מאמרים וחומרי עיון
בשער זה תוכלו למצוא מגוון של דעות ועמדות לגבי תשעה באב – מקורותיו, התפתחותו ושאלת עיצובו בימינו במדינת ישראל הריבונית. כמו כן, תוכלו למצוא מאמר על ט"ו באב ושינוי חברתי. תוכלו למצוא מקורות נוספים העוסקים בעיצוב התפילה והטקס ליום זה בשער התפילה והטקס.

ארבעת הצומות
הרבה גליה סדן

 
במסורת היהודית קיימים ארבעה צומות שקשורים לחורבן בית המקדש הראשון. התאריכים של כל הצומות מוזכרים בספר מלכים ב', בפרקים כ"ד-כ"ה. בפרקים אלה מסופר על כיבוש ירושלים על-ידי הבבלים, הריסת ירושלים, הגלות לבבל וחורבן בית המקדש. הצומות הם: י' (10) בטבת - תחילת המצור על ירושלים, י"ז (17) בתמוז - הבקעת החומות (הריסת חומות ירושלים והכניסה של הבבלים לעיר), ט' (9) באב - חורבן בית המקדש (הראשון והשני), ג' (3) בתשרי - צום גדליהו
. לחצו כאן לקריאת המאמר המלא


דרשה לפרשת דברים – שבת חזון
הרבה גליה סדן




פרשת דברים נקראת תמיד בשבת שלפני ט' באב, והפטרתה המיוחדת מעניקה לה את שמה – "שבת חזון", על פי המילים הפותחות את ההפטרה: "חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה על יהודה וירושלים". על אף הפתיחה החגיגית, מילים אלה, הפותחות את ספר ישעיהו כולו, הן פתיחה לנבואה איומה בדבר החורבן שיבוא על ירושלים בעקבות מנהגיו הקלוקלים של העם: "בנים גידלתי ורוממתי והם פשעו בי. ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו. ישראל לא ידע, עמי לא התבונן". לבהמות משווה אותנו הנביא, לבהמות, לא פחות. לחצו כאן לקריאת המאמר המלא


כיצד מתפללים בתשעה באב
הרב יהורם מזור




לסבא שלי היה שרפרף נמוך, שרפרף של אבלים. יהודי דתי היה סבא, יהודי שחי את חייו על פי ההלכה. כל ימיו שמר כשרות, הניח תפילין, התפלל בבית כנסת וחי את חיי הלוח העברי כפי שחיו אבותיו לפניו. מספר פעמים בשנה ידע סבא כי עליו להתאבל, ממש, על חורבן הבית. החורבן היה בעל משמעות ממשית עבורו משום שסבי חי בגולה. לא בפזורה או תפוצה, כפי שנהוג היום בשפת ה"פוליטקלי קורקט" לקרוא לה – ממש בגלות. מגליציה היגר לגרמניה ובה הקים את משפחתו. עם עלות הנאצים לשלטון הגיע למסקנה המתבקשת כי גרמניה איננה עוד מקום עבור משפחתו ולכן היגר – להולנד. כאן השיגו אותו הכיבוש והשלטון הנאצי, ומשתפי הפעולה מבין העם ההולנדי. מהולנד יצא רק כדי למצוא את מותו, במחנה המוות בסוביבור בחג השבועות תש"ג. גם בחייו היה סבא יהודי גלותי. בכל מקום ברחבי אירופה, לשם הגיע במסעות עסקיו, ידע למצוא את הפנסיון היהודי הכשר. לא עברה שבת אחת שלא אכל בה "געפילטע פיש" ומרק עוף. יהודי דתי גלותי. לחצו כאן לקריאת המאמר המלא

מבכי האבל לבכיו של תינוק: על אובדן ותקווה בתשעה באב
הרב גלעד קריב




הייתי בן תשע, ילד קטן ממשפחה חילונית, שרגליו הוליכו אותו משום מה, לבית הכנסת בשכונה של סבא וסבתא. ערב תשעה באב, והרב דוד כהנא, עם פנים מלאכיות וזקן לבן, קם מכיסאו והתיישב על מדרגות הבימה, כמנהג המתאבלים. בעל הקריאה החל בשירת פסוקי מגילת איכה, ולפתע, נשמע קול בכיו של הרב הקשיש; בכי חרישי ועצוב. הייתי בן תשע, ונדהמתי מן הקולות. אני זוכר כי חזרתי לבית ושאלתי את סבי האם באמת בכה הרב על בית המקדש שחרב לפני אלפיים שנים. את תשובת סבי אינני זוכר, אך כעבור מספר שנים מועטות כבר ידעתי לבדי כי בבכיו של הרב התערבבו זה מכבר חורבנות העבר יחד עם המראות אותם ראה כחיל הבריגדה בערי אירופה, מפגשיו כרב צבאי עם משפחות שכולות, צערו על מספר המתפללים ההולך ומתמעט בשכונתו, דאגותיו למשפחתו הקטנה, בבת עינו, ועוד כהנה וכהנה. בכל דמעה נקשרו יחדיו עבר והווה, זיכרונות רחוקים ודאגות היום-יום. לחצו כאן לקריאת המאמר המלא


