כתבות

קבלו אותם: המוסמכים החדשי לרבנות



נעמי אפרת

נעמי אפרת נולדה בחיפה למשפחה קונסרבטיבית ששורשיה בטורקיה, רומניה וסוריה, עם קריצה לארצות הברית. בתור ילדה, אביה לקח אותה איתו לבית הכנסת השוויוני, שם היא בעיקר זוכרת את עצמה קוראת בהצלחה חלקית בסידור של המבוגרים ומשתוקקת לצאת לשחק בחצר. זכרונות ילדות אלו הובילו ברבות השנים למוטיבציה להקמה והרמה של קהילות רפורמיות שנותנות מענה לכל גיל (כן, גם לילדים) ולכל מצב בחיים. כך בעשור האחרון, עוד לפני הסמכתה, עסקה נעמי בייסוד והקמה של הקהילה הרפורמית "רמות שלום" בבאר שבע, הכוללת מרכז הורים וילדים שהוא פעיל ושוקק חיים ובו אלפי חברים עד היום. בארבע וחצי השנים האחרונות הובילה נעמי את "קהילת הלב" בתל אביב, קהילה רפורמית המשתייכת למרכזי דניאל, המהווה בית חם לצעירים ובוגרים, להט"בים וקווירים, צעירים שנפלטו מן החברה החרדית וא.נשים בתהליכי גיור. תשוקתה לשירה עברית מודרנית ולקריאה רדיקלית במקורות היא שהובילה לכתיבת התזה הרבנית שהתמקדה בשירה להט"בית של דתיים לשעבר, תוך מיקוד בפרשנות היצירתית - מהפכנית של היוצרים ברעיונות המקוריים של הטקסטים מן המקורות. נעמי מקדישה זמן ניכר לעבודה עם זוגות בבניית תהליך לקראת חופה, בחתונות ובליווי זוגות לבניית מערכת יחסים מיטיבה, כמו גם בליווי זוגות לקראת תהליך פרידה מכבד, גמיש ומכיל, מתוך הבנה שגם כאשר הזוג נפרד, המשפחה נשארת וראוי שתתחזק ותפעל בתיאום ובכבוד. עם ההסמכה המיוחלת, שואפת נעמי למקד את כשרונותיה וכוחותיה בפיתוח והעמקה בעבודה עם זוגות לקראת חתונה ובתהליכי פרידה, בליווי רוחני דרך עבודה עם טקסטים, ובעבודה קהילתית ואישית כאחד. השנה, נעמי תנהל את הוועידה התנועתית שתתקיים ביוני, 2022 ותפיק בה את כל מסלולי התוכן והמוסיקה לקהל הישראלי והבין-לאומי.

רודריגו באומוורצל

רודריגו נולד בברזיל, ריו דה ז'אנירו. הוא גדל במשפחה חמה ומחבקת, שכל ערב הייתה יושבת מסביב לשולחן על מנת לאכול ביחד. בילדותו, אימו הייתה מורה בבית הספר היהודי שבו הוא למד, כך שלאורך כל תקופת הלימודים הוא היה הולך וחוזר מבית הספר ביחד איתה. אביו, מנהל אגף מכרזים ציבוריים בחברה פרטית, הוא איש אמונה, ששימש ומשמש עד היום כדוגמה לדבקות ותפילה. שני הוריו תמיד הביאו לילדים את אמונתם ואת חשיבות האמונה בחיים. בזמן שהוריו עבדו קשה כדי לגדל שלושה בנים, רודריגו חי את ימיו עם האחים שלו. בעקבות קירבה זו, נכנס רודריגו לתנועת הנוער השומר הצעיר בגיל שבע. בתנועה פגש חברים לחיים, וקיבל גם את הערכים המלווים אותו ומשמשים לו כמצפן.

כחלק מחייו המלאים בערכים, רודריגו החליט להמשיך את מטרת חייה של אימו, וללמד את הדור הבא את חשיבות ההקשבה והאכפתיות כלפי האחר. הוא סיים תואר ראשון בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה הלאומית של ריו דה ז'אנירו והתחיל ללמד בבית הספר בו הוא גדל. במשך חמש שנים בבית הספר רודריגו השתתף והוביל כל פרויקט אפשרי שהיה קשור לארץ ישראל. את הפרויקט "מצעד החיים" בפולין ובארץ הוביל חמש פעמים. מתוך תשוקתו לארץ וליהדות הוא הגיע ללמוד בקורסים של ההסתדרות הציונית, התנועה הרפורמית וגם התנועה הקונסרבטיבית. בין הארץ לבין ברזיל, רודריגו הבין שהגיע הזמן לחיות את הציונות שלו מקרוב ולעלות ארצה. התכנית המקורית הייתה לעלות וללמוד, גם חינוך וגם יהדות.

