיים, עסק הפועל בשבת נדרש לקבל היתר משר הכלכלה לצורך העסקת עובדים יהודים בשבת, כאשר ההיתרים הניתנים מכוח סעיף זה הם היתרים לעסקים בעלי אופי ברור של שירותי פנאי, נופש ותרבות ושירותים חיוניים.

2. דיני השלטון המקומי מעניקים לרשויות המקומיות תפקיד מכריע ברישוי עסקי המסחר בתחומן ובהסדרת פעילותם. כך לדוגמה, סעיף 249(20) בפקודת העיריות מסמיך את העיריה: "להסדיר פתיחתם וסגירתם של חנויות ובתי מלאכה, מסעדות, בתי קפה, בתי תה, בתי משקה, מזנונים, קנטינות ומוסדות אחרים כיוצא באלה, ושל בתי קולנוע, תיאטרונים ומקומות אחרים של עינוג ציבורי או של סוג פלוני מהם, ולפקח על פתיחתם וסגירתם, ולקבוע — בלי לפגוע בכללותה של הסמכות — שעות פתיחתם וסגירתם ביום פלוני...".

3. בשנת 1991 התייחס המחוקק מפורשות לקשר בין סמכות כללית זו של העיריה לבין סוגית הפעילות המסחרית בימי המנוחה באמצעות תיקון פקודת העיריות במהלך אשר כונה "חוק ההסמכה". בתיקון זה קבע המחוקק כי לעירייה נתונה הרשות להפעיל את סמכותה הנזכרת לעיל בתחום שיפוטה או בחלק ממנו לגבי ימי המנוחה, בהתחשב בטעמים שבמסורת דתית וכך אף לגבי יום תשעה באב (סעיף 249(21) לפקודת העיריות (נוסח חדש)). תיקון זה לחוק נעשה על רקע חששן של המפלגות האורתודוכסיות מערעור משפטי על תוקפם של חוקי עזר עירוניים שונים, אשר הגבילו את אפשרות פתיחתם של מוסדות תרבות ופנאי בימות השבת והחג, למרות היתרי ההעסקה הכלליים שניתנו להם מכוח סעיף 12 לחוק שעות עבודה ומנוחה (מסעדות ותיאטראות לדוג'). חוק ההסמכה עיגן באופן מפורש את סמכותן של הרשויות המקומיות להתוות את אופיו של המרחב הציבורי שבשטח שיפוטן בימות המנוחה הרשמיים והכיר בצורך להתחשב באופיים של הקהלים במרחב זה.

4. הצעת החוק המונחת לפניכם מבקשת לבטל את חוק ההסמכה לרשויות המקומיות ונותנת בידי שר הכלכלה סמכות לאסור באופן גורף כל מסחר בשבת, תוך שימוש באמצעי אכיפה מוגברים בהם הטלת עיצום כספי משמעותי וקביעה כי פתיחת עסק בשבת היא בגדר עוולה נזיקית המאפשרת לעסקים אחרים לתבוע את העסק הפתוח בשבת בגינה. בכך פוגעת ההצעה באופן גורף במרקם החיים המוניציפאליים-קהילתיים.

5. במצב הקיים, רשויות מקומיות שונות מתחשבות במרקם החיים הייחודי של כל ישוב או עיר ובהתאם מנהיגות את ההסדר הרצוי, בהתחשב בהוראות החוק הכלליות המחייבות התחשבות בטעמים שבמסורת דתית. הצעת החוק שלפניכם מבקשת לבטל כל זאת ולקבוע איסור גורף על כל הרשויות המקומיות והפקעת זכותן לקבוע את אופי המרחב הציבורי ביום המנוחה.

