לאתר התנועה ליהדות מתקדמת


מאמרים וחומרי עיון
בשער זה תוכלו למצוא מאמרים ודברי הגות הקשורים להיבטים שונים של חג הפסח – תקופת האביב, ההכנות, תחושת העבודת והחירות, מקומן של נשים ועוד.

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם ראשׁ חֳדָשִׁים
הרבה גליה סדן

        



הבחירה לקבוע דווקא את ניסן כ"ראש חודשים" איננה מובנת מאליה. למרבה הפליאה ספירת מעגל השנה איננה מתחילה מן היום והחודש בו נברא העולם, מיום היציאה מן התיבה או מן הרגע בו בחר האל את אברהם. אף לא מיום מתן תורה או מן הרגע בו נכנסו בני ישראל לכנען לאחר נדודיהם במדבר. לא. ספירת מעגל השנה המקראי מתחילה דווקא בניסן. שבועיים לפני חג הפסח. לעם יש זיכרונות מיתולוגיים, שאינם נספרים במדויק, ורק אחריהם באים אירועים קונקרטיים המהווים את ההיסטוריה שלו. אך ישנו מרחב-זמן העומד בין שני קצוות אלה. רגע שהוא הרגע בין המיתולוגיה לבין ההיסטוריה. הזמן של צירי הלידה, של ההתהוות. מפה מתחילים לספור. כאן מתאפסים השעונים. זו ההתחלה. לחצו כאן לקריאת המאמר המלא


הכן עצמך תחילה – על הכנוֹת, על עבדות ועל חירות
הרב שלמה פוקס




מה בין חירות ועבדות לכניסה ויציאה? כיצד משתלב פסח במהלך כולל של לוח השנה העברי? האם אנחנו עבדים או בני חורין? שלמה פוקס מזמין אותנו לחשוב על המשמעות הרוחנית והדתית של ההכנות לפסח, ההכרה בחמץ וביעורו, הריתמוס של הלוח העברי וארבע הקושיות, שנשאלות דווקא עם הגיענו אל המנוחה ועל הנחלה. לחצו כאן לקריאת המאמר המלא



ארבעת הבנים – אתגר יהודי-חינוכי
הרב סער שקד




מנהג ישראל בשבת הגדול לדרוש בענייני הפסח, בכדי להכין את הלבבות ולשְנות את תלמודינו, שנמצא מוכנים לליל הסדר. דברים אלה ברצוני להקדיש להגיון המדרשי ולעיקרון החינוכי העומדים בבסיס ליל הסדר. האופי המשפחתי של חג הפסח בא לידי ביטוי כבר בפסח מצרים, עת משה מצווה את העם להכין שה לכל בית אב, לאוכלו מצות על מרורים (שמות י"ב). בימי בית המקדש היה עיקר החג מעשה הקרבן המיוחד לפסח ואכילתו בחבורת מצווה. עדות ליחס בין חשיבותו של הקרבן לחשיבותו של ליל הסדר ניתן למצוא במבנה מסכת פסחים שבמשנה. במסכת עשרה פרקים. לחצו כאן לקריאת המאמר המלא


יציאת מצרים על פי קבלת ספר הזוהר
עריכה, תרגום וביאור: אור זהר




לצאת ממצרים, להשתחרר מיצר הרע. המשנה מורה: "בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא מצרים". באמצעות מעקב אחר חלקים מתוך דרשה אחת מספר הזוהר, נגלה שהציווי איננו מוגבל רק ל"בכל דור ודור", אלא אפילו  לכל יום ויום, אולי אפילו לכל רגע ורגע.  בכל אחד מאלה אנחנו חייבים לראות את עצמנו כאילו אנחנו עצמנו יוצאים ממצרים.  בספר הזוהר, פרשת תצוה, מופיעה קושיה על הפסוקים "אֱלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשֶׂה לָּךְ: אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר" (שמות לד, יז-יח).  הזוהר דורש את החיבור בין שני הפסוקים ואומר שהם צופנים בתוכם סוד. לחצו כאן לקריאת המאמר המלא