אחרי ששה חודשים בארץ, ותעודות של שני מוסדות אולפן שונים, רודריגו התקבל לאוניברסיטה העברית לתואר שני בחינוך יהודי ובמקביל התחיל ללמוד ב-HUCכסטודנט אורח. השנה הראשונה בקולג' הדהימה אותו. הוא למד שני שיעורים שנתיים, קורס אחד עם פרופ' רוחמה וייס, וקורס אחר עם הרבה אלונה ליסיציה. השילוב בין רוחניות והעמקה במקורות משך את רודריגו פנימה, והוא הבין שהלימודים האקדמיים באוניברסיטה לא יספיקו לו על מנת למלא את החזון שלו להשפיע בחברה הישראלית. הקמפוס שלHUCהפך לבית השני שלו בארץ. באותה תקופה הוא גם עבד בתנועה הרפורמית העולמית ובילה את יומיו בין השיעורים, לבין העבודה ובוודאי הספרייה.

לאחר השנה הזו, רודריגו התקבל באופן רשמי לתכנית ההכשרה של רבנים ורבות מטעםHUC.ארבע שנים שהם חיים שלמים. במהלך השנים האלו, רודריגו התחתן עם אלונה, גם בתוך הקמפוס. אלונה, בת זוגו של רודריגו, הייתה ומהווה את העוגן ואת התמיכה הכי חשובה להתקדמות שלו בלימודים. המורים בקולג' לימדו את הגלוי ואת הסמוי, אבל רודריגו לא היה מסיים את הלימודים ללא החברותא שלו, חברותא שהתחברה ביום הראשון של הלימודים ומאז, כולם יודעים שיושבים ביחד, דנה ורודריגו. הקולג' הוא יותר ממוסד לימוד, האווירה של הלימודים, ביחד עם המורים שמלווים את התהליך באופן מאוד אישי, הפרויקטים המתרחשים בקמפוס, וגם העבודה המעשית, הכל ביחד זו חממה אחת גדולה שמגדלת פרחי רבנות עד ההסמכה.

כיום, רודריגו עובד בסטארט אפ ישראלי בשםMETAהעוסק בהטמעה של מערכת הוראה לצוותים של מורים ומורות למתמטיקה. עבודה זו דורשת מיומנויות של בניית קהילה והובלת אנשים, כך שהסמכת הHUCמסמיכה את רודריגו להיות רב בתוך החברה הישראלית. האתגרים שמושכים את רודריגו הם אתגרי הזמן בו אנחנו חיים, כמו החיים תחת השפעה כל כך חזקה של הטכנולוגיה. דוגמה אחרת של אתגר שרודריגו לוקח על עצמו עשייה היא הצורך בלהחזיר ליום יום כמה מילים שישראלים כבר מפחדים להגיד, כמו שלום, אלוהים, ותמימות.

רודריגו ואלונה גרים בתל אביב, ובהיותם מתאקלמים בעיר הם בטוחים שלימודיו יבואו לידי ביטוי בדרכים עדיין נסתרות. ההסמכה תוביל את רודריגו לחיים שלמים של עשייה וחיבור.

שני בן-אור

שני בן אור בדרכה להיות החזנית הרפורמית הראשונה לקבל הסמכה בישראל. היא גדלה בקהילת 'כל הנשמה' בירושלים ומשתייכת לקהילה עד היום. שני כיהנה כחזנית במגוון קהילות בארץ ובעולם, ובפרט: כחזנית הקהילה הרפורמית בהונג קונג וכמתמחה בקהילת 'סנטרל סינגוג' בניו יורק. 

כיום, שני משתתפת בתכנית להסמכה כפולה, לרבנות ולחזנות, של ההיברו יוניון קולג׳ בשיתוף שני הקמפוסים, ירושלים וניו יורק. לשני יש תואר ראשון בפדגוגיה- ביקורתית פמיניסטית ממכללת סמינר הקיבוצים ותואר שני בלימודי יהדות ממכללת הקריה האקדמית אונו. 

