לאתר התנועה ליהדות מתקדמת


בונים הגדה משפחתית
בשער זה תמצאו טקסטים שונים שיסייעו לכם לעצב הגדה משפחתית המתאימה לכם. תוכלו למצוא הגדה מסורתית מבוארת, קטעי קריאה לשילוב בהגדה וכן הצעות להגדה מעובדת לילדים בגילאים שונים. כל הקבצים ניתנים להורדה ולעריכה. לרעיונות נוספים להפיכת ליל הסדר לחוויה משפחתית משמעותית ומעניינת בקרו בשער 'עושים סדר מעניין' 

הגדה מסורתית מבוארת

        

להורדת נוסח ההגדה המסורתי, הכולל קטעי קריאה נוספים וכן פירושים והסברים לחצו כאן

הגדות מעובדות לילדים בבית הספר היסודי


הגדות אלו מבוססות על הסדר המסורתי, אך הן מעובדות וכוללות שירים וקטעי קריאה המתאימים לגילאים צעירים.

להורדת נוסח הגדה מעובד המתאים לילדים בכיתות א-ג לחצו כאן
להורדת נוסח הגדה מעובד המתאים לילדים בכיתות ד-ו לחצו כאן


קטעים לשילוב בהגדה

הקטעים המובאים כאן לקוחים מה"הגדה לזמן הזה" – הגדה לפסח של היהדות המתקדמת בישראל. ההגדה מכילה קטעים רבים נוספים – קטעי הגות ועיון, יצירה ושירה.

לרכישת ההגדה (במחיר של 40 ₪ או 35 ₪ בקניה של למעלה מעשר הגדות) אנא פנו למשרדי התנועה ליהדות מתקדמת בישראל 02-6203448, דוא"ל: impj@impj.org.il, או לרבה גליה סדן galia@beit-daniel.org.il

לקט מקורות להעשרת ההגדה המסורתית מתוך "הגדה לזמן הזה":

"עני שדרכו בפרוסה" (פסחים, קט"ז)
הרמימי עבדות מצרים אל ימי מחנות השואה




כשלמדתי באוניברסיטה את תולדות התפילה, עסקנו בהתקרב חג הפסח גם בהגדה. בין השאר למדתי את משמעותה של האמירה במסכת פסחים, בעניין חלוקתה של המצה האמצעית לשנים: על "עני שדרכו בפרוסה". פרופ' יוסף היינמן המנוח הסביר לנו, תלמידיו, כי בכל יום כשיָצא העבד לעבודת יומו קיבל את מנת הלחם היומית. העבד היה יכול לסיים את המנה מיד, אך אם יעשה כך לא יישאר לו לחם לשאר היום. לכן בָּצע את מנת הלחם, חציו אכל כארוחת בוקר ואת המחצית השנייה הותיר להמשך היום.

חזרתי הביתה וסיפרתי להוריי את שלמדתי. כשהגעתי לעניינה של הפרוסה החצויה החל אבי לבכות. כשנרגע סיפר כי כך היה גם במחנה הריכוז. כל בוקר קיבלו את מנת הלחם היומית. חלקה אכלו מיד וחלקה צררו לשעה מאוחרת יותר. אבי גם סיפר כי לא פעם היו אסירים בעלי זרוע גוזלים את הלחם מהחלשים מהם. בהעדר לחמם נחלשו, כמובן, עד מוות ברעב או עד שליחה למחנה ההשמדה, כי אבדו את כושרם לעבוד.

מאז קיבל עבורי טכס חלוקת הצָפוּן, האפיקומן, משמעות חדשה. לא עוד רגע עליז במהלך הסדר, אלא רגע רציני המעביר אותנו מעבדות מצריים אל עבדות בת ימינו, אל ימיה השחורים של השואה.

יהורם מזור




כְּנֶגֶד אַרְבַּע בָּנוֹת דִּבְּרָה תּוֹרָה:
אַחַת חֲכָמָה , אַחַת כּוֹעֶסֶת, אַחַת תַּמָּה וְאַחַת שֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת לִשְׁאֹל.


חֲכָמָה מַה הִיא אוֹמֶרֶת? – מָה הָעֵדוֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר הוֹרִישׁוּ אֲבוֹתֵינוּ וְאִמּוֹתֵינוּ לָנוּ?
אַף אַתֶּם אִמְרוּ לָהּ: "עֵדוֹת" – עַל שׁוּם שֶׁאִמּוֹתֵינוּ גַּם הֵן עֵדוֹת לְאוֹתוֹ הַנֵּס.
"חֻקִּים" – עַל שׁוּם שֶׁנִּתְּנוּ לָנוּ חֻקִּים לָשׂוּחַ בְּצִלָּם וּלְהָשִׂיחַ בָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאָשִׂיחָה בְּחֻקֶּיךָ " (תהלים קיט, מח).
"מִשְׁפָּטִים" עַל שׁוּם: מִלִּים, שִׁירָה, פַּרְשָׁנוּת מִתְחַדֶּשֶׁת, טִיּוּב וְתִקּוּן, שֶׁאָנוּ מְחֻיָּבִים בָּהֶם.