6. זאת ועוד, לפי ההסדר הקיים, יכולה רשות מוניציפלית להגדיר אזורים מסוימים כאזורי מסחר ובהם לאפשר מסחר בשבת, לעומת קביעה כי באזורי מגורים ייאסר המסחר בשבת, הכל תוך שמירת אופיו המסורתי והסוציאלי של יום השבת. לפי הצעת החוק, הסדר זה הופך להיות בלתי חוקי ושר הכלכלה יקבע הסדר אחיד, לכל הערים ואזורי המסחר השונים, לפיו המסחר אסור באופן גורף. בכך יש כדי לפגוע באזרחים, אשר עבורם יום המנוחה השבועי הוא היום בו הם יכולים לבצע קניות אשר לא מתאפשרות להם בשאר ימות השבוע.

7. לא ניתן להכחיש את העובדה כי בישראל, כמו גם במקומות רבים ברחבי העולם, תרבות הצריכה שינתה את אופייה של תרבות הפנאי, הבילוי והנופש. מספרם הרב של הישראלים הבוחרים לבלות את יום המנוחה השבועי בפעילות צרכנית, מעיד על כך שרבים מטשטשים את הקו המסורתי בין פעילות נופש לפעילות מסחרית ולכן אין זה נכון לבטל באופן גורף את פעילות המסחר בשבת תוך שימוש באמצעי ענישה דרקוניים, כפי שעושה הצעת החוק. העובדה שמתקיימת פעילות מסחרית בשבת מעידה על צורך רחב של הציבור בפעילות זו. ההבחנה בין פעילות מסחרית, שנאסרת באופן גורף, לבין פעילות פנאי ותרבות שמותרת במגבלות, מתעלמת מהשינוי שחל בדפוסי הפנאי והתרבות של ציבור ישראלי רחב ה"מצביע ברגלים" בעד קיום פעילות מסחרית כחלק מאפשרויות הבילוי של ימים אלו.

8. יש מקום להגביל פעילות מסחרית בשבת באזורי מגורים מטעמים סוציאליים ומטעמים של מסורת דתית, אך את זאת יש להשאיר לשיקול דעתן של הרשויות המקומיות, ולא לאסור זאת באופן גורף מבלי להתחשב בעמדתו של ציבור רחב המעוניין בכך.

9. סוגיית רווחתם של העובדים ודאגה לעובדים אשר אינם מעוניינים לעבוד בשבת אכן ראויה להתייחסות אולם הצעת החוק אינה משפיעה כלל על סוגיה זו. יודגש כי מצוקתם של עובדים העובדים בעבודות של תרבות ופנאי, ביטחון ורפואה אינה שונה מאלה העובדים בתחום המסחר. יש להתמודד אפוא עם סוגיה זו בדרך של הגנה גורפת על כלל העובדים במשק בשבת, על ידי הידוק איסור האפליה של עובדים שאינם מסכימים לעבוד בשבת – איסור שכבר קיים כיום בחוק שעות עבודה ומנוחה – וכן קביעת תנאים נוספים כגון הגבלת היכולת להעסיק את העובד מדי שבת וחג ברציפות, והבטחת זכותו ליהנות מימי מנוחה משפחתיים וקהילתיים מלאים מדי מספר שבתות וכן הגבלת היקף שעות העבודה (הרגילות והנוספות) ומספר המשמרות שניתן להעסיק בהן עובד בימי המנוחה הרשמיים. בנוסף, יש לקבוע גם הגנה על זכותו של בעל עסק שלא להפעיל את עסקו בשבת ולא להתנות את השכרת המקום בהפעלתו בשבת.

10. סוגית המסחר בשבת היא אחת הסוגיות הנוגעות לאופיה של השבת במרחב הציבורי. הצעת החוק אינה מתייחסת לסוגיות נוספות משמעותיות אשר ראויות להסדרה בהצעה כוללת המביאה בחשבון את כלל האיזונים הנדרשים בחקיקה על מנת להסדיר את המרחב הציבורי הראוי ביום המנוחה השבועי כמו סוגית התחבורה הציבורית בשבת, יצירת קריטריונים ברורים אשר יסדירו את תרבות הפנאי והשירותים שיקבלו היתרים להעסיק עובדים בשבת וכיוב. הצעת החוק שלפניכם מכריעה רק באחת הסוגיות באופן חד צדדי בלי לשקול את התמונה הכוללת ולכן יש להתנגד להצעה.