היא מלמדת יהדות, מגדר, ותפילה במגוון בתי מדרש ומכינות קדם צבאיות בישראל. 

היא חברה פעילה בתנועה הרפורמית כמתנדבת וכאשת מקצוע. בשנת 2013 ייסדה שני את קהילת 'תלמים', ארגון צעירי.ות התנועה הרפורמית והובילה את סדנת הכתיבה ומניין התפילה שלהם בירושלים. 

יחד עם בועז דורות, שני ייסדה את אנסמבל ניגונים, הרכב מוסיקלי שיוצר, מעבד ומבצע מוסיקה מקודשת המלווה מגוון טקסים דתיים בכל רחבי הארץ. 

החלום של שני הוא למנף חזנות ארצישראלית חדשה, תוססת ולבראלית. דרכה יוכלו יהודים בעלי מסורות שונות להתכנס, לקדש את הזמן והמקום תוך שירה.






אורלי מוס

אורלי נולדה בדרום אפריקה להורים שהיו "על המזוודות" בדרך לעלות ארצה, וכשהיתה בת חמישה חודשים נחתו בארץ. הוריה, מקס ונולה, גדלו במשפחות ציוניות, וחברים פעילים בתנועת הנוער "הבונים", בה הביטוי להגשמה היא העלייה ארצה.

המשפחה השתקעה ברעננה וההורים חברו לקבוצת אנשים שהקימה את קהילת "הוד והדר", קהילה קונסרבטיבית בכפר סבא. החיפוש אחר יהדות שוויונית, עם פתיחות, הוביל את ההורים גם להקמת להקמת בית ספר תל"י בהוד השרון, בו אורלי למדה עד סוף החטיבה.

קהילת בית הכנסת וקהילת בית הספר שכללה תלמידים הורים ומורים השאירו חותם עמוק על אורלי. השפה הפלורליסטית, הנכחת היהדות לא כמטרה אלא כמרכיב נוכח באופן אורגני בחיי היומיום, וקשרים שנרקמו בין חברי הקהילה נותרו חזקים וחלק בלתי נפרד ממגדירי הזהות שלה.אורלי היא הבוגרת החמישית של תל"י הוד השרון להיות מוסמכת ב–HUC. בכיתה ו' אורלי הצטרפה לתנועת הנוער נוע"ם (נוער מסורתי) בה היתה פעילה והדריכה עד גיוסה לצבא.

עם ההצטרפות לתנועת הנוער, המעטפת הקונסרבטיבית היתה מושלמת, ורק בבגרותה הבינה אורלי עד כמה חיה בתוך בועה של יהדות ליברלית ועד כמה יהדות זו נעדרה מהשיח הציבורי בישראל של שנות ה- 80.

את שירותה הצבאי אורלי עשתה כחוקרת מצ״ח בבסיס ירושלים ואזור יהודה ושומרון בשלהי האינתיפאדה הראשונה. תקופה מורכבת לשרת באזור רגיש, לצד תפקיד שחשף כשלים בתפקוד המערכת הצבאית באזורים אלה. את השאלות והמורכבות של תקופה זו אורלי מצאה דרך לבטא בשנים מאוחרות יותר, במסגרת תהליכי בירור ערכי לקבוצות בני נוער איתם עבדה.

אורלי סיימה לימודי תואר ראשון בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, ומאוחר יותר תואר שני בחינוך יהודי פלורליסטי מאותו מוסד בתכנית "ודיברת בם" בשיתוף עםHUC. אורלי עובדת כבר שנים בתחום החינוך הבלתי פורמלי, ומילאה תפקידים ביהודה הצעיר,NFTYנצ"ר, מחנות קיץ של התנועה הרפורמית באנגליה, ניהול בית הספר הבינלאומי במרכז הבינתחומי הרצליה, עבודה עם משלחות במגבית בריטניה ועוד.

בשנת 2003 במסגרת העבודה בנצ"ר הכירה את בן זוגה יונתן שגדל בתנועה הרפורמית באנגליה, ועלה ארצה בשנת 1995. הבחירה כיצד להינשא היתה צעד משמעותי ביישום ה"אני מאמין" של הזוג שבנה בית שמושתת על כבוד והיכרות עם המגוון תרבותי, דתי, חברתי וקולינרי שעוטף את חייהם. בין השנים 2004-2006חי הזוג בלונדון. תקופה זו היתה עבור אורלי חשיפה ראשונה לאתגר בקיום אורח חיים יהודי בסביבה בה היהדות לא קיימת במרחב הציבורי, אתגר אישי וקהילתי כאחד.

