הדרשה השבועית

פרשת בא

הא לחמא עניא – מהו לחם העוני המקורי? – הפטרת חג הפסח

הרבה נעמה דפני-קלן


יהושע ה' 2 – ו' 27 (ככל המנהגים) יהושע ה' 12-2 (המלצה רפורמית)

בהפטרת החג אנו קוראים על הפסח הראשון שנחגג מחוץ למצרים. רגע לאחר חציית הירדן, לאחר ברית מילה קבוצתית נחוג חג הפסח: וַיַּחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּגִּלְגָּל וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב בְּעַרְבוֹת יְרִיחוֹ׃ וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח מַצּוֹת וְקָלוּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה׃ (יהושע ה, 11-10).

מיד לאחר מכן, נחתם פרק בתולדות עם ישראל. המן, הלחם השמימי שירד על בני ישראל במהלך הנדודים במדבר מפסיק: וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת בְּאָכְלָם מֵעֲבוּר הָאָרֶץ וְלֹא הָיָה עוֹד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מָן וַיֹּאכְלוּ מִתְּבוּאַת אֶרֶץ כְּנַעַן בַּשָּׁנָה הַהִיא׃  (שם, שם 12)

מה הקשר בין שני האירועים? מדוע המן מפסיק דווקא כעת, בחג הפסח הראשון?

כשאנו מדמיינים את המן, פעמים רבות אנו חושבים עליו כעל אוכל תענוגות. אוכל היורד מהשמיים, והמדרש מסביר לנו שטעמו היה משתנה מאדם לאדם, כל אחד לפי טעמו והעדפותיו (שמות רבה ה ט). אוכל בהתאמה אישית, ללא טרחה וללא שטיפת כלים לאחריו – נשמע כגן עדן.

אך בני ישראל מתאוננים על המן: זָכַרְנוּ, אֶת-הַדָּגָה, אֲשֶׁר-נֹאכַל בְּמִצְרַיִם, חִנָּם; אֵת הַקִּשֻּׁאִים, וְאֵת הָאֲבַטִּחִים, וְאֶת-הֶחָצִיר וְאֶת-הַבְּצָלִים, וְאֶת הַשּׁוּמִים. וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה, אֵין כֹּל--בִּלְתִּי, אֶל-הַמָּן עֵינֵינוּ. (במדבר, יא 6-5).

האם בני ישראל מתאוננים משום שהם מפונקים? משום שהשעמום והחדגוניות קשים עבורם?

רגישות ואמפתיה לתלונותיהם של בני ישראל ניתן למצוא בתלמוד הבבלי (יומא ע"ד ע"ב). התלמוד מתייחס לפסוקים הבאים: וְזָכַרְתָּ אֶת-כָּל-הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר הוֹלִיכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה--בַּמִּדְבָּרלְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ, לָדַעַת אֶת-אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר מִצְוֹתָו--אִם-לֹא.   וַיְעַנְּךָ, וַיַּרְעִבֶךָ, וַיַּאֲכִלְךָ אֶת-הַמָּן אֲשֶׁר לֹא-יָדַעְתָּ, וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָלְמַעַן הוֹדִיעֲךָ, כִּי לֹא עַל-הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם--כִּי עַל-כָּל-מוֹצָא פִי ה', יִחְיֶה הָאָדָם.  (דברים ח 3-2). 

רבי ישמעאל שם לב למילה "ויענך" - נֶאֱמַר כָּאן עִנּוּי, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן עִנּוּי. מָה לְהַלָּן עִנּוּי רְעָבוֹן, אַף כָּאן עִנּוּי רְעָבוֹן. כלומר, המן הוא לחם עינויים - לחם שמשאיר אותך רעב. 

דעה אחרת טוענת שהמן הוא עינוי משום שהוא איננו מובטח: אֵינוֹ דּוֹמֶה מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּת בְּסַלּוֹ לְמִי שֶׁאֵין לוֹ פַּת בְּסַלּוֹ. כל יום מחדש על האדם להאמין שירד המן. וחוסר הודאות הופך זאת ללחם של עינוי. ללחם של עוני. 

כך הוא מאכלו של העני – הוא איננו משביעו, והוא איננו מובטח. קיומו של לחם העוני תלוי בחסדיו של אחר, העני מסתובב בעולם ללא בטחון תזונתי וללא תחושת שובע. 

עוד מעט נכריז בקול רם בליל הסדר על המצות שבידינו: הא לחמא עניא -  זה לחם העוני שאכלו אבותינו ואמותינו במצרים. ניתן לומר שלחם העוני במצרים היה מצה, ולחם העוני בנדודי המדבר היה המן. המצה היא לחם עוני שמקורו בבני אדם, המן הוא לחם עוני שמקורו באלוהים.

שני שלבים לחרות – האלוהי והאנושי. עד לגבול הארץ המובטחת הביא אותנו אלוהים, מכאן ואילך – עלינו לפעול כדי להיות בני חורין. בפסח הראשון, עם הכניסה לארץ חל טקס מעבר. מלחם עוני שמימי אל לחם עוני אנושי. 

הלוואי ונזכור כולנו כי "שותפים כולנו בתיקון עולם", וכי החירות האנושית היא ברית בין אלוהים לאדם. והלוואי שכל בני האדם יזכו לחירות מרעב ומעוני. לשנה הבאה בני חורין.

שבת שלום וחג פסח שמח