הדרשה השבועית

פרשת תזריע

פָּתוּחַ סָגוּר פָּתוּחַ - הפטרת שבת החודש

הרבה אילה שעשוע-מירון


יחזקאל מ”ה 18-מ"ו 15(ספרדים). כנ"ל מ"ה 6 – מ"ו 18 (אשכנז) דברי הימים ב' כ"ט 36 – ל' 9 (הצעה רפורמית)

פָּתוּחַ סָגוּר פָּתוּחַ. זֶה כֹּל הָאָדָם. כתב עמיחי בספר האחרון שהוציא לפני לכתו, לפני שהכל ביקום נותר פתוח בלעדיו.

על הציר הזה, של 'פתוח סגור פתוח', אנסה לבנות את החוט המחבר בין העולמות השונים המתכנסים לשבת החודש: פרשת תזריע מזה, הפטרת החודש מיחזקאל מזה, ובתווך – ההכנות, בגוף ובנפש, לחג הפסח, ליציאת מצרים.

במציאות החיים שחווינו בשנתיים האחרונות אנחנו מבינים היטב את המשמעות של מלאכת הכהן כפי שהיא משתקפת בפרשת 'תזריע': הכהן היוצא והשב, הבודק, המודד והמעריך את גודל הנגע, צבעו והשינויים החלים בו לאורך זמן.  הכהן מייצג את הציבור בהחלטה מתי לסגור ומתי לפתוח. על פי מראהו של הנגע, הוא מחליט מתי עבר הנגע את סף ההכלה ומתי אנחנו, כחברה, נדרוש להרחיק אותו ולהסגירו: כָּל יְמֵי אֲשֶׁר הַנֶּגַע בּוֹ יִטְמָא טָמֵא הוּא, בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ. (ויקרא  י"ג 46)

בד בבד ברור מלכתחילה שההסגרה מתקיימת לזמן קצוב בלבד. בהרבה מקרים הזמן הקצוב הוא שבעה ימים. ובחלוף השבעה, על-פי מצב הנגע, יחליט הכהן אם בשלה העת להחזיר את האדם הנגוע למרקם החברתי: 'וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְטָהֵר' (שם, שם 34).

פתוח סגור פתוח.

הבחירה ביחזקאל להפטרת שבת החודש, השבת הקודמת או השבת שבה חל ראש חודש ניסן, היא בחירה נועזת. לא נדרשת מלאכת פרשנות קפדנית במיוחד על מנת להיווכח שסדר הקורבנות המתואר בחזון יחזקאל לבית המקדש העתידי אינו תואם מכל וכל את סדר הקורבנות כפי שהוא מופיע לפרטיו בספר ויקרא ובפרשת פנחס בחומש במדבר. עד כדי כך צרמה לחכמים הסתירה בין יחזקאל לתורה עד שרבי יוחנן במסכת מנחות (בבלי, מנחות מה' ע"א) מציע עבורה פתרון גורף ופלאי: 'פרשה זו אליהו עתיד לדורשה' (על משקל תיק"ו: 'תשבי יתרץ קושיות ובעיות'). ועם זאת, בהקשר הניסיון שלנו לקשור חוטים בין פרשה להפטרה למועד המתקרב, מעניין לשים לב למעמדו המיוחד של הנשיא בתיאור של הנביא לעבודת הקודש בבית המקדש העתידי והגישה של הנשיא אל הקודש. ההנחה שאיתה אנחנו ניגשים לתיאור המופיע ביחזקאל היא שה'נשיא', אליו מתייחס יחזקאל, הוא רשות השלטון האזרחי במדינה, בהבדל מהכהנים בכלל והכהן הגדול בפרט, האמונים על עבודת הקודש במקדש. משמעות הדבר היא שהנשיא מייצג את העיסוק במרקם החיים מחוץ למקדש, את מרחב החולין. מה קורה, אם כך, לנשיא כשהוא בא אל הקודש?  הנשיא נכנס אל המרחב המקודש משער מיוחד, שער שנשאר לרוב סגור וחתום, 'שַׁעַר הֶחָצֵר הַפְּנִימִית'. השער נפתח במיוחד עבור הנשיא בשבתות ובחגים, וממנו הוא נכנס למסור את קורבנותיו. 

נכנס? לא ממש! הנשיא בכל הודו וכבודו נשאר לעמוד על מפתן השער: 'וְעָמַד עַל מְזוּזַת הַשַּׁעַר' (יחזקאל מ"ו 2), משם הוא צופה אל הכהנים העושים במלאכת הקודש, ובתום המלאכה 'וְהִשְׁתַּחֲוָה עַל מִפְתַּן הַשַּׁעַר וְיָצָא וְהַשַּׁעַר לֹא יִסָּגֵר עַד הָעָרֶב' (שם, שם). או במקרה של עולת נדבה או שלמים: 'וְיָצָא וְסָגַר אֶת הַשַּׁעַר אַחֲרֵי צֵאתוֹ' (שם, שם 12).

הנשיא זוכה, אמנם, למעמד מיוחד ולשער מיוחד שממנו רק הוא נכנס ויוצא, מופרד מעם, אך בכל מה שנוגע לעבודת הקודש הוא צופה בה מרחוק, כמו אחד העם, ואינו מורשה לגשת. השער הנפתח והנסגר עבורו מסמן את מעמדו המיוחד והנפרד, אך לא נותן לו את הזכות לקחת חלק בקדושה – הפרדה קפדנית נשמרת בין החול שהוא מייצג לבין הקודש, המופקד באופן בלעדי בידי הכהנים. הרעיון של הפרדת רשויות זוכה בחזון יחזקאל לביטוי מוחשי ובלתי מתפשר: השער סגור כל ימות השנה, נפתח במיוחד לכניסתו של הנשיא ונסגר מחדש מאחוריו.

סגור פתוח  סגור. 

ומה בנוגע לראש חודש ניסן ולהכנות ליציאת מצרים?

ראש חודש ניסן מסמן את המפץ הגדול: הטבע בשיא תפארתו ופריחתו, העצים מלבלבים, מזג אוויר הפכפך ובלתי יציב, הכל בתנועה ונדמה שמשהו מבעבע מתחת לפני השטח ועומד בכל רגע להתפרץ. כך בטבע וכך, אפשר לשער, גם בנפש האדם: תחושת הצפה וסערה שזכתה לכותרת 'קדחת האביב', שהביטוי המוכר ביותר שלה הוא קדחת הניקיונות לקראת החג. לתוך המרקחת הזו אנחנו נכנסים בסערה: הכל פתוח, הכל אפשרי, אנחנו יוצאים לחירות. אלא שהדחף העוצמתי של היציאה והפריצה לא יכול להישאר כפי שהוא, סוער ומציף, עד לחג עצמו. דרושה כאן עבודה פנימית, בדיקת חמץ של הנפש, על מנת להתנער באמת מהמיותר, הכאוב, הנרעד, המוחמץ וממורמר, הפוסח על שני הסעיפים. 

וכאשר הבדיקה נעשית, בחורין ובסדקין, ובחדרי הבטן והנפש, אז נהיה מוכנים באמת ליציאה. הפעם בתנועה פחות סוחפת ומציפה, במילים של אלתרמן בשיר משמר: 'פתאום חלון לאט נפתח בחשכה.'

וחזרנו לנקודת ההתחלה: פתוח סגור פתוח. זה כל האדם. וזו יציאת מצרים שלנו, גם השנה. 

שבת שלום