כּוֹעֶסֶת מַה הִיא אוֹמֶרֶת ? מָה הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת לָנוּ?
אַף אַתֶּם פִּרְשׂוּ יְדֵיכֶם לִקְרָאתָהּ וְאִמְרוּ לָהּ: גַּם לָךְ חֵלֶק בְּלֵיל יְצִיאַת מִצְרַיִם הַזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "בִּשְׂכַר נָשִׁים צִדְקָנִיּוֹת... נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם" (בבלי,סוטה יא ע"ב) וְגַם קוֹלֵךְ רָאוּי לוֹ שֶׁיִּשָּׁמַע מִתְרוֹנֵן בְּשִׁירַת הַחֵרוּת, שֶׁנֶּאֱמַר עַל מִרְיָם הַנְּבִיאָה: "וַתֵּצֶאןָ כָּל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת" (שמות טו, כ).

תַּמָּה מַה הִיא אוֹמֶרֶת? מַה זֹּאת?
וַאֲמַרְתֶּם אֵלֶיהָ: "בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם".
"אָדָם" – כָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם ... וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם" (בבראשית ה, ב).
"עַצְמוֹ" מַה טַּעֲמוֹ ? לְכָל אֶחָד וְאַחַת מֵאִתָּנוּ מִצְרַיִם, שֶׁאוֹתָהּ אָנוּ מְצֻוִּים לְהַכִּיר, שֶׁאוֹתָהּ אָנוּ מְצֻוִּים לָצֵאת, שֶׁאוֹתָהּ אָנוּ מְצֻוִּים לְהוֹצִיא מִקִּרְבֵּנוּ.

שֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת לִשְׁאֹל
אַתֶּם פִּתְחוּ וְאִמְרוּ לָהּ: "הָרִימִי אַל תִּירָאִי" (ישעיהו מ, ט) "כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב" (שיר השירים ב, יד). כֹּחֵנוּ יִגָּרַע וְיִמְעַט בִּלְעָדַיִךְ. "בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ כִּי חַג ה' לָנוּ:" (שמות י, ט) כִּי שֻׁתָּפִים כֻּלָּנוּ בִּיצִיאַת מִצְרַיִם. מִי יִתֵּן וּבְשִׂמְחַת חֵרוּתֵנוּ נִהְיֶה קַשּׁוּבִים לְקוֹלוֹת כָּל בָּאֵי עוֹלָם.

תמר דבדבני ודליה מרקס


בכל דור ודור
הרב יהוידע עמיר




ההגדה מלמדת, שהבטחת האל לאברהם בברית בין הבתרים לא הייתה מוגבלת לעבדות מצרים ולגאולה ממנה. "בכל דור ודור", מסבירה ההגדה, קמים על עם ישראל אויבים המבקשים לכלותו. רק הבטחת האל להצילו עומדת לעם ומקיימת אותו. מחבריו של טכסט זה בטאו בו תחושה קשה של נרדפות מתמדת, של חיים ללא ביטחון ומשענת, לבד מהביטחון באל וההישענות עליו. בדבריהם מהדהד ניסיון היסטורי של עם למוד רדיפות, גזירות ופוגרומים.

אנו, החיים במדינת ישראל, המגנים על עצמאותנו ועל חיינו והמחזיקים בידינו את הכוח הצבאי והכלכלי הדרוש לכך, שוב איננו רשאים לראות כך את קיומנו ואת מעמדנו. אנו מצוּוים לזכור ולהזכיר את ניסיון אמותינו ואבותינו. אנו מצוּוים לדעת שלא חלפו האויבים ולא חלפה האיבה. ועם זאת, אסור לנו להיגרר אל תודעת-קורבן שאינו אחראי לגורלו ולמעשיו. אדרבא, עלינו חלה מצווה אחרת. אנחנו מצוּוים ב"בכל דור ודור" האחר של ההגדה, זה המְצווֶה עלינו לראות עצמנו כאילו יצאנו ממצרים; זה המְצווֶה עלינו להישמר מכל משמר שמא נשעבד, שמא נרדוף, שמא נקום לכלות. מפני סכנה זו לא תציל אותנו הבטחת האל. רק אנו, בכוח הכרעתנו הרוחנית והמוסרית – נוכל להיאבק על קיום המִצווָה.

לקטעים נוספים המתאימים לשילוב בהגדה לחצו כאן