לאתר התנועה ליהדות מתקדמת
יום העצמאות כחג דתי
הרב יהורם מזור





השאלה בדבר היותו של יום העצמאות חג דתי איננה יורדת מסדר היום הציבורי כבר שנים רבות. לכאורה השאלה אולי איננה שאלה כלל, שכן נראה שדרך ציונו של החג כבר התגבשה והתקדשה במסורת הישראלית.

ובכל זאת קיימת בעיה, משום שכנראה לא די בשירי ארץ ישראל עד השעות הקטנות של הלילה, או טיול המלווה בפיקניק למחרת. לא מספיק בהתייחסות לכוחה הצבאי של המדינה, או לחוסנה הכלכלי ובוודאי שלא די בחידון התנ"ך העולמי לנוער, או בטכס פרס ישראל. יותר ויותר נשמעת בחברה הישראלית הדרישה למתן יתר טקסיות "דתית" ממלכתית ליום זה - דרישה המגיעה גם מהשכבות שאינן מוגדרות כדתיות.

ההיסטוריה של הלוח העברי מלמדת אותנו בצורה מפורטת על הדרך בה נכנסו חגים, ימים טובים חדשים, אל הלוח העברי ונראה כי הדרך העתיקה הזאת תהיה גם הדרך החדשה כשאנו נדרשים למהות אופיו הטקסי-דתי של יום העצמאות.

כאשר אסתר ומרדכי סברו כי האירוע הנסי אותו חוו אינו יכול להישאר חוויה חד פעמית בלבד הם כותבים לכל קהילות היהודים ברחבי העולם ומבקשים להפוך יום זה ליום חג. וכך הפך חג הפורים לחג הבתר תורתי הראשון. כאשר יהודה המקבי ואחיו הגיעו למסקנה דומה הם פנו אל אחיהם היהודים בפזורה היהודית וחג החנוכה, שהיה עד אז חג מקומי ארץ ישראלי,  הפך להיות לחג כלל יהודי.

חג הפורים וחג החנוכה התהוו והתגבשו במשך תקופה ארוכה עד אשר קבלו את צביונם המסורתי כפי שהוא מצוין על ידינו כיום. ובאמירה זו אני מתכוון לציון כלל יהודי ולא רק לציבור מסקטור מסוים.
כאשר אנו מתייחסים לדרך קיומו של יום העצמאות כחג הרי שהתלבטות זו קיימת אתנו קרוב לששים שנה. החברה הישראלית איננה יודעת איך וכיצד לחוג את היום החשוב הזה ואולי הגיע הזמן לעצירה ולבדיקה לגבי הנהוג עד עתה ולחשיבה ותכנון לגבי העתיד.
במאמרו "יום העצמאות לאור ההלכה" כותב הרב שלמה גורן:
"על מנת לשוות ליום העצמאות צביון מקורי על-פי התורה, יש להציב בראשונה את יסודותיו ההלכתיים על-פי המקורות בתלמוד ובאגדה ולברר מה הן המצוות והאזהרות, התפילות וההודיות, במידה ויש כאלה, המוטלות עלינו לפי תורת ישראל. לאור זה נוכל לקבוע לעצמנו את דמותו הכוללת של יום לאומי זה. נמצינו למדים מכל הראשונים שיש כוח בידי רוב ישראל לקבוע יום-טוב כיום שמחה, משתה וששון. כמו שקבעו אנשי כנסת גדולה בימי הבית השני את הימים הטובים המנויים במגילת תענית לזכר הניצחונות, הכיבושים, הניסים והנפלאות שעשה ה' לנו בארץ הזאת. יש ללמוד, אפוא, משיטה זו שכל סיבה שבכוחה להביא לידי התפעמות הנפש על נס מסוים שהתרחש לציבור או ליחיד, ואשר מעוררת חוויותיו של אדם לזכירת הטוב הגנוז בדרכי ההשגחה העליונה, בין שההתעוררות הזו באה על ידי הזמן שבו התרחש הנס, או על-ידי המקום שבו התרחש הנס, יש לברך ברכת שעשה ניסים..."
הרב גורן מאשר בדבריו כי יש בכוחו של העם, ובודאי בכוח מוסדותיו הלאומיים, להכריז על יום מסוים כיום חג בגלל אירועים חשובים בחיי העם שיש להם קשר עם היום המדובר. הרב גורן מתייחס בדבריו לברכת "על הניסים" הנאמרת בתפילת העמידה ובברכת המזון. ברכה זו מתאימה בודאי לציבור המתפלל, אך היא חסרת משמעות ליהודי הישראלי שאיננו ממבקרי בית הכנסת הקבועים ובכל זאת מקיים את הטכסים היהודיים בביתו.
במסורת היהודית התגבשה לאורך תקופה ארוכה טקסיות ביתית "מסורתית" לציונו של חג ומועד. ציון זה מלווה בדרך כלל בסממנים קבועים החוזרים, בדרך כלל, על עצמם. הדלקת הנר, ברכה על הכוס וקריאת טכסט חגיגי ייחודי הפכו במשך הזמן לסממנים חוזרים על עצמם בהווי החג והמועד שלנו. יש מקום אפוא לאמץ סממנים אלו גם לחג העצמאות כיחידה טקסית לכלל האוכלוסייה. באחוז ניכר של הבתים היהודים במדינה נמצא מספר לא מבוטל של תשמישי קדושה כאשר כוס הקידוש ופמוטי השבת הם החשובים שבהם. כך הדבר גם לגבי החנוכייה וקערת הפסח.  
לכן ברצוני להציע בפניכם, הקוראים, את הטכס הבא אותו תקיימו יחד עם משפחותיכם לפני שתפנו לסיור בבמות הבידור או למפגש עם חבריכם.

טכס קבלת חג העצמאות בבית
הדלקת הנר (עדיף במנורת שבעת הקנים או בחנוכייה ששני הקנים הקיצוניים ללא נרות):
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו
וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל יוֹם הָעַצְמָאוּת
ברכה על הכוס:
קידוש ליום העצמאות
וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל
לְמַעַן הָקִים אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ כַּיּוֹם הַזֶּה:
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן:
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר גְּאָלָנוּ וְגָאַל אֶת אֲבוֹתֵינוּ וְאִמּוֹתֵינוּ
וְהוֹצִיאָנוּ מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת, מִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה, מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב.
כֵּן ה' אֱלֹהֵינוּ הַגִּיעֵנוּ לְמוֹעֲדִים וְלִרְגָלִים אֲחֵרִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם,
וְנִשְׂמַח בְּבִנְיַן עִירֶךָ וְנָשִׂישׂ בַּעֲבוֹדָתֶךָ:
בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְיוֹם הָעַצְמָאוּת.
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְמַן הַזֶּה.

מקרא קודש
(א) כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּן וּרְבִיתֶם וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם: (ב) וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הוֹלִיכֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר מִצְוֹתָו אִם לֹא: (ג) וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן הוֹדִיעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם: (ד) שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ וְרַגְלְךָ לֹא בָצֵקָה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה: (ה) וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ: (ו) וְשָׁמַרְתָּ אֶת מִצְוֹת ה' אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וּלְיִרְאָה אֹתוֹ: (ז) כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר: (ח) אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ: (ט) אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחשֶׁת: (י) וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ:          דברים ח' 
                 

הרב יהורם מזור עומד בראש מכון 'העבודה שבלב' להתחדשות בתפילה