יציאת מצרים בדורנו
הרב גרגורי קוטלר




עלייה מברה"מ כסיפור עמים רבים מתארים את ראשית התהוותם באגדות פלאיות, המספרות על מעשי גבורה וניצחונות נועזים. לעומתם, העם היהודי בחר לציין ולהדגיש כי ראשיתו הייתה דווקא בבית העבדים. מאז אנו חוגגים מדי שנה את חג הפסח ובכל פעם מנסים לחוות מחדש מעט מן הכאב, הסבל וההשפלה שבעבדות. בעומדם במדבר סיני אחרי עשר המכות, אחרי נס קריעת ים סוף, ואפילו אחרי מתן התורה היו בני-ישראל לכאורה חופשיים לחלוטין. העבדות הפיזית הייתה מאחוריהם. פרעה וחילו טבעו בים. אך בני-ישראל עדיין לא היו לעם, אלא לעדר עבדים בנפשם. בכל פעם מחדש הם בכו בפני משה והתגעגעו לחיים במצרים, לחיי העבדות: "טוב לנו לעבוד את המצרים", "מי יאכילנו בשר? זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם, את הקישואים ואת האבטיחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים". לחצו כאן לקריאת המאמר המלא



אהיה אשר אהיה
הרב יהוידע עמיר




סיפור ההתרחשות שבפרשה הראשונה של ספר שמות, המניח את הבסיס ליציאת מצריים, נע בשני מישורים מקבילים. ה"מצלמה" המתעדת את סבלות העם ממוקמת באורח קבע במצרים, בכל מקום שבו העבדים נתונים לעבודת הפרך ולגזירת ההשמדה המרחפת על ראש כל תינוק זכר. לעתים הם נאנחים מן העבודה, לרוב הם מתייאשים ומפנימים את השעבוד. בין כך ובין כך, שום דבר לא ישנה את מצבם; אין ל"מצלמה" שום סיבה לשנות את מיקומה; דומה, שהשעבוד יימשך לנצח וישחית את נפשות העבדים ואדוניהם כאחד; אין שום תקווה להיחלץ ממצרים. ואולם, לצד "מצלמה" סטטית, פסימית וכוללנית זו, שאינה רואה אלא המון עם משועבד מזה ונוגשים המתעמרים בו מזה, פועלת בפרשה "מצלמה" נוספת. לחצו כאן לקריאת המאמר המלא


להקשיב לאשר אבד
הרב דן פרת




לפני שנים, בימי התואר השני שלי בברקלי בקבוצת קריאה של טקסטים פוסט מודרניים התידדתי עם שו-פן, דוקטורנטית סינית שהמחקר שלה ערך השוואה בין תפיסת הזיכרון הסינית לזו היהודית. הייתי קצת נבוך כי לא בדיוק ידעתי מהי תפיסת הזיכרון שלנו ושו-פן שמחה להסביר לי במהירות בהפסקה בפינת הקפה: "אצל היהודים קיים קו אנכי בין שני חלקים מופרדים" אמרה, "זיכרון זה לא סתם חלק מן המסורת, זו מצווה. אתם מצווים לזכור את מעשיו של האלוהים שנמצא מחוץ לעולם, אך הוא גם זה שאוצר בחובו את כל הזיכרון האנושי. המצווה לזכור מחברת את שני החלקים המופרדים הללו - אתכם ואת האלוהים." לחצו כאן לקריאת המאמר המלא

גבורה וגיבורה – נשים ויציאת מצרים

"בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור
דברים לפרשת שמות מאת הרבה דר' דליה מרקס



