עמדות ותגובות

נייר עמדה: חוק חובת גילוי לגבי מי שנתמך על ידי ישות מדינית זרה


המרכז הרפורמי לדת ומדינה

לכבוד
ועדת שרים לענייני חקיקה

הנדון: הצעת חוק חובת גילוי לגבי מי שנתמך על ידי ישות מדינית זרה (תיקון) (הגברת השקיפות לגבי נתמכים שעיקר מימונם מתרומות של ישויות מדיניות זרות), תשע"ו – 2015

עיקרי הדברים

תזכיר החוק קובע שתי חובות עיקריות לגבי גופים שעיקר מימונם מגיע ממדינות זרות:

(1) ציון דבר התרומה מהמדינה הזרה בכל פרסום ודו"ח מטעם הגוף הנתמך, בכל פנייה לשר, ח"כ או עובד ציבור ובכל דיון המתקיים בנוכחות שר, ח"כ או עובד ציבור.

(2) נשיאת תג המזהה את הנציג של הגוף הנתמך על ידי מדינה זרה כשדלן של אותה מדינה בעת שהותו בכנסת. הפרת החובות הינה עבירה פלילית שעונשה קנס בסכום של 29,200 ₪.

אנו קוראים לכם להתנגד להצעת חוק מסוכנת ומיותרת זו, מטעמים אלה:

· אין צורך בהגברת השקיפות שכן כבר כיום מוטלת חובת דיווח מוגברת על תרומות של ישויות מדיניות זרות לעמותות, דיווח שמופיע הן באתר רשם העמותות והן באתר של הגוף הנתמך.

· הצעת החוק מפלה משום שהיא חלה רק על תרומות של ישויות מדיניות זרות אך לא מתייחסת לתרומות של אנשים וגופים פרטיים, תרומות בסכומים גבוהים אשר יש להן השפעה אדירה על החברה הישראלית ומאידך אינן שקופות כלל.

· מטרת הצעת החוק היא לסמן באות קין ארגוני זכויות אדם, באופן שמקעקע את הדמוקרטיה הישראלית, פוגע קשות בחופש ההתאגדות ופוגע בריבוי הקולות החיוני בחברה דמוקרטית.

· החובה לציין את דבר התרומה בכל דיון ובכל פרסום ולשאת תג זיהוי בכנסת תוביל למעשה לסתימת פיות, להשתקת קולות ביקורתיים, להפחדה ולסימון גופים מסוימים כבלתי לגיטימיים.

· הרחבת החובות החלות על שדלנים ביחס לכל נציג של עמותה המקבלת תרומה מישות מדינית זרה יפגעו קשות בפעילותן של עמותות אלה בכנסת ישראל.

· אין אח ורע במדינות הדמוקרטיות לחובה גורפת להזדהות כמקבל תרומה זרה בכל דיון עם נציג ציבור ולחובה לשאת בפרלמנט תג המציין עובדה זו.

· הצעת חוק זו תפגע קשות במעמדה של ישראל בעולם וביחסיה עם בנות בריתה, בעיקר ביחס למדינות המעבירות סכומי עתק לחברה הישראלית – סכומים שרובם המוחלט מופנה לאוניברסיטאות, משרדים ממשלתיים, בתי חולים ומוסדות תרבות ומיעוטם הזניח (פחות מ-5%) מועבר לארגוני החברה האזרחית.

פירוט הנימוקים

תזכיר החוק מיותר שכן כבר כיום קיימת חובת גילוי, בהתאם לחוק חובת גילוי לגבי מי שנתמך על ידי ישות מדינית זרה, תשע"א – 2011. חוק זה שינה את המצב שהיה קיים מאז 2008, וקבע חובת הגשת דיווח לרשם העמותות של עמותה או חברה לתועלת הציבור שקיבלה תרומה מישות מדינית זרה מדי רבעון (במקום דיווח שנתי). הדיווח צריך לכלול את זהות נותן התרומה, סכום התרומה, מטרת התרומה והתנאים לתרומה. רשם העמותות מפרסם באתר האינטרנט של רשות התאגידים את רשימת הנתמכים שדיווחו כאמור. על הגוף הנתמך לפרסם את דבר התרומה גם באתר אינטרנט מטעמו. אשר על כן, נראה כי תזכיר החוק מתפרץ לדלת פתוחה שכן כבר כיום קיימת שקיפות מלאה לגבי תמיכה מישויות מדיניות זרות וכל המעוניין יכול לראות מידע זה הפתוח לציבור.

