הדרשה השבועית

פרשת תרומה

חלוני שקופים אטומים –הפטרת תרומה

 הרבה נעמה דפני-קלן


מלכים א' ה' 21-ו' 13(כל המנהגים) מלכים א' ה' 21-ו' 1+ 13-11 או דברי הימים א' כ"ב 13-1 (הצעות רפורמיות) 

פרשת השבוע שלנו, וגם הפטרתה, עוסקות במידה רבה בארכיטקטורה. פרשת תרומה עוסקת בבניין המשכן – אותו מקדש נייד שטייל עם בני ישראל במדבר. ההפטרה עוסקת בבניית בית המקדש הראשון על ידי המלך שלמה.

כל שיפוץ מלווה במתחים, אך אבקש להתמקד לא במתחים שבין הקבלן לאינסטלטור, אלא בארבעה מתחים משמעותיים ומורכבים הרבה יותר, הבאים לידי ביטוי בפרשה, בהפטרה ובהבדלים ביניהם.

המתח הראשון הוא בין המשכן הנודד למקדש הקבוע. איך משמרים תחושת יציבות ובטחון באוהל, ומנגד – איך משמרים תחושת דינמיות וקירבה במקדש אבנים? הדור הראשון, המתואר בפרשה, תורם מנדבת ליבו למשכן, והוא וודאי מרגיש קרוב אליו, אך מה יקרה עם הדורות הבאים שיגיעו אל משכן ולאחר מכן אל מקדש מוכן? אל מתחם שאל חלקו אסור להם להכנס כלל?

המתח השני קשור במורכבות של הרס ובניה. כדי לחצוב אבן ולהביאה אל בית המקדש יש לעקור אותה קודם לכן ממקומה. המקרא רגיש לאלימות הטמונה בפעילות זו. אנו זוכרים למשל, כי בספר שמות (כ, כ"ב) חל איסור לבנות מזבח מאבנים שהונף עליהן ברזל, וכי דוד לא בנה את בית המקדש משום שבמעשיו שפך דמים רבים (דבה"י א,כ"ב, ח). יש צורך באיזון בין אלימות העקירה לבין היצירה והבניה שבהקמת בנין. על כך אמר רבן יוחנן בן זכאי (מכילתא דרבי ישמעאל, יתרו, פרשה י"א)"אבנים שלמות תבנה -  אבנים שמטילות שלום". 

כלומר, בזמן בניית המזבח – על האלימות הפוטנציאלית שיש בו הקשורה לא רק לעקירת האבנים וסיתותן, אלא גם לדם הקרבנות שייזבחו עליו, יש חשיבות רבה לתת מקום לערך השלום ואי האלימות. יש כאן תפיסה שלאופן תהליך הבנייה יש משמעות על התוצר הסופי, לא פחות (ואולי אף יותר) מאיכות חומרי הגלם או שיטות העיבוד הפיזיות.

ואכן בהפטרה שלנו, מושם דגש רב על כך ששלמה כרת בריתות שלום וכי בנית המקדש נעשית לא רק מתוך שותפות של היהודים, אלא אפילו מתוך שותפות של ברית בינלאומית.

המתח השלישי מתמצה בביטוי משונה מאוד בהפטרה: וַיַּעַשׂ לַבָּיִת חַלּוֹנֵי שְׁקֻפִים אֲטוּמִים (מל"א, ו, 4). שלמה בונה חלונות למקדש, והן מתוארים שקופים-אטומים. מה זאת אומרת שקופים-אטומים?   חלון הוא הרי שקוף או אטום, לא?   

לביטוי סתום זה נתנו פרשנויות רבות מאוד. הגר"א הסביר שמדובר בחלונות פתוחים, אך יש להם תריסים שאפשר להציץ דרכם. כלומר – האדם בפנים יכול לראות בדיוק מה מתרחש בחוץ, ואילו האדם בחוץ אינו יכול לראות מה מתרחש בפנים. אברבנאל הרחיק לכת  וטען כי מדובר במראה חד כיונית ממש.

במדרש מקובל להסביר את הביטוי בצורת החלון – בניגוד לבניינים אחרים, בהם האור החלון משמש כדי להכניס אור מהחוץ פנימה, בבית המקדש תפקידו של החלון היה להוציא את האור החוצה. בית המקדש מייצר אור, ותפקיד החלון הוא לאפשר לעושר הבוקע לצאת אל העולם.

במקביל לכך, אנחנו מכירים את ההלכה כי: "לעולם יתפלל אדם בבית שיש בו חלונות" (בבלי, ברכות ל"א ע"א). מקום של עבודת האל חייב שיהיו בו חלונות. ואולי, מדובר בחלונות שהם שקופים ואטומים- שהם מכניסים את האור והמציאות פנימה, ובו בזמן מוציאים את האור החוצה אל העולם.

הפסוק המפורסם ביותר בפרשה שלנו הוא: ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. לפסוק זה יש מקבילה בהפטרה: בַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר-אַתָּה בֹנֶה אִם-תֵּלֵךְ בְּחֻקֹּתַי וְאֶת-מִשְׁפָּטַי תַּעֲשֶׂה וְשָׁמַרְתָּ אֶת-כָּל-מִצְוֹתַי לָלֶכֶת בָּהֶם וַהֲקִמֹתִי אֶת-דְּבָרִי אִתָּךְ אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל-דָּוִד אָבִיךָ.  וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא אֶעֱזֹב אֶת-עַמִּי יִשְׂרָאֵל).מלכים א' ו' 12-11).

 כאן אנו מגיעים למתח הרביעי – הפרשה מדגישה את המימד הפיזי –אם תבנה משכן לפי כל ההוראות – אז אלוהים ישכון בעם. ההפטרה מדגישה את המעשים,  אם תפעל לפי הנכון והראוי – אז  אני, אלוהים, אשכון בתוך בני ישראל.

החיים מלאי מתחים. מתח בין ארעי לקבוע – בין משכן למקדש, מתח בין עקירה ונטיעה – בין הרס לבניה, מתח בין שקוף לאטום –בין הכנסת אור מבחוץ לבין הבאת אור אל העולם, והמתח שבין המימד הפיזי למימד הערכי. פרשת תרומה, וההפטרה שלצידה, קוראות לנו שלא לראות בפרשות טכניות על הקמת המשכן מעשה לא רלוונטי, ומאתגרות אותנו לבחון את המתחים הללו בחיים שלנו, בבתים, במשפחות ובקהילות שאנו בונים.

שבת שלום.