עם אבא ששירת במח"ל (מתנדבי חוץ לארץ), אמא שעשתה הסבה להוראת-דרך אחרי העלייה ארצה, ובן זוג שעלה ארצה בגפו, אורלי התחנכה על אהבת הארץ, חיבור לעם ומודעות לבחירה היומיומית לחיות בישראל. לצד חיבור זה הקשר עם קהילות יהודיות מחוץ לישראל נשמר תמיד, דרך עולמה המקצועי והאישי, וכך עם שורשים בשני נופים שונים היכולת לעמוד על התפר בין ישראל והתפוצות משכה את אורלי לתפקידים שמתמודדים עם הקשיים שהתפר הזה מייצר.

בשנים 2012-2015 אורלי ומשפחתה יצאו לשליחות במסגרתה הקימה מחלקה לחינוך לישראל בבית הכנסת 'בני ישרון' במנהטן, תפקיד שחשף נדבך נוסף אודות חיים יהודיים ליברליים בחו"ל.

אורלי היא אשת חינוך המנסה למצוא מרחבים לעסוק בחינוך לערכים שמעוגן בשפה יהודית, שואב מטקסטים יהודיים, טקסי מעגל חיים, לוח השנה העברי וכזה שפותח דלת לרוחניות ומייצר מרחבים וכלים לשיח. מתוך החתירה להגשמת החזון הזה אחרי החזרה ארצה, התמקדה אורלי בכתיבת תכניות חינוכיות והנחייה של צוותי הוראה ברשת מיתרים (חינוך משלב דתי-חילוני) ובקרן תל"י. כיום אורלי עובדת כיועצת פדגוגית ברשת בתי הספר התאומים וממלאת מקום של הרבה חן בן אור צפוני, שנמצאת בשבתון ,בקהילת רענן ברעננה.

אורלי ויונתן גרים בכפר סבא, עם ילדיהם: נעמי (17), תומר (15) ופופי(11).

כרב מוסמכת אורלי מקוה להמשיך בעשייה החינוכית, להקהיל קהילות שיתנו מענה חברתי תרבותי ורוחני לחברים ולחברות בהן.


אמנון ריבק

אמנון ריבק נולד בשנת 1955, בן צעיר להוריו מרים וישראל, שניהם ילידי גרמניה שהספיקו לצאת ממנה בנעוריהם ממש ברגע האחרון. אמנון גדל והתחנך בקיבוץ מעברות, שבו ספג אהבה לתרבות, למוזיקה, למילה הכתובה והמושרת, לידע, יחד עם חילוניות אדוקה, ומחויבות לשוויון, לחריצות ולעמל כפיים. מגיל צעיר נמשך לכתיבה, ובסוף כיתה י"ב כתב, הפיק ושיחק בתפקיד הראשי בהצגת סיום התיכון של השכבה שלו. התגייס לנח"ל והיה בגרעין המייסד של קיבוץ סמר בערבה.

זמן קצר לאחר השירות נשא את אשתו תרצה ויחד עברו לקיבוץ שדה יואב, שם נולדו שתי בנותיהם הגדולות. לצד עבודתו במקצועות טכניים – חשמלאי, מסגר – היה גם מורה למתמטיקה ולפיסיקה, כיהן שנים כרכז התרבות של הקיבוץ, והיה חבר בקבוצת התיאטרון, בחבורת הזמר ובתזמורת האזורית. מעט לאחר גיל שלושים עזבו תרצה ואמנון את הקיבוץ, וגרו במושב במרכז הארץ שם נולד בנם הצעיר. אמנון התקבל לתכנית הבינתחומית לטיפוח המצוינות שהקים פרופ' יהודה אלקנה באוניברסיטת תל אביב, ושילב בלימודיו מתמטיקה, פיזיקה ומדעי המחשב עם היסטוריה, פילוסופיה ובלשנות. בתום לימודים אלה, ועם המעבר לישוב יובלים בגליל, החל לעבוד כעמית מחקר במרכז המדעי שלIBMבחיפה, והתמקד תחילה בפיתוח ומחקר של תרגום ממוחשב.

