הדרשה השבועית

פרשת שמיני

אוהל או מקדש - הפטרת שמיני

הרב יהורם מזור


הפטרה פרה: יחזקאל ל"ו, 36-17 (ספרד ותימן) כנ"ל 38-16 (אשכנז ואיטליה) כנ"ל 28-16 (הצעה רפורמית)

הפטרת שמיני: שמואל ב' ו' 23-1 (הצעה רפורמית כדי לכלול את סיפור מיכל) 



וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל נָתָן הַנָּבִיא רְאֵה נָא אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּבֵית אֲרָזִים וַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים ישֵׁב בְּתוֹךְ הַיְרִיעָה:...וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל נָתָן לֵאמֹר: לֵךְ וְאָמַרְתָּ אֶל עַבְדִּי אֶל דָּוִד כֹּה אָמַר ה'  הַאַתָּה תִּבְנֶה לִּי בַיִת לְשִׁבְתִּי: כִּי לֹא יָשַׁבְתִּי בְּבַיִת לְמִיּוֹם הַעֲלֹתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה וָאֶהְיֶה מִתְהַלֵּךְ בְּאֹהֶל וּבְמִשְׁכָּן:...הֲדָבָר דִּבַּרְתִּי אֶת אַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר צִוִּיתִי לִרְעוֹת אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר לָמָּה לֹא בְנִיתֶם לִי בֵּית אֲרָזִים: וְעַתָּה כֹּה תֹאמַר לְעַבְדִּי לְדָוִד כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֲנִי לְקַחְתִּיךָ מִן הַנָּוֶה מֵאַחַר הַצֹּאן לִהְיוֹת נָגִיד עַל עַמִּי עַל יִשְׂרָאֵל:...כִּי יִמְלְאוּ יָמֶיךָ וְשָׁכַבְתָּ אֶת אֲבֹתֶיךָ וַהֲקִימֹתִי אֶת זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ וַהֲכִינֹתִי אֶת מַמְלַכְתּוֹ: הוּא יִבְנֶה בַּיִת לִשְׁמִי וְכֹנַנְתִּי אֶת כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ עַד עוֹלָם: (שמואל ב' ז' 13-2 בדילוגים).

פרשת השבוע היא פרשת שמיני. אך גם השבוע, בפעם השלישית בתקופה האחרונה, נוציא מתוך ארון הקודש שני ספרי תורה. בספר השני נקרא אודות תהליך הכנת אפר הפרה האדומה ששימש להיטהרותם של טמאי מתים. הנושא הזה מופיע כאן, במסגרת ההכנות לחג הפסח, משום שאכילת קרבן הפסח נעשית בטהרה והעלייה לרגל למקדש נעשית אף היא בטהרה. 

אם בפרשת זכור הייתה לנו בעיה הומנית עם תוכן ההפטרה משום הציווי להשמיד עם השמדה גמורה, הרי שהשבוע יש לנו בעיה דתית-פולחנית, שכן מה לנו ולענייני בית המקדש וטהרתם של מתים.

זו הסיבה שנציע שלא לציין את שבת פרה השבוע, אלא להסתפק בקריאת הפרשה ולהתמקד בסיפור מקביל מהנבואה המתאר את ניסיונותיו של המלך דוד להעביר את מרכז הפולחן לירושלים, מעין צעד ראשון לקראת הקמת המקדש ע"י יורשו, המלך שלמה.   

בפרשת השבוע אנו קוראים על היום השמיני של חנוכת המשכן, זה הזמן בו החלו הכהנים - אהרון ובניו, לשמש בקודש. במהלך שבעת ימי חנוכת המשכן הסביר והדגים משה רבנו לכהנים מהם השלבים השונים  בעבודת האלוהים. חלף שבוע של עבודה במשכן אבל היום השמיני הוא יום חגיגי במיוחד, זה היום בו ברכו הכהנים את העם וכבוד ה' נגלה. אבל תקלה קשה ולא ממש ברורה הביאה למות נדב ואביהוא, שני בני אהרון, אסון קשה ופתאומי לעיני כל העם המכונס סביב המשכן. היום החגיגי הפך ליום אבל לכל העם. 

אירוע דומה לזה התרחש בימי דוד: המלך דוד מעוניין להדגיש כי מלכותו היא בחסות האלוהים. עם בחירתו המדינית להפוך את ירושלים לבירת הממלכה המאוחדת הוא מעוניין כי גם מרכז הפולחן יעבור משילה לירושלים. העברת ארון ה', שהוחזר אל הממלכה לאחר שנשבה בקרב עם הפלישתים, למרכז הממלכה בבירת דוד היא מעשה סמלי וחשוב: במרכז השלטון של מלכות ישראל שוכן ארון ברית אדני, ממנו מקבלת מלכות דוד את סמכותה ואת כוחה. תוך כדי הטקס החגיגי בו הועלה ארון ה' מקרית יערים לעיר דוד מבחין עוזה, אחד הנוכחים בחגיגה, כי ארון הברית עומד ליפול מהעגלה עליה הוא מונח ושולח את ידיו לאחוז בארון. האלוהים מכה את עוזה והוא מת תוך כדי האירוע החגיגי. כמו בפרשה, היום החגיגי הפך ליום אבל. זו הסיבה לבחירת הפרק המופיע למעלה כהפטרה.


בהמשך הסיפור, שקטעים ממנו מצוטטים למעלה, אנחנו קוראים על הציווי שקיבל נתן הנביא לבשר למלך כי לא הוא יבנה בסופו של דבר את בית המקדש, אלא בנו. הפרשנות המסורתית מלמדת אותנו כי דוד הוא מלך לוחם ולכן אין הוא יכול לבנות את מקדש ה', שלמה יהיה מלך של ימי שלום ומקדש ה', ששמו הוא שלום, ייבנה ע"י מלך ששמו שלום. 

אבל כדאי לשים לב לרעיון הצניעות הראוי למלך ולאלוהים כאחד. ה' לא מבקש בית ארזים, גם אוהל פשוט יכול למלא את מטרתו כמרכז הפולחן. ומלך יכול לבוא משורות פשוטי העם, מאחורי הצאן.

נזכור: משכן פשוט ומנהיג הנוהג כאחד מפשוטי העם – זהו הדבר הראוי לאמונה ולהנהגה של עם ישראל.

שבת שלום