'לְךָ נִכְסְפָה נַפְשִׁי' - שירת געגועים בערב תשעה באב
הרבה אילה שעשוע-מירון




במסכת תענית מפורטים מנהגי האבלות ליום תשעה באב. פרט להימנעויות המוכרות לנו מיום הכיפורים, ישנו גם איסור ללמוד תורה: "ואסור לקרות בתורה, בנביאים וכתובים ובהלכות ובאגדות. אבל קורא הוא במקום שאינו רגיל לקרות ושונה במקום שאינו רגיל לשְנות" (תענית ל' עא'). ולכן נשנה הפעם ממנהגנו ונעיין במקום שאיננו 'רגילים לקרות' בשגרת הלימוד שלנו – בדברי שירה. להמשך קריאת המאמר, המנתח שירי געגועים עתיקים וחדשים לחצו כאן. לחצו כאן להורדת המאמר המלא

Mos Maiorum או מנהג אבותינו בידינו:
זיכרון קולקטיבי בתרבות היהודית והרומאית בדור החורבן
הרב דן פרת





הנטייה הטבעית היא להתמקד בזיכרון שלנו ולשאול מה הייתה המשמעות התרבותית והדתית  של החורבן לאומה שבית המקדש עמד במקום כה מרכזי בזיכרון הקולקטיבי שלה. במאמר זה אנסה לבחון גם את המניעים התרבותיים והדתיים ולא רק הצבאיים של אלו שהחריבו את בית המקדש. בחינה מקבילה שכזו, של אלו שנגרם להם האסון ואלו שחוללו אותו, חשובה מכיוון שתרבות העולם המערבי עוצבה על פי שתי תפיסות זכרון אלה. את תפיסת הזיכרון של היהודים והרומאים אנסה להבין באופן לא ביקורתי. אנסה להבין בפשטות כיצד ראו בני העת העתיקה את עברם מבלי שאכנס לשאלות של ביקורת היסטורית הקשורות באינטרסים ומה "נכון או לא נכון" בתכני הזיכרון.
לחצו כאן לקריאת המאמר המלא

על מעמדו של תשעה באב בימינו


תקופת בין המיצרים – התמודדות עכשווית עם שאלת התקופה
הרב יהורם מזור




תקופת בין המיצרים והדרך בה צריך אדם מישראל להתייחס אליה היתה ברורה ביותר כל זמן שעם ישראל היה בגלות. לאחר י"ז בתמוז נכנס הציבור היהודי למצב של אבלות אשר הלך והתגבר לקראת ראש חודש אב, ומראש החודש ועד יום ט' באב עצמו. דילמה קשה מאד ניצבת בפני היהודי הדתי-לאומי מאז הצהרת בלפור בשנת 1917, הקמת המוסדות הלאומיים בימי המנדט הבריטי וביתר שאת מיום שקמה מדינת ישראל - כיצד מציינים את התקופה? אין זו הפעם הראשונה בתולדותינו שבעיה זו צצה ועולה. לחצו כאן לקריאת המאמר המלא 

לוותר על תשעה באב
הרב דן פרת




כל ההתפתלויות הדרשניות המנסות להעניק רלוונטיות ליברלית לתשעה באב הן פתטיות. אסור להתעלם מן הבעייתיות העכשווית שהמועד הזה מייצר. עם הקמת מדינת ישראל ועם כיבוש העיר העתיקה נסתיימה הכמיהה המסורתית שאפיינה את תשעה באב. אנו חיים בארץ, ירושלים בידנו, ניצבת במרכז סכסוך דמים מתמשך עם שכנינו. מי שבוחר למקד את זיכרונו בבית המקדש בוחר לחבור אל התוכנית הריאלית של קנאים הזויים להקמתו של בניין ספציפי על חורבותיו של מסגד אל אקצה. צריך להסתכל לתשעה באב ישר בעיניים ולהגיד לו סליחה אבל לא. לחצו כאן לקריאת המאמר המלא


תשעה באב – קריאה לחשבון נפש מנהיגותי
הרב עו"ד גלעד קריב

 
סמוך לאחר מועד היבחרו לראשות הממשלה בקש מנחם בגין להעביר את אירועי הזיכרון הממלכתיים לזכר השואה מיום הזיכרון הממלכתי שנקבע בשנת 1959, ליום תשעה באב. לשיטתו של בגין, היום המציין את חורבן בתי המקדש, היה גם זה הראוי להזכרת השואה ואימיה. בכך ביקש בגין להציב את השואה על רצף האסונות שאירעו לעם היהודי ולהציגה כתוצאה ישירה של החורבן ועזיבת הארץ. לחצו כאן לקריאת המאמר המלא 

על נהרות בבל היינו כחולמים
הרבה דליה מרקס

 
לאורך הדורות עמדו שני המזמורים, תהלים קל"ז וקכ"ו, כשני עמודי זיכרון – האחד לגלות והשני לגאולה. האחד לייסורי הקיום והשני לתקווה. האחד נזכר לפני ברכת המזון בימי חול והשני בשבתות ובימים טובים. הרבה דליה מרקס עם מזון למחשבה לקראת ט' באב לחצו כאן לקריאת המאמר המלא