עשרים ושש שנים עבד אמנון במה שהיה למעבדת המחקר שלIBM,ועסק במערכות לומדות, בפיתוח פתרונות עבור המוזיאונים הגדולים בעולם, במערכות של ראיה ממוחשבתובתחום של רשתות חברתיות כשעוד היה ממש בחיתוליו. לאורך השנים פרסם כעשרים מאמרים ופטנטים, ריכז צוותים, לימד, ניהל פרויקטים ואנשים, ייצג את המעבדה ואת החברה בכנסים בינלאומיים, וזכה לעבוד במדינות שונות ורבות. במקביל המשיך לנגן, לשיר, לכתוב פרוזה שירה – שחלקה זכה לפרסום רב – לתרגם ספרי ילדים, ובעיקר ללמוד ולהשתלם בתחום היהדות.

מה שהחל כחוג שבועי בהנחיית אנשי המדרשה באורנים, ובהיכרות ראשונה בגיל ארבעים עם דף תלמוד ועם מדרש ואגדה, הלך והעמיק עם השנים: לימודי הנחיית קבוצות לומדות שבסיומן לימד בבתי מדרש במגדל העמק, בעפולה ובמשגב; תואר ביהדות באוניברסיטה הפתוחה; לימודי הוראת תל"י במכון הרטמן; עריכת עשרות חתונות כעורך טקסים ב'הויה'; השתלמות בתכנית שליחי ציבור של התנועה הרפורמית; חברות פעילה ומובילה בקהילות רפורמיות, תחילה בירושלים ואחר כך בחיפה – עד שהבשיל להחלטה של אמנון להקדים את היציאה לגמלאות ולהתמסר ללימודי רבנות ולעשייה ציבורית ויהודית. בשנת 2017 החל לכהן כרכז הקהילה וכרב-סטודנט בקהילת 'אור חדש', במקביל לתחילת לימודיו בקולג'. בשנת 2019 עבר לכהן כמוביל הקהילה ורב-סטודנט בקהילת 'מעלות טבעון', שם הוא מכהן גם היום. באותה שנה גם סיים תואר שני בלימודי יהדות ארצות הברית בתכנית רודרמן באוניברסיטת חיפה, ומאז הוא מכהן כיו"ר משותף של ועדת העמיות(peoplehood)בשותפות חיפה-בוסטון.

אמנון מגיע לטקס ההסמכה לאחר יותר מארבע שנים של שירות כרב בפועל, כשניסיונו כוללמאותשיעורים שלימד, הובלה של מאות קבלות שבת, חגים ומועדים, עריכת מעל מאה חתונות וכמספר הזה טקסי בר ובת מצווה, מעט לוויות ואזכרות, וכן עבודה מוצלחת עם מוסדות התנועה, עם הרשויות המקומיות, עם הוועדות השונות בקהילה ועם חבריה, כשהוא מוקף בתמיכתם ובאהבתם,ולא מפסיק ללמוד מהם.

דנה שרון

דנה נולדה וגדלה בקיבוץ נחשון שבמרכז ישראל, והיא דור שלישי למשפחתה בקיבוץ זה, בו מתגוררת מרבית משפחתה. דנה גדלה בבית חילוני, אך בעל חיבור עמוק לשפה העברית ולתרבות העברית והישראלית, והתחנכה במערכת החינוך הקיבוצית בנחשון, בה הייתה הקפדה על הכרת התרבות היהודית, חגיגת החגים ולימוד המקורות, לצד חינוך לערכים אוניברסליים של הומניזם ופלורליזם, גישה חינוכית ומעשית שדנה ממשיכה להאמין בה עד היום.

היא למדה בבית הספר היסודי בקיבוץ צרעה, לצד ילדים מקיבוצים ומושבים באזור, ובבית הספר התיכון צפית, תיכון חקלאי-התיישבותי בקיבוץ כפר מנחם. בשנות התיכון הייתה דנה חברה בתנועת הנוער השומר הצעיר, גם שם רכשה ערכים של סולידריות, דאגה לאחר ועשייה חברתית. דנה שירתה שירות צבאי מלא כמדריכת אב"ך ביחידות השדה, ולאחר שירותה הצבאי בילתה שנתיים בהדרכה במחנה קיץ יהודי בארצות הברית, שם נחשפה לראשונה ליהדות הרפורמית, והחלה את המסע אל הרבנות ואל קיום יהודי דתי רוחני ומשמעותי.

