יום כיפור | מאמרים

בשער זה תוכלו למצוא מאמרים בנושאים שונים הקשורים ליום כיפור.

יום הכיפורים – רקע ומושגים בסיסיים
הרבה גליה סדן

        



יום הכיפורים חל עשרה ימים אחרי ראש השנה, כלומר ב-י' בתשרי.
המטרה של יום הכיפורים היא לכפר על החטאים של העם. השאלה היא – איך מכפרים?
בספר ויקרא פרק ט"ז מסופר איך נהגו לכפר על החטאים של העם בימים התנ"ך:

(ה) וּמֵאֵת עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יִקַּח שְׁנֵי שְׂעִירֵי עִזִּים לְחַטָּאת וְאַיִל אֶחָד לְעֹלָה: [...] (ח) וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גּוֹרָלוֹת גּוֹרָל אֶחָד לַה' וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל: (ט) וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת הַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַה' וְעָשָׂהוּ חַטָּאת: (י) וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יָעֳמַד חַי לִפְנֵי ה' לְכַפֵּר עָלָיו לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל הַמִּדְבָּרָה: [...] (כט) וְהָיְתָה לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם: (ל) כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ:

במִשנה יש פירוט של כל ההכנות של הכוהן הגדול לקראת יום כיפור, והן נקראות "סדר עבודת כוהן גדול", שאנחנו קוראים עד היום בתפילת יום כיפור. 

לחצו כאן לקריאת המאמר המלא


מסע אל בטן הדגה - כל נדרי כפרוזדור לתפילות יום הכיפורים
הרבה איילה מירון-שעשוע




התפילה בערב יום הכיפורים היא כעין פרוזדור לתפילות היום כולו.  בתפילה זו אפשר למצוא את קצות אותם החוטים שיובילו אותנו לאורכו של היום, כמו חוט אריאדנה הנקשר בפתח המערה, בפתח המבוך, על מנת להוביל אותנו פנימה והחוצה בלי לאבד את דרכנו.

בתפילת ערבית ליום הכיפורים, שזכתה לכותרת "כל נדרי" בשל מרכזיות המעמד של קריאת "כל נדרי", אפשר למצוא את התווים הרעיוניים שיובילו אותנו לאורכו של החג: הכאה על חטא, המלכת המלך, בקשת הסליחה, התחנונים. אפשר למצוא כאן תפילות שנמצא מחר בשלבים השונים של היום: את נתנה תוקף, את אבינו מלכנו, את שמע קולנו, את הווידוי ואת תפילת "על חטא" וכן התוספות המיוחדות לעמידה, המופיעות הערב וגם מחר.

בחרתי הפעם בפקעת החוטים של אריאדנה, ולא ב"חוט השני", המונח היותר מתבקש אולי ביום זה. בזמן שבית המקדש היה קיים ביום הכיפורים היו קושרים לצווארו של השעיר לעזאזל חוט צמר צבוע אדום, חוט שני (או 'לשון של זהורית', בלשון המשנה), והמסורת מספרת שחציו היה נשאר בבית המקדש וכאשר היה השעיר לעזאזל עושה דרכו במורד ההר "ולא היה מגיע לחצי ההר, עד שנעשה אברים אברים" היה חוט השני בבית המקדש מלבין, על-פי הפסוק מישעיהו א': "אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ" (והיו שנים שלא הלבין, ולכן הפסיקו לקשור אותו על פתח האולם בחוץ והיו קושרים אותו בפתח האולם מבפנים).

לחצו כאן לקריאת המאמר המלא


"אבל אנחנו חטאנו"
הרב יהוידע עמיר




קריאת התורה וההפטרה של תפילת שחרית של יום הכיפורים מעמידות בפנינו שלוש עמדות יסודיות המתבטאות במסורת היהודית. מתוכן אנו נקראים לגבש את עמדתנו שלנו.

