הדרשה השבועית

פרשת וישב

בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר יְהוָה - לקראת כ"ט בנובמבר

הרבה טליה אבנון-בנבנישתי


הפטרת וישב: עמוס ב' 6 – ג' 8 (כל המנהגים) רות ד' 11-22 (הצעה רפורמית)

אמר העורך: ביום חמישי הקרוב נציין שבעים וארבע שנים להחלטת האו"ם בדבר הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. בדבריה בטקס ההסמכה שנערך בשבוע שעבר דברה הרבה טליה אבנון-בנבנישתי, ראש בית המדרש לרבנות ישראלית בקולג', על דמות ציונית מתוכנו. חשבתי כי מן הראוי להביא את דבריה גם בבימה זו, כדי לזכות את כלל מקבלי אגרת השבת במסר ציוני הולם לקראת כ"ט בנובמבר. אני גם מציע לשלב את הקטע מישעיהו כהקדמה להוצאת ספר תורה. הקטע ברובו מופיע גם בסידורי תפילת האדם והעבודה שבלב.

הַדָּבָר אֲשֶׁר חָזָה יְשַׁעְיָהוּ בֶּן אָמוֹץ עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם: וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם: וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם: וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה: בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר ה': (ישעיהו ב' 1-5)

**

רגע הסמכה של רבות ורבנים רפורמים בישראל אינו דומה לאף רגע אחר.

זהו אינו רק רגע של התכנסות הקהילה היהודית בשמחת מנהיגיה ומנהיגותיה שצועדים בשליחות של חיים, לעמוד בראש המחנה הישראלי ובליבם חקוקה תורה עתיקה ומסורת חדשה;

זהו אינו רק רגע שבו שכינה פורסת ידיה ומעניקה סמיכה, רוח ואמונה לתלמידיה, 

המבקשים לתור אחר כל אדם, בחיפוש פני האלוהים;  

זהו אינו רק רגע שבו משפחות, קהילות וקרובים אהובים, זוכים ללוות את פרקו האחרון של מסע הלימוד שנפרס על פני בתים, נופים, ושנים; 

הסמכה של שישה רבות ורבנים של התנועה הרפורמית בישראל,  הינו רגע שבו ההיסטוריה היהודית כולה - על פרקיה היפים והבלתי נשכחים, ועל זיכרונותיה העמוקים, הקשים והדואבים, עומדת כולה, ומביטה נכוחה בששת פרחי הכהונה, ולבה של ההיסטוריה שלמה, גואה כולו בתקווה חדשה.

מעבר לחומות העיר ירושלים הניבטות אלינו מעבר לקיר הזכוכית הגדול, נוצר הזיכרון היהודי בלבבו פנימה, את מאבקי הקיום ואת זעקת הארץ הזאת, אשר דורשת, כמהה, מייחלת, למשמרת חדשה של פרחי כהונה אשר מסורה באחת לפרוץ מבעד לחומה ובשנייה לקרב, לקרב במהרה את רגע הגאולה; 

אך לא רק  מעבר לחלון הזכוכית ובין אבנים עתיקות, נשמרו עבורכם, לרגע הזה, מפתחות הכהונה; 

גם בקומות המסד התחתונות, של המקום הזה ממש, תחת כפות רגלינו, הוטמנה עבורכם ההנהגה, ע"י אחד מנאמניה ואוהביה הגדולים של ישראל. קומת הכניסה של ההיכל היפה הזה, שמצויה שלוש קומות ושלושה דורות לפני רגע ההסמכה הזה, באודיטוריום אשר בלב הבניין הזה, נחקק שמו של הרב ריצ'רד הירש ז"ל, אשר לפני חודשים ספורים הלך לעולמו. ובקומתו הגבוהה, בחזונו שנשמע כהד שעובר בין הדורות, הוא הטמין עבורכם ועבור כולנו, את ניסוח השליחות הרפורמית בעת הזאת:

הרב דיק הירש, ציוני רפורמי נלהב ומסור, אשר חיי חיים גדולים ונע כל חייו בין ישראל לארה"ב, הוריש  בספרו: "From the hill to the mount" את הדרשה הבאה: 

בפרקים סמוכים בהיסטוריה היהודית, נולדו שתי תנועות חדשות וכל אחת מהן, בחרה לעצמה נתח אחד מתוך הפסוק מישעיה: האחת נטלה ואמרה על עצמה: בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה והובאה לעולם כתנועה ציונית מגשימה הזכורה בתולדות הציונות כ"ביל"ו" ע"פ ראשי התיבות של ארבע מילות הפסוק הראשונות בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה ואילו התנועה השנייה, שקמה בת בבד עם התנועה האחרת, לקחה לעצמה ארבע מילים אחרות מתוך הפסוק, והכריזה על עצמה כתנועה של אמונה: לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר יְהוָה. בעוד הראשונה, הציונית, השמיטה מהפסוק את אזכורו של אלוהים ואת זכרה של אמונה והלכה לארץ ישראל בכוונת תחילה לבנות שם מחדש את בית יעקב בעודה משאירה את פרקי הדת מאחוריה, התנועה השנייה שקמה לצידה באותו עשור, נוסדה בארה"ב ככנסת הרבנים הרפורמים, ה- CCAR ובחרה לעצמה את מאור האלוהים ואת כוחה של אמונה כביטוי להשראה' והשמיטה את הכוונה הציונית בערכיה. זו הראשונה, ביל"ו, היתה בין השותפות הגדולות של המהפכה היהודית בעת החדשה וזו השנייה, המנהיגות הדתית הרפורמית בארה"ב, היתה לערש ההנהגה הרוחנית ולתנועה הדתית היהודית, הגדולה בעולם.

יותר מתמיד, קולו של הרב הירש ממשיך לדרוש את המשימה הרפורמית של העת הזו ואומר: עלינו כיהודים ליברלים שאמונים על משמרת הארץ הזאת ועל משמרתם של יהודים וקהילות בכל העולם, להחזיר יחד את שני חלקיו של הפסוק מישעיה  ולקיים את מאמרו: בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר יְהוָה. משמע: להיות כאן, בבית יעקב, בבית ישראל, בבית לאה ובבית רחל, אנשי אלוהים ואנשי אמונה, אנשי רוח, תורה ואהבה, אנשי ישראל של תקווה, אור ועשייה. 

כשלוש הקומות של הבניין זה, וכשלושת הדורות של התנועה בישראל, כך גם שלוש המאות של התנועה הרפורמית בעולם. 

המאה הראשונה, היתה המאה האירופאית שהביאה בשורה אמיצה וחדשה והשרישה מחדש את היהדות מהעת העתיקה לעת החדשה;  והמאה השנייה, המאה האמריקאית של התנועה הרפורמית, יצרה רנסנאס מרהיב של מסורות בתפילה, בקהילה, בחינוך ובהנהגה;  וכך הגיעה שעתה של המאה השלישית, המאה הישראלית, המאה שתשנה את ההיסטוריה של המדינה כולה. 

***

אתן ואתם, ששת הרבות והרבנים, שמצטרפים היום לשדרה רחבה וענפה של מנהיגות ומנהיגים רוחניים, ההיסטוריה הישראלית מפקידה היום בידכם, את עתידה. 

והערב במרחק מה מן החומות, עומדים אתם, בנותיה ובניה של האומה, אשר בכם הוטבע סוד קיומה, ומכאן אתם פוסעים לפרוץ מבעד לחומות. ואותה כף יד שיצתה אי-אז מתוך בקיעי השמיים והושיטה אצבעות – 

מסמיכה אתכם היום רבנים ורבות – להיות לה למשמרת כהונה של הארץ הזאת,

שיודעת יום יום קיום של אמונות ודעות, של מאבקים וגזירות.

של כמיהה מיוחלת לגאולה לדורות. מפתחות ההנהגה בידכם מושטות –

היו לברכה ואלפי רבבה.

שבת שלום