דנה בוגרת תואר ראשון בספרות כללית והשוואתית מן האוניברסיטה העברית בירושלים, והחלה את לימודיה לתואר שני בספרות ובמגדר כאשר החליטה לעצור את הלימודים ולחפש לעצמה מסלול חדש. לאחר שלוש שנים של עבודה בקרן מנדל החליטה דנה להירשם ללימודי תואר שני ביהדות זמננו ואמנות יהודית במכון שכטר, מתוך שאיפה להתקבל לתוכנית הישראלית לרבנות בהיברו יוניון קולג'. היא סיימה את התואר השני בהצטיינות יתרה, וזכתה לציון לשבח על שתי עבודות סמינריוניות שכתבה, האחת על יצירתה של האמנית זויה צ'רקסקי, והשנייה על הגותו ומחקרו של חתן פרס ישראל למחשבת ישראל, פרופ' אליעזר שביד. פרק מתוך עבודה זו, הַמַתְמִיד - חיים נחמן ביאליק במחקרו והגותו של אליעזר שביד, ראה אור כמאמר בתוך אסופת המאמריםעיוני תרבות – התחדשות החיים היהודיים במשנתו של אליעזר שביד, בעריכתם הרב הפרופ' יהוידע עמיר והרב הפרופ' יוסף טרנר, ששניהם הנחו את דנה בעבודתה זו.

בנוסף על לימודיה האקדמיים, דנה עסקה רבות בעשור האחרון בסוגים שונים של אקטיביזם: היא הייתה חברת ועד מנהל ויושבת ראש הבית הפתוח בירושלים לגאווה ולסבלנות, התנדבה במרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית בירושלים, ועודנה חברת ועד מנהל ומשתתפת קבועה בתפילות של ארגון נשות הכותל, בו היא רואה מגדלור של פמיניזם יהודי. דנה עבדה במשך שש שנים כמנהלת המדיה החברתית של המרכז הרפורמי לדת ומדינה, הזרוע המשפטית והציבורית של התנועה הרפורמית הישראלית, ואף עשתה בארגון חלק מעבודתה המעשית במסגרת תכנית הלימודים, בהדרכתה המסורה של הרב נועה סתת, אותה היא מגדירה כאחת מן הדמויות הרבניות המשפיעות ביותר בחייה.

בעת לימודיה בתוכנית הישראלית לרבנות מצאה דנה עניין עמוק לא רק בפילוסופיה יהודית מודרנית, אלא גם בלימודי התלמוד, הליטורגיה וספרות ההלכה. היא מבקשת להודות לכל צוות המורים והמורות הנפלא והמסור של הקולג', על הלימוד המרתק והמעצים. בכל שנותיה בתוכנית ניתן היה למצוא את דנה במקומה הקבוע, לימינו של רודריגו באומוורצל, אותו פגשה במהלך שבוע האוריינטציה לתלמידי שנה א', השניים הפכו לחברותא קבועה ויציבה במהלך לימודיהם, ומתכוונים להמשיך ללמוד יחד תמיד. דנה מבקשת להודות גם לרודריגו על תרומתו העצומה ללימודיה ולחייה בארבע השנים האחרונות.

כחלק מלימודיה בקולג' התנסתה דנה בעבודה מעשית בקהילת הר-אל בירושלים, ובנוסף לחשיבות העצומה שהייתה לעבודה בקהילה במסגרת הכשרתה הרבנית, שערכה לא יסולא בפז, היא נקשרה עמוקות לקהילה ולעומדים בראשה, הרב עדה זבידוב והחזן אבן כהן, וכעת היא חברת קהילה מן המניין.

במהלך לימודי התואר הראשון הכירה דנה את שי אביטל, אז סטודנט לתואר שני בפילוסופיה והיום עובד סוציאלי מוסמך. לאחר שלוש שנות זוגיות נישאו שי ודנה, והם נשואים מזה שבע שנים. לפני שלוש שנים עזבו את ירושלים, בה הכירו וחיו שנים ארוכות, ועברו לגור בקיבוץ נחשון, בו דנה נולדה וגדלה. לשי תרומה עצומה הן להחלטתה של דנה לפנות אל המסע הרבני והן לאופן שבו היא ניגשת אליו. כיום משמשת דנה כרב הקהילה של קהילת יוב"ל בגדרה, והיא מצפה ונרגשת לקראת אתגרי הרבנות הקרבים.