תזכיר החוק יוצר מציאות מפלה, שכן החוק מטיל חובת גילוי אך על ארגונים המקבלים מימון מישויות מדיניות זרות (המוגדרת בסעיף 36א(א) של חוק העמותות) אך אינו מטיל חובת גילוי דומה על מי שמקבל מימון זר מאנשים וגופים פרטיים. הצעת החוק מבקשת, לכאורה בשם השקיפות השלטונית, לקבוע מנגנון גילוי, אשר במהותו מבחין אבחנה פסולה בין חברות ועמותות על פי מקורותיהם הכספיים. עולה בבירור מהצעת החוק, לאור ההיסטוריה החקיקתית שלה עד כה, שמטרת ההצעה היא לקבוע הסדר נפרד ומיוחד לגופים שמקבלים תרומות משמעותיות מגופים מדינתיים וזאת מכיוון שהתנהלות זאת נתפסת על ידי מציעי החוק כהשפעה אסורה של מדינה זרה על ענייניה הפנימיים של מדינת ישראל. אולם, השפעה שכזו עשויה להיות גם לתרומות שנעשות על ידי גופים פרטיים זרים, שתרומותיהם עולות עשרות מונים על התרומות של מדינות זרות. אם הכוונה הינה למנוע התערבות של גופים זרים בחברה ובפוליטיקה הישראלית, אין כל הבדל בין תורמים מדינתיים ותורמים פרטיים זרים. אדרבה, דווקא תרומות של גופים פרטיים הינן שקופות פחות ולפיכך יש יכולת פחותה לפקח עליהן. מכאן, שהיחס השונה לשני סוגי התרומות נגוע בהפליה חמורה, ומטעם זה תזכיר החוק אינו חוקי.

תזכיר החוק מזיק, הואיל וכל מטרתו לסמן ובדרך זו להוקיע (לעשות "שיימינג") לארגוני זכויות אדם, שהם המושאים של תזכיר החוק. המטרה האמיתית של הצעת החוק היא לסמן מספר עמותות וחברות כבעייתיות מבחינה ציבורית, כלומר להטיל עליהן "אות קין" על ידי פרסומן באור שלילי וזאת ללא כל הצדקה עניינית או משפטית.

התזכיר מבקש לכאורה "לחשוף" את נציג הארגון בהקשרים שונים כמקבל תמיכה מישות מדינית זרה בכל מגע שהוא מקיים עם נבחרי ציבור, עובדי ציבור או עם הציבור בכללותו. הוראה זו פסולה שכן היא מבקשת להשתיק קולות ביקורתיים. הוראה זו משמעה סימון של עמותות ופעילים והצבעה עליהם כעל חשודים בפעילות אנטי-ישראלית וכדוברים בלתי לגיטימיים. דרישה לפתוח כל דיון וכל פגישה בהצהרה כאמור היא בלתי סבירה בעליל ותגרום לפגיעה בפעולתם של הארגונים.

תזכיר החוק מרחיק וקובע כי נציג של ארגון שעיקר מימונו מגיע מישות מדינית זרה צריך לשאת תג על בגדיו ובו יזדהה כשדלן של הישות המדינית. במסווה של "זכות הציבור לדעת" מבקש ההסדר המוצע לסמן סוג מסויים של ארגונים כארגונים חשודים שיש לבחון את מהותם ופעילותם באופן אחר וקפדני יותר מכלל הארגונים וזאת תוך העלאת סימני שאלה לגבי נאמנותם לאינטרסים של מדינת ישראל בהיותם כביכול שלוחים של מדינות זרות. קביעה שכזו היא לא רק בלתי סבירה ובלתי מידתית אלא שיש בה הסתה כנגד ארגונים והוקעתם אל מחוץ למחנה.

יש להדגיש כי גם כאשר ארגון מקבל תרומות נכבדות מישויות מדיניות זרות, מדיניותו אינה מוכתבת על ידי המדינה הזרה, אלא על ידי הועד המנהל של אותו ארגון. ראוי להדגיש עוד כי מבחינת הסכומים המוזרמים על ידי מדינות זרות לארגוני החברה האזרחית, המדובר בסכומים מזעריים, בהשוואה לתרומות ממדינות זרות המועברות לאוניברסיטאות, משרדים ממשלתיים, בתי חולים ומוסדות תרבות ופסטיבלים. על מנת לסבר את האוזן, נציין כי בעוד שגורמים כמו האיחוד האירופי תורמים מאות מיליוני ₪ בשנה למוסדות שונים בישראל, פחות מ-5% מסכום זה מועבר לארגוני החברה האזרחית.

לסיכום, מדינה דמוקרטית צריכה להתברך ולעודד את פעילותם של ארגוני זכויות אדם וארגונים לשינוי חברתי, שתפקידם בביקורת על התנהלות על רשויות השלטון ובקיום שיח ציבורי הוא תנאי בלעדיו אין לקיומה של חברה דמוקרטית. תזכיר החוק מבקש, במסווה של קידום השקיפות, להצר את צעדיהם של ארגוני החברה האזרחית. זאת תוך יצירת אבחנה לא שוויונית בין עמותות שונות על בסיס מיהות התורמים להן. תזכיר החוק עלול לפגוע בריבוי הקולות החיוני כל כך בדמוקרטיה, ויביא לפגיעה אנושה ביחסיה של מדינת ישראל עם בעלות בריתה ומכל הטעמים האמורים אין לאשרו.