*
הראשונה היא זו של התורה עצמה. בבוקר יום כיפור אנו קוראים מתוך פרשת 'אחרי מות' שבספר ויקרא על טכס הכפרה המיוחד, המיוחס ליום העשור לחודש השביעי, הוא יום הכיפורים. זהו טכס ארוך ומסובך, הנועד לכפרת עוונותיהם של אהרון, של בני ביתו ושל כל העם. כפרת העוונות מושגת על ידי פולחן, שעיקרו הוא הקרבת שני השעירים - אחד לה' ואחד לעזאזל. שני השעירים הם שווים לגמרי, ורק הגורל המוטל עליהם קובע מי יוקרב לה' ומי יוקרב לעזאזל.

יוקרב לעזאזל? הרי, השם עזאזל מוכר היטב לחוקרי דתות המזרח הקדמון. זהו אחד מאלי המדבר וכיצד יצויר שהתורה תצווה להקריב לו קורבן ממש כשם שהיא מצווה על קורבן לה'? ואכן, על פי פשטה של תורה, גם אם אנו מבקשים להניח שעזאזל שוב אינו נתפס כאל ממש, הרי שאין ספק שלא רק לה' מקריבים באותו יום אלא גם לכוח שכנגד היושב במדבר. שעיר אחד מוקרב כקרבן חטאת לה' והשני נשלח 'לעזאזל המדברה'. אין זה המקום להרחיב בכך, אולם ברור שכבר הברייתא שבתלמוד עומדת בפני קושי זה. היא מבקשת להתרחק מן הפשט הבעייתי כל כך וקובעת ש'עזאזל קשה שבהרים'. על פי תפיסה זו עזאזל לא ייתפס עוד כשם של אל, כמי שמקריבים לו, אלא רק כשם מקום. ואולם, אם במבט ראשון נראה כאילו בכך הוסר הקושי, באה ברייתא שניה באותו מקום בגמרא ומכריזה ש'השעיר המשתלח' הוא 'חוקה', לאמור דבר שאיננו יכולים להסבירו ואיננו יורדים לפשרו.

לחצו כאן לקריאת המאמר המלא


"שלי שלי ושלך שלך" – על ההסתגרות כחטא חברתי
הרב גלעד קריב




עם ראשיתה של השנה החדשה ותום הקיץ נחתם לו מחזור לימוד נוסף בפרקי אבות. תכניה הייחודיים של המסכת מן המשנה מהווים הכנה ראויה לימי חשבון הנפש הפותחים את השנה העברית, ובשיאם – יום הכיפורים.

אחת מן המשנות המעניינות במסכת קובעת: "ארבע מדות באדם. האומר: שלי שלי ושלך שלך, זו מדה בינונית; ויש אומרים, זו מדת סדום. שלי שלך ושלך שלי - עם הארץ. שלי שלך ושלך שלך - חסיד. שלי שלי ושלך שלי - רשע." (אבות, ה יא). על דרך הפשט עוסקת משנה זו במושג ה"בעלות" וביחסו של האדם לרכוש וקניין. ברובד העמוק יותר מציבה המשנה ארבע דרכים בהם מתייצב האדם למול זולתו, למול האחר.

קצרה היריעה מלעסוק בפירושים האפשריים למושגים "עם הארץ" ו"חסיד", אולם גם מבלי לעשות כן, ברור שהמשנה בוחרת לתאר את המידה הראשונה: "שלי שלי ושלך שלך", כמידה הממוצעת אשר לאורה מתנהל עולמנו. מידה זו היא מידתו של בעל ההיגיון הבריא, זה אשר מבין כיצד מתנהלים העניינים בעולמנו.

דווקא משום כך יש להתפלא על קביעת המשנה "ויש אומרים זו מידת סדום" המוצגת כאפשרות נוספת לתיאורה של המידה הראשונה, הנורמאלית. על פניה, אמירה זו צריך צריכה היתה לבוא כהגדרה נרדפת לתוארו של הרשע; ולא כך היא. המשנה בוחרת להעמיד את סדום דווקא בהקשרה של הדרך הממוצעת ומעודדת אותנו בכך לצאת אל מעבר לפשט הדברים, מעבר למובן מאליו. 

לחצו כאן לקריאת המאמר המלא