הדרשה השבועית

פרשת בהר

גאולה ואמונה - הפטרת בהר סיני

הרבה אורית רוזנבליט


ירמיהו ל"ב 27-1 (כרוב המנהגים) ירמיהו ל"ב 15-6 (הצעה רפורמית)

ירמיהו כלוא בחצר המטרה. הוא יודע שירושלים תחרב בקרוב, ומכריז על כך בנבואתו. הוא יודע זאת בודאות, העיר תכבש ובית המקדש יהרס. בכל זאת המלך צדקיהו עדיין מאמין שתבוא ישועה, הבית לא יחרב, וירושלים לא תכבש. ירמיהו כלוא בחצר המטרה במתחם ארמון המלך כי דבריו זורים חרדה בעם, הוא מתריע על החורבן המתקרב, ועל כך הוא נעצר. מחצר המטרה הוא לא יוכל להכריז על החורבן  ברבים. 

ירמיהו יודע שהחורבן קרב ועמו הגלות. אך הוא מעיד שדבר ה' אליו היה לקנות את שדה חנמאל דודו: כִּי לְךָ מִשְׁפַּט הַיְרֻשָּׁה וּלְךָ הַגְּאֻלָּה. (ירמיהו לב, 7). הוא לא מערער, הוא לא מתנגד וכאשר בא אליו חנמאל עצמו ומבקש: קְנֵה נָא אֶת שָׂדִי אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִין כִּי לְךָ מִשְׁפַּט הַיְרֻשָּׁה וּלְךָ הַגְּאֻלָּה קְנֵה לָךְ וָאֵדַע כִּי דְבַר ה' הוּא (שם,8 ), הוא מושיב עדים, חותם על שטרות, שוקל כסף ועורך הליך קניה  כדת וכדין. 

ירמיהו הוא הגואל של שדה חנמאל, ולמעשה הוא גואל את חנמאל דודו ממצוקה כלכלית אליה נקלע. שנאמר: "כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ וּבָא גֹאֲלוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו" (ויקרא כה, 25)

לירמיהו אין ספק שגאולת שדהו של חנמאל לא תמנע את החורבן. מבחינתו החורבן הוא כבר עובדה מוגמרת. זאת ועוד, ירמיהו קונה את שדהו של חנמאל כמצוה וכחוקים, הוא עורך חוזה בשני עותקים, הוא מפקיד את השטר בידי עדים. והוא יודע שלשדה הזה בקרוב לא יהיה כל ערך. גאולת העיר לא תבוא מהחסד שהוא עושה עם חנמאל. 

לגאולה הזאת אין ערך והיא איננה גאולה. האדמה שירמיהו גואל תהיה בקרוב כבושה, זרה, בעוד הוא ובני ביתו יצאו לגלות.  

ירמיהו כלוא בתוך חצר המטרה, אך  אנושיותו ונאמנותו לתורה ולמשפחתו איננה כלואה עמו.

ירמיהו מבין כי הגלות אליה הוא עומד לצאת עם משפחתו ועם המלך שכלא אותו, איננה סוף פסוק. הוא יודע כי החיים בארץ הם אתגר חברתי בלתי נגמר. הנאמנות לדודו, והקניה כחוק הם גאולה אנושית ראויה גם ערב החורבן.  לא בהצמדות לארץ מצויה הגאולה כי אם דוקא ביחס המכבד את דודו. 

הליך הקניה הזה המתרחש בכלא, הוא בבחינת קריאת תיגר על המלך ועל המלוכה. הכלא בחצר המטרה לא יכול לשלול מירמיהו את חירותו, והוא קורא דרור לדודו, לעצמו ולחברה. יחד עם ידיעתו הבלתי ניתנת לערעור שהגלות קרבה, הוא עצמו נוהג בדרך התורה, גואל את אדמת דודו ובכך מציע לנו עמדה של התנגדות מתוך חיוב החיים, מתוך חיוב התורה ומתוך חיוב המעשה האנושי, שהוא זה שבו מתגלה האל. 

בגולה, בה אין לנו תביעה על אדמות, סיגלה החברה היהודית לעצמה נאמנות פנים קהילתית, ודאגה לנצרכים. כשאנחנו חיים בארץ שלנו ומקיימים חברה יהודית שהיא גם מדינת היהודים אתגר הדאגה לעניים לנזקקים ולאחינו שמכו, הוא גדול וכבד ביותר. 

שנתיים לפני היציאה לגלות, ירמיהו רוכש אדמה שהוא יודע שערכה כבר איננו חשוב, והיא תהיה לזרים,  ובכך הוא מגלה את עומק נאמנותו, את גודל אמונתו ובעיקר את האהבה והשמחה שכל אלו מביאות אליו, לתוך חצר המטרה.

המלך יאבד את בניו, את ארמונו וירד מושפל וחסר כל לגלות בבבל. ירמיהו יוגלה עם משפחתו, ויצור את מגילת איכה, בה הוא יקונן על הארץ בה גדל אך בעיקר על החברה שלא שמרה על חוקי התורה, וויתרה על  הערבות שהם מלמדים. 

האם נהיה ראויים לחיים במדינה יהודית?

שבת שלום