פרשת שמות היא פרשה יוצאת דופן מפני שרוב הפועלים בה הן פועלות. הפרשה מספרת לנו על לא פחות משש נשים שהעבירו את משה הקטן מיד ליד עד שזכה, נתגדל, הפך להיות משה רבנו והושיע את ישראל מעבדות מצרים: היאך היה נולד משה ללא עיקשותה של אחותו מרים?  התורה מספרת על מרים הצופה מן הצד בתיבת אחיה "לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ" (שמות א, ד) והמדרש מאדיר את חלקה של הנערה ומספר: כיון שגזר פרעה ואמר: 'כל הבן הילוד היארה תשליכהו' (שמות א), אמר עמרם: ולריק ישראל שוכב את אשתו? מיד הוא הוציא את אשתו יוכבד, ופירש את עצמו ממנה, ועמד וגרש את אשתו כשהיא מעוברת ג' חדשים. ועמדו כל ישראל וגרשו נשותיהם. לחצו כאן לקריאת המאמר המלא


מרים – כוס המרי: על המנהג להוסיף לשולחן הסדר כוס של מרים
הרב שלמה פוקס




סיפורה של מרים במקרא פותח בעמידתה לצד היאור, לצפות "מַה יֵּעָשֶׂה" במשה, אחיה התינוק, המוצפן בתיבת גומא ונשלח לגורלו: "וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ" (שמות ב, ד). התייצבותה זו במטרה לצפות, להשגיח ובעת הצורך גם להתערב, מאפיינת את התייצבותה על מרים לאורך סיפור יציאת מצרים וההליכה במדבר, כאשר פעולתה איננה פעולה רשמית ומפורשת אלא פעולה נרמזת וסמויה, שהזמינה דורות של דרשנים לתהות על קנקנה. המדרש מקדים את הופעתה של מרים בסיפור ומייחס לה את עצם ההזדמנות ללידת משה. התלמוד מתאר את ההתרסה של מרים כנגד אביה, עמרם, שהגיב בכניעה גורפת לגזירת פרעה על הבנים הזכרים.
לחצו כאן לקריאת המאמר המלא 

למנהגים נוספים בליל הסדר שנועדו להזכיר את חלקן של הנשים ביציאת מצרים לחצו כאן

חול המועד ושביעי של פסח

זמן לאהבה – שיר השירים וחול המועד פסח
הרבה גליה סדן




המסורת קשרה יחדיו בחג הפסח את דוד ושלמה: את שירת דוד נקרא כהפטרה לשביעי של פסח, ואילו בשבת חול-המועד נהוג לקרוא את שיר השירים, המיוחס על פי המסורת לשלמה. דוד לא אהב אף אחד, מלבד את דוד, כמובן, אבל זכה להערצתם ואהבתם של ההמונים, וגם לאהבתה של מיכל האומללה ולאהבתו של אחיה, יהונתן. על שלמה, לעומתו, נאמר ש"אהב נשים נוכריות רבות ואת בת פרעה", ובמילה "רבות" מתכוון הכתוב, כזכור, לאלף נשים, לא פחות. נו, ומי שאוהב אלף נשים, כאילו בעצם לא אהב אף אחת. לחצו כאן לקריאת המאמר המלא

רגע אחרי חציית הים – רגע לפני הצעידה אל תוככי ההיסטוריה
הרב יהוידע עמיר

 

 

ספירת העומר מחברת בין רגע היציאה ממצרים, שחגגנו בליל הסדר, למתן התורה שיעמוד במרכזו של חג השבועות. יום אחר יום אנו צועדים בנתיב-הזמן העיקרי שהמסורת היהודית מזמנת לנו, זה שבין השחרור מהעבדות החיצונית הכפויה עלינו לחירות המסומלת בעבודת האל ובאימוץ תורתו. ואכן, נתיב זה הוא המציין את לבו של הזיכרון ההיסטורי היהודי. כל קריאת שמע מזכירה את יציאת מצרים;  הרגַלים כולם – גם חג הסוכות – מוקדשים להליכה זו היוצאת ממצרים והמתנהלת במדבר. רגעים אלה משתווים במשמעותם רק לרגעי הבריאה עצמה, לראשית שממנה נובעת ההיסטוריה כולה. ועל-כן אין זה פלא שיום השבת הוא בו בזמן "זכר ליציאת מצרים" ו"זיכרון למעשה בראשית". לחצו כאן לקריאת המאמר המלא 

למאמרים אודות היבטים של צדק חברתי בפסח לחצו כאן